באר היטב על יורה דעה פט
סעיף א[עריכה]
(א) להדיח: כ' הש"ך דפשיטא דבעי נמי קנוח אלא שהרב קיצר בלשון וכ' הר"ן דא"צ שהייה ו' שעות מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה וכת' בת"ח דה"ה לענין המנהג בהמתנת שעה.
(ב) ובירך: כ' מהרש"ל דלכ"ע אם לא סילק ובירך אפי' כל היום כולו אסור דהא בעי' סעודה אחרת והרבה בני אדם מקילין בזה וטעות הוא בידם עכ"ל ונראה דאם אכל בשר בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם ובלא"ה לא הוי סילוק ש"ך (וה"ה ג"כ מי שנוהג אף גבי בשר אחר גבינה בב"ה ובסילוק אם אכל גבינה בלא סעודה דצריך לברך ברכה אחרונה מקודם. כה"ג).
(ג) שעה: כתב הט"ז בשם מהרא"י דהצנועים מושכים ידיהם מסעודת שחרית לערבית וכתב ש"ד דעכ"פ בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהן שלא יקילו פחות משש שעות ועכ"פ אף מי שנוהג קולא להמתין רק שעה א' צריך ג"כ לקנוח והדחה ואלו המברכים ברכת המזון כדי לאכול אח"כ גבינה המה עושים נגד הש"ס דלא התירו בברכת המזון אלא כשמסלק עצמו מאותה סעודה אבל אלו מכינים עצמם לאכילה אחרת א"כ ברכת המזון לא מהני כלום והירא דבר ה' יחדל עצמו מלישב עמהם במסיבה אחת.
(ד) שיניו: כ' הש"ך וצריך ג"כ קנוח והדחה אבל ודאי אם לא מצא בשר בין שיניו דהמנהג בהמתנת שעה סגי אפי' בלא קינוח והדחה וכן נוהגין עכ"ל.
סעיף ב[עריכה]
(ה) שיעיין: כ' הש"ך דה"ה בלילה אם יש לו נר יפה כעין אבוקה א"צ נטילה מיהו כתב הרי"ף שיש לרחצם אף ביום לפי שלפעמים הגבינה שמינה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה וכ' העט"ז דכן נוהגין (וכתב פר"ח והאוכל במגריפה בין ביום ובין בלילה א"צ נטילה).
(ו) לרחצם: ודוקא במים מהני הרחיצה אבל לא בשאר משקים. ש"ך.
(ז) ולהדיחו: וא"צ לדקדק בקינוח פה והדחה אלא איזהו מהם שירצה יקדים.
(ח) עוף: כתב הש"ך ואע"ג דגם בשר חיה אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון שבשרו דומה לשל בהמה החמירו בו.
(ט) להחמיר: כתב הש"ך דמהרש"ל קרא תגר על המחמירים שהוא כמו מינות ואין דבריו מוכרחים וכתב הט"ז בשם או"ה ששיעור גבינה קשה שזכר רמ"א היינו שעברו עליה ו' חדשים או שהיא מתולעת ודוקא בגבינה מתולעת יש להחמיר אבל אם אינה מתולעת ולא נעשה מחלב אשר הועמדה בקיבה רק נעשה מחלב בעלמא ונתייבשה או אוכל חמאה אין להחמיר בזה יותר מקנוח וניקור שינים והדחה ונטילה כי אם מי שנוהג בתורת פרישות וזהירות עכ"ל וכ' בש"ך בשם ס' מצרף לחכמה דלפי מה שנוהגין להמתין שעה א' אפשר דגם הזוהר מודה שלא אסור רק בסעודה חדא [ובשעתא חדא] ולישנא דהזוהר פ' משפטים הכי משמע.
סעיף ג[עריכה]
(י) ושומן: כ' הט"ז בשם ת"ח דאפי' בשומן אווז יש להחמיר כן והב"י באורח חיים סי' קע"ג כ' דמרק של בשר יש לו דין תבשיל של בשר הואיל והוא צלול אבל אם הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר עכ"ל.
(יא) בקדרה: כ' הש"ך לקמן ריש סימן צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אח"כ היינו אפי' נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשו של איסור דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה כמבואר שם והכא שרי עכ"ל (ולא אבין מ"ש דאפי' לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט הלא לרמ"א שם אסור ע"ש).
(יב) ביניהם: כתב הש"ך אף ביום לכ"ע דיותר נדבק בידים מגבינה עצמה.
(יג) שמש: והש"ך חולק ע"ז דברש"י פ' כל הבשר לא משמע כן אלא לענין נ"י הראשונים לאכילה כמ"ש באורח חיים סימן קס"ג אבל מים אמצעים בין תבשיל לגבינה או איפכא דטעמא הוא דנדבק בידים פשיטא דאין חילוק בין אוכל לנוגע (וכ' הפר"ח מסתברא שאם מוליך ומביא המאכל המונח בקערה א"צ נטילה ע"ש).
סעיף ד[עריכה]
(יד) נעיצה: כ' הט"ז דזה קאי אמ"ש שרוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר אבל מ"ש שאסור לחתוך לחם כו' לא צריך רק קינוח הסכין כמ"ש בב"י דהוי נ"ט בר נ"ט ולדידן א"צ לזה שהרי מבואר בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרי' דבולע משום דוחקא דסכין עכ"ל. וכתב בש"ך דמהרש"ל אוסר לחתוך בו פת לאכול עם גבינה אף אם נעצו בקרקע והקשה עליו דהא קי"ל דאם חתך לפת בסכין של בשר שנתבטל טעמו בלפת שמותר לחתוך בו אפילו צנון לאוכלו בכותח כדלקמן סוף סימן צ"ו (ואמ"ו תירץ דהמעיין בדברי מהרש"ל משמע דודאי מותר לחתוך לחם בסכין של בשר ע"י נעיצה לאכול עם גבינה אלא דמהרש"ל מיירי דסכין של בשר אסור לכתחלה לנעוץ בקרקע לאכול בו גבינה עצמה וק"ל).
(טו) סכינים: כ' הש"ך בשעת הדחק שאין לו סכין אחר מוקמינן לה אדינא ובט"ז כ' דלפי המנהג אסור לחתוך גבינה בסכין של בשר אפילו ע"י נעיצה בקרקע אבל מ"מ לחתוך בו לחם לאכול גבינה בזה שפיר יש לנו לסמוך אמה שמקנחו תחלה עכ"ל. (והב"ש כ' דוקא בשעת הדחק כגון שהוא בדרך ואין לו סכין אחר אז מותר לחתוך לחם בסכין של בשר ולאכול עם גבינה ועש"ך.