באר היטב על יורה דעה רעג
סעיף ב[עריכה]
(א) ימעט: פי' שלא יעשה אותיות קטנות בשטה העליונה ותחתונה כדי שישאר שיעור גליון. ובין פרשה לפרשה פי' כגון פרשה סתומה שצריכה להיות פתוחה באמצע וכתובה מב' צדדים לא ימעט הכתב כדי להתחיל בסוף עכ"ל הטור וכתב הט"ז ומשמע דבדיעבד מותר וכמו שסיים בסוף הסימן כל אלו הדברים למצוה מן המובחר.
סעיף ג[עריכה]
(ב) חוץ: כתב הש"ך דוקא כולה חוץ לדף לא יכתוב אבל אות אחד בפנים ואחד בחוץ מותר ודלא כהלבוש.
(ג) ונראים: ומדברי הט"ז ושאר פוסקים נראה דאין קפידא בזה רק דוקא תיבה שלימה אסור. ש"ך.
סעיף ד[עריכה]
(ד) חציה: כתב הש"ך משמע דאפילו יותר מג' אותיות יכול לכתוב חוץ לדף כיון שאינה רוב התיבה וכ"פ הב"ח אבל לא משמע כן בכל הפוסקים וכ"כ המחבר עצמו באורח חיים סימן ל"ב סל"ג גבי תפילין שלא יכתוב ג' אותיות חוץ לשטה ותימה שנראה שדברי המחבר סותרים זה את זה וצ"ע עכ"ל.
סעיף ו[עריכה]
(ה) בי"ה שמ"ו: והם ב' דבראשית. יו"ד יהודה אתה יודוך. ה"א הבאים אחריהם. שי"ן שמר לך ויש עושים ש' שופטים ושוטרים. מ"ם מה טובו. וי"ו ואעידה בם כן הוא בהגהת סמ"ק אבל מדברי המרדכי נראה דוי"ו של בי"ה שמ"ו הוא וי"ו אחרת חוץ מואעידה בם ובהגהת מרדכי כתב מצאתי דבי"ה שמ"ו אפי' בדיעבד פסול אם לא נכתב בראש העמוד וכתב הט"ז ראיתי מעשה סופרים בורים הרבה כשאירע להם כ"ף פשוטה בסוף השטה ויש עוד מקום פנוי קצת וא"א לכתוב עוד תיבה אחרת הם מושכים הכ"ף פשוטה כזה ד וזהו פיסול גמור שהוא דלי"ת ולא ך' אלא הכ"ף פשוטה צריכה להיות רגל שלה פי שנים מן הגג וס"ת כזאת פסולה לקרות בה כלל וכשמתקן כ"ף פשוטה הזאת צריך למחוק אותה כולה ואח"כ יכתוב מחדש כראוי דאם לא ימחוק רק קצת מגגה יהיה כחק תוכות וכמ"ש באורח חיים סי' ל"ב סי"ז ע"ש עכ"ל.