באר היטב על יורה דעה רנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך יורה דעה רנז |

סעיף א[עריכה]

(א) לפרוש:    שלא יחשדו אותו מאחר דיש ריעותא שעושה שלא כדין שהדין נותן לגבות בשנים והוא פורש מחבירו וזה מביאו לידי חשדא. ט"ז.

סעיף ב[עריכה]

(ב) לסלק:    כתב הש"ך דבכל בו משמע שבתוך הזמן אין הצבור יכולים לסלקו משום חשד ואין זה מבואר כל הצורך בדברי הרב עכ"ל.

סעיף ג[עריכה]

(ג) ומניח:    ואין צריך לחזר אחר עניים אפילו עברו ג' רגלים אלא ימתין עד שיזדמן לו עניים כן דעת הר"ן והב"ח.

(ד) קיימי:    כ' הש"ך וא"ל דצריך לידע דקיימי עניים דהא כיון שהגבאי תובעו מחייב לאלתר דשמא צריך הגבאי לשלם לעצמו או לאחרים מה שהלוו לצורך עניים אלא אתא לאפוקי אם ידוע לו שהגבאי יניחנו אצלו ואין לו בו צורך כלל שאז אינו עובר.

(ה) להודיע:    כתב המרדכי והיכא שנדר ע"י ש"ץ בבהכ"נ ליתן צדקה הואיל ויודע הגבאי שחייב צדקה לא עבר עד שתבע ליה הגבאי.

(ו) לפלוני:    והיכא שנדר לתת לעניים למי שירצה עובר עליו לאלתר דהא קיימי עניים ויש בידו ליתן להם דלאו כדי ליתן להגבאי נדר וא"ל שאינו עובר משום שיכול לומר איני רוצה לאלו אלא לאחרים שיבואו דא"כ בכך יפטור עצמו לעולם. עכ"ל המרדכי.

סעיף ה[עריכה]

(ז) מעשרותיו:    וה"ה שאר צדקה. כ"כ סה"ת ושאר פוסקים.

(ח) ומעכב:    וצריך לזכות בהן העני ע"י אחר ואח"כ יפרע ממנו חובו כדי לקיים מצות נתן תתן ואם רגיל ליתן לזה ה"ז בכלל מכירי כהונה ולויה כ"כ בס' התרומות והרמב"ם מיהו בש"ס ס"פ כל הגט משמע דא"צ לזכות ואפשר שזה דעת הרב שכתב בסתם שיכול להפריש עליו ולא ביאר שצריך לזכות ע"י אחר עכ"ל הש"ך.

(ט) נתעשר:    וכ' בסה"ת בשם הירושלמי דאם הלוה לקהל אף שיש בהם עשירים או שמתו מקצתם מ"מ מסתמא יש בהן קצת עניים וסומך על עניים שבהן.

(י) בידוע:    וכן אין לחוש שמא מת. סה"ת שם.

סעיף ו[עריכה]

(יא) שסלקוהו:    ויש נוסחא אחרת דנאמן אף לאחר שסלקוהו וכתבו הב"ח והט"ז והש"ך דיש להשוות הנוסחאות דאם אמר כן תיכף אחר הסילוק נאמן אבל אם בשעה שסלקוהו לא אמר כלום רק אחר יום או יומים כשאין הכיס של צדקה שוב בידו אינו נאמן וסיים הש"ך דאם אמר בשעה שסלקוהו אף שעדיין לא גבה מעותיו עד לאחר שסלקוהו נוטל בלא שבועה וגם אם הוא גבאי כשר ומפורסם בצדקתו יש להורות דנאמן בלא שבועה אף לאחר שסלקוהו ואין הכיס בידו עכ"ל.

סעיף יא[עריכה]

(יב) חבר:    והט"ז כתב שאין חילוק בין חבר עיר לאשתו אלא דאם השליט שום אדם על הקרן ויעשה מה שירצה בריוח אין כח בידו להפקיד הקרן ביד אחר כי אם הריוח אבל אם השליט אותו שיעשה גם עם הקרן מה שירצה כ"ש שיש לו רשות להפקיד ביד מי שירצה לשום אדם בעולם ובהא לחוד תליא מילתא ודברי הש"ע כאן שלא בדקדוק הם עכ"ל (ובנה"כ השיג עליו וכ' דבמהרי"ק משמע להדיא שיש חילוק בין חבר עיר לאשתו ע"ש).