באר היטב על חושן משפט רנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט רנא |

סעיף א[עריכה]


(א) בחיים:    ואם אמר במות ואח"כ בחיים ס"ל למהריב"ל בתשובה ח"א סי' ס"ד דהוי כמו בחיי' ובמות ובתשובת מהר"א ששון חוכך בזה ע"ש סי' מ"ב ודוק ועיין בתשובת ן' לב ס"ב סי' ל"ו וס"ד דף ע"א ובתשובת מ"ע סי' ק"ה ובמהרשד"ם סי' שט"ז ושל"ז. ש"ך.


(ב) במקצת:    פירושו אפילו קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהריב"ל ומהר"א ששון שם שהאריכו לפלפל בזה ודעת מהריב"ל דהוי כמצוה מחמת מיתה ע"ש שם.


(ג) גמורה:    עיין בתשובת רמ"א סי' צ"ה שאלה ה'.

סעיף ב[עריכה]


(ד) לשאול:    לשון הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל והמחבר קיצר ולא כתב זה משום דאף אם אין היורשים טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם דס"ל דאפילו טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להבי' ראיה ע"ש עכ"ל הסמ"ע עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קס"ה.


(ה) ראיה:    ואם אינו מביא ראיה הנכסים בחזקת היורשים בלי שבועה אע"פ שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהבי' הרמ"א בהג"ה שאם עמד החולה ורוצה לחזור כו' דג"כ על המקבל להבי' ראיה דאם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשהנותן בעצמו חי אבל היורשים קי"ל דאין נשבעין היסת כי אם לגבות ולא לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש סמ"ע.


(ו) תפס:    ה"ה כשעמד השכ"מ ואומר נתתי לך כשהייתי שכ"מ והריני חוזר בי והמקבל אומר בריא היית על המקבל להבי' ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שי"ל שלי הן ישבע היסת שבריא היה כ"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות זכייה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפילו ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות המע"ה אחר שמטלטלין ביד המקבל וזה החילוק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכ"כ בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והרמ"א כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין העדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה א"כ אם היה מתנת שכ"מ הרי מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמ' נמי נימא דיהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה אלא ודאי כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש בסי' ע"ב ס"ק ק"ט דאם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינם יודעין בכמה שהמלוה נאמן התם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן נאמן משא"כ הכא ודוק. ש"ך.


(ז) שבריא:    ומיירי שמפורש בשטר שהי' בקנין ואינו מפורש כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפ' כו' וכ"כ הטור. והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה היה ורוצה לחזור בו ואפילו אם נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בשכ"מ בכולה אפ"ה מצי המקבל לטעון שבריא היה דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הט"ו בסי' ר"נ סכ"ג ע"ש. סמ"ע.


(ח) פלוגתא:    פירוש כגון בדין זה דפליגי ביה בש"ס ואיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולה אמרינן שכך היה מעיקר' כ"כ הרשב"ם הביאו הטור וכ"כ הרמ"א לעיל סי' קל"ט ולקמן סי' רנ"ו סס"א ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקין או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה. שם.