באר היטב על יורה דעה רפב
סעיף א
[עריכה](א) גבוה: כתב הט"ז ונראה דהס"ת צריך שתהיה גבוה מן האדם אבל איפכא לא הוי דרך כבוד ונ"ל דהרבנים שעומדים לפני ארון הקדש אינן בכלל איסור זה שעומדים אחוריהם לארון הקודש כיון שהס"ת מונחת באה"ק הוה כמו ברשות אחרת עכ"ל.
סעיף ב
[עריכה](ב) שיעמוד: ואם עומד לפוש דינו כמהלך מאחר שאינו עומד דרך קבע. כ"כ הכסף משנה וע"ל סימן רמ"ב סי"ח.
(ג) השומע: כתב הש"ך כן הוא בכל הספרים אבל אין נוהגין כן וכ"כ הב"י שנהגו שלא לעמוד מפניהם ומעולם לא נשמע פוצה פה לערער בדבר שיהיו צריכים לעמוד לפני חומש ונראה שכצ"ל יש מחמירים ואומרים השומע קול הנושא וכו' ואלמטה קאי וכן גרס בלבוש עכ"ל וכתב הט"ז דבב"י מביא בשם ה"ר מנוח שע"כ נהגו לעשות פעמונים ולא נראה לע"ד דא"כ בשבת אין להוציא ספר תורה הזאת דמשמיע קול לכך נראה לי שאין לעשות אותן פעמונים ומש"ה לא הביאו רמ"א וכבר ראינו שהיה כן באיזה בהכ"נ ומיחו בהם וסלקום עכ"ל.
סעיף ג
[עריכה](ד) מפחד: והב"ח כ' ולענין הלכה נקטינן דשלא במקום סכנה לא שרי אלא בחיקו כנגד לבו ואפי' בשאר ספרים ובמקום סכנה נמי לא שרי אלא להכשילו לאחוריו אבל לא לרכוב עליו ע"כ ובודאי היכא דאפשר להחמיר בכבוד תורה עדיף אבל היכא דלא אפשר מותר אפילו לרכוב עליהם עכ"ל הש"ך.
סעיף ז
[עריכה](ה) המטה: וראוי להחמיר שיהא מקום הס"ת גבוה ממנו י' טפחים ולא יפחות מג' טפחים דכל דבציר מהכי לא חשיב גובה כלל ב"י ונראה דמדת חסידות קאמר אבל מדינא סגי בגובה טפח לכ"ע. ש"ך.
(ו) ספרים: וכתב הר"ר מנוח דוקא שלא בשעת זמן בהמ"ד אבל בזמן בהמ"ד והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכן היה נוהג ה"ר משולם מבדרשי אך כשלא היה במקום ב"ה היה מדקדק שיהא הספר נתון ע"ג דבר אחר כל שהוא וכ' בעל ספר א"ח ונראה שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים עכ"ל ב"י.
(ז) יניח: בחשו' רמ"א סימן ל"ד כ' שאין לישב על תיבה שיש בה ספרי קדש וכ' הט"ז דנ"ל אפי' מונח עליה הרבה מטלטלין זה על זה לא מהני והטעם דלישב עליהם הוה גנאי ביותר אבל אם נתחבר לכותל במסמרין מותר לישב שם עכ"ל (ובנה"כ סתר דבריו וכתב דהרב רמ"א עצמו הניח שם בצ"ע מטעם כיון שהספרים שלנו אינן כתב אשורי ע"ש).
סעיף ט
[עריכה](ח) נדות: ועיין באורח חיים סימן פ"ח מדין נשים נדות לתפלה.
סעיף י
[עריכה](ט) ת"ח: אפי' אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח כ"כ באורח חיים סימן קנ"ד ס"ה.
סעיף יא
[עריכה](י) עושין: כב"י היינו דרשות לעשות כן ואין חיוב בדבר וכ"פ הב"ח דיכול לגנזם.
סעיף יב
[עריכה](יא) והונח: תרתי בעינן דהזמנה לחוד לאו מילתא היא ונראה דה"ה אם אומר כסף זה לתשמיש ס"ת אין בו משום אמירה לגבוה דהא יכול למכרה ודוקא גבי צדקה אמרינן כן בסימן רנ"ח סי"ג עכ"ל הט"ז.
סעיף טז
[עריכה](יב) תפוחי: פי' הט"ז שהם של ס"ת דרבים ולא מכרוהו שבעה טובי העיר אבל של יחיד מבואר בסי"ח.
סעיף יח
[עריכה](יג) טעיות: זה מדברי ריב"ש וז"ל אם חסר אות אחת או שייתר אות א' כיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והוא כחומשין וימכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ע"כ ממילא ה"ה ביחיד בס"ת שלו עכ"ל הט"ז.
סעיף יט
[עריכה](יד) כבוד: כ' הט"ז נ"ל דאותן אנשים שנוהגים בשעת לימודם בספר ורוצה להגבי' הספר שלומד פושט ידו ולוקח ספר אחר ומניח תחת ספר זה שלומד דאיסורא איכא משום בזיון כי בזה מבזה הספר להיות לתשמיש מה שיוכל לעשות בעץ או באבן אם לא כשהספר התחתון מונח כבר ודאי שרי להניח השני עליו ובתשו' מהרי"ל מביא בשם ספר אגודה דאין לעשות תשמישי ס"ת מבגד שנשתמש בו הדיוט ומ"מ נראה דהיינו דוקא בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו כגון אותן הנזכרים באורח חיים סימן קנ"ד אבל חשמיש דתשמיש כגון אותן הנזכרים שם מותר לעשות מבגד ואם נעשה כבר תשמיש קדושה ממנו אסור לעשות אח"כ ממנו תשמיש דתשמיש דלהקל לא אמרינן דלא נתפס ביה הקדושה עכ"ל.