באר היטב על יורה דעה רנג
סעיף א[עריכה]
(א) מהתמחוי: היא קערה גדולה וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקים לעניים ב' סעודות כל יום ויום וקופה מתחלקת מע"ש לע"ש וכתב הט"ז דבש"ס פרכינן הא בשבת צריך ג' סעודות לרבנן והוי ט"ו סעודות ולר' חידקא הוי ט"ז ומשני הא מני ר"ע היא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ופרש"י דלענין שבת במאן דאפשר ליה יעשה סעודת שבת או כרבנן או כר' חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו ובפרישה הביא זה וכ' דזהו דוקא לר' חידקא אבל לרבנן לא קשיא מידי ולא עיין בסוגיא שהבאתי דאף לרבנן אמרי' כן עכ"ל (ובנה"כ כ' דדברי הפרישה נכונים הם דלרבנן בלא"ה לק"מ דמאי דבעי למיכל באפוקי שבתא אוכל בשבת וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה סוף פאה להדיא) וכתב הסמ"ק דדיני קופה ותמחוי אינו נוהג בימינו ופ' הש"ך דר"ל כל דיני קופה ע"פ מה שיתבאר בסי' רנ"ו אבל ודאי דכל קהל מישראל יש להם קופה של צדקה וכתב עוד הט"ז וא"ל ממ"ש סוף סימן ר"ן שבת נותנין לו מזון ג' סעודות כבר תירצו התוספות דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל ליטול אבל אם כבר נטל נוטל גם כדי לסעודות שבת עכ"ל.
(ב) בחוב: פי' שחייב לאחרים ופי' לכתובת אשתו שעשה זה אפותיקי לכתובתה.
(ג) כסף: בטור כ' דה"ה מנורה ושלחן של כסף צריך למכור והקשה הב"י דהא אותו מ"ד שס"ל כך איתותב בש"ס ותירץ הט"ז דיש חילוק בין הזמנים דעכשיו ששלחן אחד לכל המסובין ודאי חייב למכור אם הוא של כסף אבל בזמן הש"ס שכל אחד היה לפניו שלחן קטן ה"ל כמו כלי אכילה וכ' הרא"ש ושאר פוסקים דאם לאחר שנטל נזדמנו לו כלים הללו כגון שנפלו לו בירושה או במציאה אין מחייבין אותו למכור ועוד כ' רש"י דאם נודע שעשיר היה בשעה שנטל ב"ד באים וגובין ממנו מה שנטל ואע"פ שממון שאין לו תובעין הוא מ"מ משום קנס גובים ממנו עכ"ל.
סעיף ג[עריכה]
(ד) בזול: כתב הש"ך דמיירי בעשיר שאף אם ימכרם לפי הזול יהא לו שיעור ר' זוז דאלו אין שוין אף לפי הזול ר' זוז לכ"ע נותנין לו אפי' אלף זוז בבת אחת דהא ה"ל עני וכ' רבינו ירוחם כי אמרינן דמאכילין אותו עד מחצה דמיהן אין מאכילין אותו הרבה ביום אחד אלא דבר יום ביומו כדי פרנסתו עד חצי דמיהן ולגבי עני הוא דתנן היה לו ר' זוז פחות דינר אפי' אלף זוז בבת אחת הרי זה נוטל עכ"ל.
(ה) ביוקר: אבל אם הוזלו כל הקרקעות אף של אחרים אפי' אם הוזלו שאינם שוים כחצי דמיהן אם יכול למכרן שיהיה לו ר' זוז לפי הזול צריך למכרן ולא יטול מהצדקה. טור ופוסקים.
סעיף ד[עריכה]
(ו) צדקה: וכ' ר' ירוחם דלאו דוקא נוטל מקופה של צדקה אלא אפי' מאדם בעלמא שפרנסו דרך חסד ונתן לו סיפוקו כיון שלא היו לו נכסים באותה שעה אמנם אם היו לו נכסים או קרקעות אפי' ביד אחר חייב לשלם אם חבירו תובעו זולת ביתום עני אם לא שכתב שבתורת הלואה זן אותו אבל בסתמא לא וכמ"ש הרב בס"ה.