באר היטב על חושן משפט רלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט רלא |

סעיף א[עריכה]


(א) לעובד כוכבים:    אע"ג דלענין אונאה בסי' רכ"ז אינו עובר עליה דעובד כוכבים שאני אונאה דכתיב עמיתך וגם לית ביה משום גזל כיון דראה מה שקנה משא"כ מדה דעל הימנותיה סמך ליתן לו מדה שלימה. סמ"ע.

סעיף ד[עריכה]


(ב) ברובע:    דברביעית טעו אינשי אבל בתילתא לא טעו במדות ומש"ה לא חיישינן דתתחלף רובע הסאה שהוא קב ומחצה עם הקב. שם.


(ג) ורביעית:    אע"ג דברביעית טעו אינשי כיון דבמקדש היו המדות הללו לא מיחו חז"ל גם במדינה ובמקדש לא חששו משום דכהנים זריזין הן ולא טעו כן הוא בש"ס וברמב"ם. שם.

סעיף ה[עריכה]


(ד) מעט:    דהעושה כן הוא מוחק הכל בכח ונכנס בעומק התבואה ורע ללוקח וההיפך כשמוחק בבת אחת. שם.

סעיף ז[עריכה]


(ה) לח:    דדבר לח הוא נדבק במדות מש"ה צריך לקנחו פ"א כל שלשים יום לאפוקי מהרמ"ה שכת' דגם בדבר יבש צריך לקנח מדות שהן עמוקות והאבק נדבק בהן משא"כ בכף המשקולות דהכל מודים בדבר יבש. שם.

סעיף ח[עריכה]


(ו) בדקה:    פי' לוג. וגסה הוא קב וכשמודד בדקה יש להלוקח עודף מעט לכל לוג וא"א לצמצם משא"כ כשימדוד לו בקב דלא יהי' לו אלא עודף אחד לששה לוגין ורע ללוקח ובהיפך הוא רע למוכר כן פי' הרשב"ם ומל' הטור לא משמע כן אלא גסה ודקה ר"ל בשניהן סאה או קב והיינו שאחד גדול יותר מהב' שתות דמותר להוסיף כדלקמן ואמר שבמקום שנהגו למדוד בסאה קטנה לא ימדוד בגדולה או איפכ' אע"פ שרוצה לנכות לו או להוסיף לפי ערך ע"ש ודוק. שם.


(ז) אסור:    וטעם האיסור לכל הני ילפינן בש"ס מקרא דצריכין ליזהר בכל דבר שיכולין לבא על ידו לידי טעות ורמאות ואם במקום שנהגו לגדוש הוא לא ימחוק אף שלא יהיה הפסד בזה להלוקח שיתן לו ג' בעד ב' מ"מ חיישינן שהרואה יראה שמודד לו מחוק וסובר שמודדין בעיר הזאת במדה מחוקה ויקנה ע"י זה מדה מחוקה כשער הגדוש וכן איפכ' יהי' טעות למוכר. שם.

סעיף י[עריכה]


(ח) מתכת:    ברמב"ם פ"ח דגניבה מפורש הטעם מפני שמיני מתכת מעלין חלודה ומחסרין ולפ"ז יש ליזהר אפילו במשקל לדבר יבש ור"ח נתן הטעם משום דהלחות דבוק בהן ומתיבש עליהן ומכביד וזהו טעם הי"א דס"ל דמשקל דבר יבש מותר לעשות משל מתכת. שם.


(ט) נהגו:    אדלעיל קאי שנוהגין לעשות משקולות דדבר יבש ממיני מתכות ואח"כ מתחיל ענין בפ"ע למשקולת קטנה כו' משא"כ למשקולות של בדיל והעופרת והדומה לו שאין באין לידי הפסד גדול אא"כ ישחקו הרבה וזה אינו שכיח מש"ה לא הקפידו בהן וכ"כ התוספות. שם.

סעיף יא[עריכה]


(י) במלח:    הטור בשם ר"ת כת' הטעם שהמלח מקילו וימכור בו ורשב"ם ורמב"ם כתבו שהמלח מכביד ויקנה בו ובדבר כזה נאמר ויראת מאלהיך. שם.

סעיף יג[עריכה]


(יא) שלשה:    שלפי ריבוי המשקל צ"ל ההכרע יותר גדול מש"ה במוכר עששיות דההכרע ג"ט צ"ל הריוח למטה מהכף ג"ט וגם למעלה מהקנה ג"ט ואז צ"ל בשעת ההכרע כדי שיכול לירד כף אחת למטה ג"ט והשניה תעלה למעלה ג"ט וההכרע של מוכרי צמר שאין המשקל כ"כ גדול די בב' טפחים וכן אינך לפי ערך משקלן ולפי מה שהן יהי' ריוח למעלה ולמטה כ"כ רש"י ונ"י. שם.


(יב) י"ב טפחים:    דבפחות אינו מכריע המאזנים בשביל דבר מועט לפי כובד משאה. שם.

סעיף יד[עריכה]


(יג) לכולן:    ואף שעולה לשיעור א' הכרעת טפח של כל המשקל ביחד והכרע דכל א' וא' שהרי לפי כובד המשא כשיכריע טפח צ"ל העודף דבר גדול מ"מ כיון דא"א לצמצם יעלה יותר כשישקול י' פעמים לשוקל בפעם א' כ"כ הרא"ש ור"ל דבפעם א' אפשר לצמצם אותו פעם יותר מאשר יצמצם בי' פעמים דא"א שיצמצם כל הי' פעמים. שם.


(יד) יפיל:    פי' המוכר יפילו בערמה וטעם זה הוא מל' הרמב"ם. שם.

סעיף טו[עריכה]


(טו) שתות:    דעד שתות מצינו שהוסיפו שהסלע דאורייתא היה מתחלה עשרים גרה ולבסוף עשאוהו כ"ד דהיינו שתות מלבר ויותר לא יוסיפו משום פסידא דמוכרים הבאין ממקומות אחרים דשמא לא ידעו שהגדילו המדות וימכרו תבואות במדות הגדולות בדמי מדה קטנה אבל עד שתות לא חשו כיון שמצינו שהוסיפו שתות בסלע כנ"ל ועוד דעד שתות לא יבאו המוכרים הבאים ממקומות אחרים לידי הפסד קרן אלא לידי הפסד ריוח דעד שתות משתכרין בדברי אוכל נפש ולא יותר כמ"ש בס"כ ואע"ג דזבין וזבין תגרא אקרי מ"מ כיון דרוב פעמים יודע למוכר שהוסיפו המדות ואף דלפעמים לא נודע להן כיון דעכ"פ לא יהי' לו הפסד קרן לא חשו חז"ל והא דלא קאמר ג"כ הדין באם ירצו לפחות שיעור המדות אפשר משום דבפחת אין בו הפסד למוכר והלוקחין הן על הרוב מבני העיר והן הן הפוחתין ויודעין בזה ולית בהו פסידא מש"ה פוחתין כמו שירצו.

סעיף יט[עריכה]


(טז) ביציאת מצרים:    מפני דכל המעוות במדות הוא מסתיר דרכו שלא יביטו בו בני אדם ומהקב"ה אינו מתיירא בחשבו שאין השגחת הש"י על מעשה בנ"א וכל הכופר בהשגחה כופר ביציאת מצרים ששם נתברר גודל ההשגחה שנגלה עלינו הש"י בכל אותות ומופתים שעשה למצרים. שם.

סעיף כ[עריכה]


(יז) נפש:    דין זה נחלק לג' ענינים לדעת הרמב"ם והטור והוא דבעיקר אוכל נפש הדומה ליינות ושמנים וסלתות יכול להשתכר עד שתות ולא יותר ובדברים שאין בהם אוכל נפש כלל כגון הקושט והלבונה יכול להשתכר כל מה שירצה אפילו כפלי כפלים מהקרן ובדבר שיש בו ממכשירי אוכל נפש כגון כמון ותבלין והדומה להן מותר להרויח בהן עד הכפל ולא יותר וזהו דלא כמ"ש הב"י וע"ש. שם.


(יח) עליהם:    פירוש דכל זה נחשב לקרן ושתות מהכל מותר לו להרויח ונראה דדוקא בזה דמוכר מעט מעט צריך ליתן לו שכר טרחו משא"כ בשאר סוחרים וכמ"ש בסי' רכ"ז סוף סעיף כ"ח בנושא ונותן באמונה ע"ש. שם.


(יט) לחודיה:    פירוש כיון דאין שם ב"ד למחות ושאר מוכרים אינן שמין על לב ועוברים על מה שאמרו חז"ל שלא ישתכרו יותר משתות אף זה הירא את דבר ה' א"צ ליזהר בזה והטור מסיים בטעמו ז"ל דכי שלמי פירי דידיה מזבני אחריני ביוקר ולהפסיד לזה לחודיה בידים לא מפסדינן עכ"ל וא"צ לפרש דמיירי דשאר המוכרים הן עובדי כוכבים וע"ל סוף סימן קנ"ו דכת' הט"ו דומה לזה בהקדמת מכירת סחורות ת"ח ע"ש. שם.

סעיף כב[עריכה]


(כ) הכפל:    ברשב"ם כת' ב' טעמים חדא שאין בהן כ"כ חיי נפש ועוד דיש בהן טורח מרובה וריוח מעט לעני המחזיר בעיירו' לקנות ביצים ע"כ. שם.

סעיף כד[עריכה]


(כא) ישראל:    גם הרא"ש והטור כ"כ ומדלא כתבו ג"כ בדין דסעיף שלפני זה דאסור לעשות סחורה כו' דה"ה בח"ל במקום שיש רוב ישראל משמע דס"ל דהתם אפילו בכה"ג מותר בח"ל כיון דנתנו שיעור דאסור להשתכר יותר משתות מותר אפילו לסחור בו והשתא א"ש דהשמיטו הרא"ש והטור להאי דינא וכן מוכח נמי מדכתבו דאין משתכרין ב"פ בבצים משמע הא בשאר דברים מותר וכמ"ש הרשב"ם ס"פ הספינה ע"ש וצ"ע. שם.

סעיף כה[עריכה]


(כב) ברבית:    פירוש ועובר על וחי אחיך עמך. שם.

סעיף כו[עריכה]


(כג) פירות:    גם דין זה לא כתבוהו הרא"ש והטור דס"ל דבא"י דוקא אסרוהו משום ישוב א"י ולא בח"ל אפילו במקום שרוב ישראל א"נ משום דבמדינות הללו בעו"ה אין מצוי רוב ישראל וה"ל כדבר שאינו נהוג. שם.

סעיף כז[עריכה]


(כד) שער:    עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' מ"ה ובתשו' מ"ע סי' ע"ג.

סעיף כח[עריכה]


(כה) תקנות:    עיין בתשו' ר"ל ן' חביב סוף סימן מ' וסי' צ"ט ובתשו' רש"ך ס"ב בסי' ק"ט ובתשו' ראנ"ח סי' צ"ח וקכ"ד ובתשו' רשד"ם סי' רצ"ט שצ"ח ת"ו ת"ז ותמ"ז ובס' א"א דף צ"ז ע"א.


(כו) ביחד:    עיין בתשובות מבי"ט ח"ב סי' פ"ד וסי' רל"ז ר"פ שמ"ז וש"צ.


(כז) העיר:    כ"כ הרא"ש פ' השותפין וכת' שבעלי אומניות הן הנקראין בני העיר בענין מלאכה כו' ע"ש ונראה דהוצרך לכתוב כן וגם דינו אמת ומוכרח דהא פריך בש"ס לרבא מהא דרשאין בני העיר להכריע על קיצותן ומשני דליכ' אדם חשוב ש"מ אפילו בני העיר אינן רשאין לתקן זולתו ועוד דאם איתא דבני העיר עדיפי א"כ מאי פריך מהן וכן נ"ל להורות כמ"ש הרמ"א ובסמ"ע לא כ"כ בשם תשו' ר"מ אלשקר סי' מ"ט ולענ"ד מ"ש הוא מוכרח עיין בתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' ט' ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ט ובתשו' ר"א מזרחי סי' י"ד ובתשו' ן' לב ח"א דף קמ"ד ודף קצ"ב וע"ש עוד בסוף הספר ובח"ד שם דף ס"א וס"ב. ש"ך: (א"ה הנה ראיתי בס' בני חיי שהאריך מאד בעניני תקנות הצבור וב"ד למגדר מלתא ולטובת בני העיר והמה מלוקטים אחת לאחת מכמה וכמה תשובות ופוסקים ראשונים ואחרונים ויען כי רבים הם וא"א לפורטן הנה והרוצה לעמוד עליהן יבקשם במקומם לשכנם תדרשם ותמצאם אמנם כדי שלא להוצי' חלק אמרתי ללקוט מהם שנים ושלשה גרגרים ולבא בדרך המקצרים לאסוף מקטני העמרים. אפילו למ"ד דהרוב יכולין לכוף המיעוט ה"מ במעמד כלם משפט צדק ח"ב סי' ד' ול"ה וס"ו ועיין בס' משא מלך ח"ה שער ראשון משפט ראשון דין ראשון ובתשו' ר"ב אשכנזי סי' כ"ה. אם כבר קיימו וקבלו אנשי העיר בתקון זה שוב א"י למחות. הרמ"א בתשו' סי' ע"ג וע"ש. אם הדבר לסלק סכנה ונזק יכולין הרוב לכוף המיעוט לכ"ע. מהריב"ל ח"א סי' קמ"ט וכן נראה מדברי המבי"ט ח"א סי' רל"ז. אפילו למ"ד דמלת' דאיכ' רווחא להאי ופסידא להאי יכולין הרוב לכוף המיעוט אותן שלא היו בעיר בשעת ההסכמה לא נכנסו. מהריב"ל ח"א דף קמ"ט. אבל בעל מ"צ ח"ב סי' ד' ול"ה כת' דאפילו המיעוט אינן בעיר חייבים לקיים מה שהסכימו הרוב וכן המנהג. לשנות ממנהג אפי' יחיד יכול למחות. משא מלך ח"ב סי' ב' וח"ה משפט ב'. פסידא להאי ורווחא להאי מקרי בזמן דאיכ' רווחא להאי איכא פסידא להאי אע"פ דאפשר שיבא זמן שיהא נהפך פסידא למאן דאיכ' רווחא השתא ורווחא כו'. המבי"ט ח"א סי' ש"ז וח"ב סי' ע"ז אבל בתשובת דברי ריבות סי' ס"ג חולק בזה ע"ש. כל מה שהסכימו בעלי אומניות והתנו קיים אף בלא קנין ואין א' מהם יכול לחזור בו. מהרי"ק שרש קפ"ב הרשד"ם סי' רנ"ט ועיין במהרש"ך ח"א סי' קנ"ה ועיין במ"ש בסי' קע"ו בהגהת ב"י שכמה רבנים הסכימו לזה. הא דמהני רוב נגד המיעוט היינו דוקא כשהיו כולם במעמד אחד ונשאו ונתנו בדבר ועלתה הסכמתם לפטור או לחייב אבל כל שאינן נקבצין במעמד אחד כולם אלא שהשמש הולך לכל א' וא' בפני עצמו אין הרוב מועיל כנגד המיעוט. הרב מהרש"ך ח"ב סי' ק"ט).