באר היטב על חושן משפט שו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט שו |

סעיף א[עריכה]


(א) האומנין:    ז"ל הטור כל האומנין שנותן להם לתקן בקבלנות הן כש"ש להתחייב בגניבה ואבידה וזהו שכרן שמשתכרין במה שנותנין להן לתקן ליטול שכרן ע"כ ונראה דדוקא באומן דקבלנות קאמר דהוי שומר שכר משא"כ פועל שכיר יום ואף דלכאורה ה"ט שייך ג"כ בשכיר יום יש לחלק כיון דהשכירות שנותנין להן אינו בשביל השמירה אלא עבור המלאכה שמתקנין ועוסקין בו רק שבהנאה שנתנו לו לתקן ולא לאחר בהנאה זו מחשב לשומר שכר וזה אינו שייך כי אם בקבלן שמניח הדבר בידו עד גמרו ונתינת שכרו אבל שכיר יום שהיום נותן לזה ומחר לאחר וכל כה"ג לא שייך לומר בהנאה שנתנו לו כו' דהא לא נתנו לו אלא לפי שעה שנזדמן לפניו ולמחר יתנהו לאחר ועוד יש לחלק דסתם קבלן עושה המלאכה בביתו ושייך בו שמירת הכלי מגנבים בביתו משא"כ שכיר יום דמסתמא עושה המלאכה בבית הבעלים ואין השמירה עליו עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך לא ידעתי מנ"ל הא וגם למסקנת הש"ס פרק האומנין דף פ' ע"ב משמע דאין חילוק ומ"ש הטור בקבלנות הוא ל"ד א"נ משום סיפא נקט ליה דאומן קונה בשבח כלי וכמ"ש הב"ח רק שנראה מדבריו דדוקא בשכיר יום שנותנין לו המלאכה לביתו ולפע"ד אפילו עושה המלאכה בבית בעה"ב הוי שומר שכר מטעם שזהו שכרו שמשתכר כו' אע"ג דבתוספות שם כתבו דהאומן עושה בביתו כו' היינו למ"ד שוכר כש"ח אבל למאי דקי"ל שוכר כש"ש משמע להדיא מדבריהם שם דאפילו עושה המלאכה בבית בעה"ב הוי ש"ש מטעם הנ"ל עכ"ל.


(ב) והבא:    עיין בתוספות פרק הזהב דף מ"ט ע"א ד"ה אלא כו' שהקשו מהכא דהוי ש"ח ותירוצם דחוק ולפע"ד לק"מ דהכא אמר ליה טול את שלך והבא מעות א"כ כיון שעדיין חייב לו מעות הוי שומר חנם משא"כ התם שאינו חייב לו כלום שוב מצאתי בר' ירוחם נתיב ל' ח"א שכתב בשם הרמ"ה כדפירשתי ע"ש ודו"ק. ש"ך.


(ג) פטור:    פירוש ואפילו ש"ח לא הוי דהא גילה דעתו שאינו רוצה להיות בשמירתו כלל אבל אם הקדים לומר הבא מעות כו' ואיני שומרו עוד מזה לא איירי כאן אלא גם בזה אמרינן דלא אמר כן אלא אחר שיביא המעות וכן מוכח בנ"י. סמ"ע.

סעיף ב[עריכה]


(ד) קונה:    כ"כ הטור כאן ובסי' של"ט ועיין באבן העזר סימן כ"ח דכת' בשם ר"י והרא"ש דקי"ל אומן קונה בשבח כלי ולפני זה כת' שם דהרמ"ה ס"ל דקי"ל אין אומן קונה כו' גם ביורה דעה סוף סימן ק"כ כת' הטור דפליגי בזה וכבר נתעוררו ע"ז בעל ש"ג ומור"ש שם בהגהותיו כמ"ש בדרישה באבן העזר ע"ש עכ"ל הסמ"ע והש"ך כת' דנ"ל לפסוק דהוי ספיקא דדינא ע"ש שהאריך בזה.

סעיף ג[עריכה]


(ה) צמרו:    ודוקא שהקדימוהו יורה קודם שנפל בו הצבע אבל לאחר נפילה שהשביח נותן לו דמי צמרו ושבחו כן פירש בש"ס ב"ק ריש דף צ"ט לשון המשנה למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי. ובס' תי"ט ובלח"מ פ"י דשכירות תמהו על שלא פירשו הפוסקים כן דהא ס"ל אין אומן קונה כו' ואין זה קושיא דלשון הפוסקים הוא לשון המשנה. ש"ך.


(ו) השבח:    הסמ"ע והש"ך האריכו מאד בדין זה ע"ש בש"ך מה שמסיק העלה לדינא בזה.


(ז) אמר:    עיין בש"ך שהביא מ"ש מהרש"ל דבע"כ זה איירי דליכא שבחא כלל ואינו שוה דאם הראשונים דאי בדאיכא שבחא לא שייך לומר אין שומעין ימכור הבגד ויקח המותר לעצמו כו' והוא השיג עליו ע"ש באריכות.

סעיף ד[עריכה]


(ח) נפולין:    פירוש נשבר ונופל כשאוחזין בו. סמ"ע.


(ט) מומחה:    וכששחט ג"פ עופות קטנים כ"כ מהרש"ל וראיתי באלפסות עם הש"ג נדפס בגליון המרדכי בר"פ המוכר פירות וז"ל נ"ל דאם שולח איש איזה דבר לשחוט ונתנבלה בידו אין השוחט חייב בהא ואע"ג דבר"פ המוכר פירות תניא המוליך בהמה לטבח חייב לשלם מפני שהוא שומר שכר היינו דוקא אומן שאינו עושה שאר מלאכה שאומנתו בכך ונוטל שכר בכך הוי ש"ש אבל אם אינו עושה אלא בשביל טובת הנאה הוי ש"ח ופטור דפושע לא הוי דאי הוי פושע אמאי קאמר התם בבבא בתרא מפני שהוא כשומר שכר ליחייב משום פשיעה אכן מספקא לי אי חשבינן ליה שומר שכר משום הברכות שמברך בשעת שחיטה ואותן הברכות מרויח עכ"ל ונ"ל דאיזה תלמיד טועה כתב זה ואשתמיטתיה ש"ס ערוכה דפרק הגוזל עצים דאוקימנא התם להך ברייתא דהמוכר פירות דהיינו כשנושא שכר אבל בחנם פטור אומן. והדיוט אפילו בחנם חייב דפושע הוא כדאיתא שם ע"ש. ש"ך.


(י) הכשרות:    ואע"פ שאין לוקחין כלום מהטריפה מ"מ כיון שאם לא נטרפה היה נוטל נמצא זה שכרו ועוד דהכרכשאות שנותנין לו מהכשרות הן הן שכרו גם על הטריפות כ"כ הטור ומטעם הב' כתב רש"ל דהוי ש"ש גם על התרנגולים. שם.

סעיף ה[עריכה]


(יא) בעצם:    פירוש ואז טריפה מספק והוא באונס מש"כ אם נפגמה בעור קודם שחיטה פושע הוי דאילו הוה סכינו טוב לא היה נפגם מעור הבהמה. סמ"ע.


(יב) מספק:    והא דבסי' רל"ב סי"ב בהג"ה כתב דאפילו טריפה שאנו אוסרין מספק מבטל המקח ואין המוכר יכול לומר אייתי ראיה דטריפה הוה י"ל דשאני התם דלא מקרי הפקעת ממון כ"כ מה שמחזיר המוכר להלוקח מעותיו שקיבל ממנו בעד הבהמה וחוזר ולוקח ממנו בהמתו משא"כ כאן דהטבח ישלם דמי הבהמה מכיסו עכ"ל הסמ"ע ותירוצו דחוק דס"ס מפקינן מיניה ממון אבל באמת מעיקרא לא ק"מ דהתם כיון דאפילו מספק פרשי אינשי אין לך מום גדול מזה וי"ל אילו הייתי יודע שהוא ספק טריפה לא הייתי לוקחו ונמצא המקח בטל והדמים חוזרין וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ן והרשב"א בחדושיו ובהר"ן פרק אלו טריפות גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ובהריב"ש סי' תצ"ט ומביאו הב"י ביורה דעה סי' קי"ט בקצרה דל"ד לכאן ואשתמיטיה להסמ"ע דברי פוסקים אלו. ש"ך.


(יג) שחולק:    והש"ך כתב דדינו של החולק והוא הת"ה אמת ואין חולק עליו דודאי כל היכא דנהגינן לאוסרו אע"ג דאינו אלא מכח חומרא כיון שהוא מפורש בהדיא בהל' שחיטה שביד השוחטים שלומדים מהן הלכות שחיטה השוחטים שבגבולין חייב לשלם דה"ל ליזהר בכה"ג כו' ע"ש שמביא ראיה לדבריו ומסיק דכן פסק מהרש"ל בשהה במיעוט סימנים כיון דאנו נוהגין לאוסרו וה"ה כל מה שמבואר בשחיטות שלנו ה"ל ליזהר עכ"ל.

סעיף ו[עריכה]


(יד) בקי:    וכתב הש"ך דבתשו' ן' לב ס"ג סי' ל' כתב דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא בבקי אפילו הוא בשכר מספיקא לא מפקינן ממונא ומהרש"ל פ' הגוזל עצים סי' כ"ד פסק כהרשב"א דאומן גמור כדנכו ואיסור אפילו בשכר פטור ועיקר ראייתו דאל"כ ה"ל לר"פ לשנויי הכי ולע"ד אין בזה כדאי להכריע דאה"נ דר"פ משני הכי כו' ע"ש.


(טו) סתמא:    טעמייהו משום דכל המראה דינר לחבירו מסתמא אינו מראהו אלא כשבא לקבלו מהנותנו לו ואינו יודע אם הוא טוב וע"פ זה קבלו ופטר להנותנו לו. סמ"ע.


(טז) עיקר:    כתב הש"ך דמהרש"ל פסק כהרא"ש וסייעתו ולפע"ד נראה עיקר כהרי"ף וסייעתו וכמ"ש הרמ"א וע"ש שהוכיח כן בראיה וכתב עוד בשם ש"ג דה"ה בשואל את חבירו אם פלוני אמוד ובטוח כדי להלות לו וחבירו אומר שהוא אמוד ונמצא אח"כ שאינו כן דפטור לר' אפרים אם לא שא"ל חזי דעלך קסמכינא (ועי' עוד בש"ג פ' ג"פ דף רמ"ד ע"ב) וכ"כ מהרש"ל ומש"ה נ"ל היכא שאדם אחד מכר בהקפה על חוב כדרך הסוחרים ובא ראובן ג"כ להקיף ממנו ובא זה ושאל לסוחר אחר אם ראוי זה להקיפו אם עשיר הוא ואמר ליה זה שהוא עשיר ואח"כ נמצא שהוא עני פטור מה"ט ומ"מ היכא שא"ל חזי דעלך כו' חייב בכולהו ונ"ל דה"ה היכא דמוכחא מלתא דעליה קסמיך וע"ל סי' קכ"ט ס"ב בהג"ה ומ"ש שם עכ"ל וע"ש עוד שהאריך בדין זה.

סעיף ח[עריכה]


(יז) ליחיד:    פלוגתא זו היא גם באינך בטבח ומקיז דם וסופר כו' דהמחבר מני וחשיב וכן הוא בטור ע"ש. סמ"ע.


(יח) יומים:    ר"ל יום שהוא כיומים והיינו מעת לעת דוקא בעינן שיבטלו ודומה לזה דרשו חז"ל בפסוק אך אם יום או יומים יעמוד וגו'. שם.