באר היטב על יורה דעה שכג
סעיף א[עריכה]
(א) מדמעת: כתב הש"ך ונראה דדוקא בחלה כיון דלחם הוא שכיח ביה תערובות להכי אי לאו דאינה מדמעת הוה גזרינן אבל בשאר איסורים לא חיישינן שמא יתערבו וכמ"ש בסימן פ"ח ע"ש.
(ב) דאוסרת: וכתב סה"ת וצריך ליזהר בה שלא יאכלנה כהן בקערה במרק רותח שלא יאסר הזר מלאכול באותה קערה וכתב הב"ח ולפ"ז צריך ליזהר כשנפלה חלה בתבשיל ואין בקדרה כדי לבטל החלה ימכור התבשיל או ינתן לכהן בדאיכא רוב חולין והכלי צריך הכשר ואם כלי חרס הוא ישבר עכ"ל וכתב עליו הש"ך דאגב שיטפא כתב כן דודאי כלי חרס נכשר ג"כ בהגעלה ג"פ בחלת ח"ל כדלעיל סי' קכ"א כיון שאין לה עיקר בדאורייתא וכ"ש הכא דאיכא רוב חולין ובט"ז חולק על גוף הדין של הב"ח וכתב שכבר נתבאר דאין אנו נותנין חלה עכשיו לכהן ומה שהחמירו בזה לא ידעתי למה לא נסמוך להקל במילתא דרבנן לבטל ברוב עכ"ל.
(ג) ויתיר: כ' הש"ך והא דלא אסור אפי' ביש ק"א משום דהוה דשיל"מ על ידי היתר החכם דהכא בנדרי הקדש כיון דאין מצוה לישאל עליהן אלא מדוחק לא הוי דשיל"מ והכי אמרינן בש"ס נדרים ואם נתבשלה עיסה שלא ניטלה חלה יש ליטול עדיין וא"צ לשייר כ"כ שלא יהא בחלה יותר משיעור ק"א נגד העיסה דלא מחמירין בחלת ח"ל שהיא מדרבנן רק אם נתערבה אחר שהופרשה אבל בכה"ג שלא היה עליה שם חלה מעולם אין להחמיר ולהכי נקט הרמ"א לישנא דאם חזרה ונתערבה דר"ל לאחר ההפרשה לאפוקי אם עדיין לא הפריש עכ"ל (ועוד נ"ל דאם היו במים שנתבשל בהן העיסה ס' דשרי מטעם דסלק את מינו כמי שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו וא"כ יוכל ליקח מעט עד שיהיה במים ס' נגדן ושרי. ד"מ ב"ח ש"ך).
(ד) טומאתו: בזה גם החולקים מודים דדוקא לענין זר האוכלה הוא דצריך ק"א אבל לכהן בימי טומאתו מודו דסגי ברוב ונראה דלאכלה לזרים אין לערבה לכתחלה לבטלה ברוב וכן למאן דאוסר אפי' דיעבד עד ק"א אין לערבה לכתחלה לבטלה בק"א מיהו אם עשה כן במזיד אע"ג דקי"ל לעיל בסימן צ"ט דקנסינן ליה הכא שרי כיון דבלאו הכי יש פוסקים מתירים לערב אפילו לכתחלה עכ"ל הש"ך.
(ה) המוקף: אלא צריך להקיפן יחד. ש"ך.