באר היטב על חושן משפט צח
סעיף א
[עריכה](א) לבניו: אפי' כשהי' שכ"מ וכן מבואר שם בבעה"ת שממנו מקור הדין וכן מוכח בש"ס ופוסקים באבן העזר סי' ק"ו ע"ש ודלא כב"י וע"ל סי' פ"א ס"ב בהג"ה. ש"ך.
(ב) דמחל: דאע"ג דבכתובת אשה מהני כה"ג כמ"ש הט"ו באבן העזר סי' ק"ו הא אמרי' בש"ס דדוקא בכתוב' הקילו כיון דחלק לה כבוד לחלק עם הבנים אף דלא ניתן לה חלק כ"כ כמו הבנים אמרינן כיון דשתק' מחלה אבל בשאר ב"ח לא הקילו מן הסתם לומר כן. סמ"ע.
(ג) מודה: שעדיין לא פרעו אלא שטוען דמחל לו כ"כ הסמ"ע ור"ל הואיל ולא תבעו כמה שנים מחל לו אבל אם טען דמחל לו בפירוש פשיטא דנאמן במגו דפרעתיך דאמרינן כיון דמחל לו תו לא איכפת ליה בשטר וכמ"ש סי' פ"א וע' בב"ח מ"ש בזה ודבריו תמוהין עכ"ל הש"ך *ע"ל סי' רמ"א ס"ב בהג"ה ולעיל סי' י"ב ס"ח ע"ש בסמ"ע וש"ך וצ"ע שלא הביאו כאן שום דבר מזה.
סעיף ג
[עריכה](ד) קרוב: בסי' ק"ו יתבאר דהיינו כשיעור שיוכל השליח לילך אליו ולחזור בשלשים יום ומ"ש בסמוך ס"ה דאין נותנין לו זמן רק יום או יומים שאני התם שכבר הודיעוהו ונתנו לו זמן מוקדם. סמ"ע.
סעיף ד
[עריכה](ה) זמן: לפי ראות עיני הב"ד כמה צריך לו והטור שכת' ל' יום היינו מן הסתם כשאין הב"ד יכולין לשער הזמן וז"ש הרמ"א ומן הסתם כו'. שם.
(ו) שליש: אבל אם יש ממש בדברי הלו' והמלו' אלם אזי נותנין לו מתחל' צ' יום ואין מוציאין ממנו כלום עד שיגיע הזמן וכ"כ ב"י בשם בעה"ת עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך משמע מדבריו דהני צ' יום נותנין לו מיד כשטוען מזויף ולא נהירא דפשוט דצ' יום דקאמר היינו לאחר שנתנו לו ל' יום קודם כתיבת האדרכתא כדאיתא בש"ס ואם כדבריו יהי' הבעה"ת נגד הש"ס עכ"ל.
סעיף ה
[עריכה](ז) פתיחה: פי' כתב נידוי ובש"ס אמרי' דל' יום הראשונים לא נחתינן לנכסיה דאמרי' דלמא קטרח בזוזי דניזף ליה מצעאי לא נחתינן לנכסי דאמרי' דלמא לא אשכח למיזף וקטרח למזבן בתראי נמי לא דאמרי' הלוקח שרוצ' לקנות נכסיו קטרח בזוזי ומה"ט לחוד לא הו' ממתינין ליה צ' יום דהא בסי' ק' יתבאר דאין נותנין זמן כדי לטרוח ולפרוע רק ל' יום ואם לא בא כותבין אדרכתא על נכסיו מיד אלא שאני הכא דטוען שאינו חייב ושיש לו עדים שהשטר מזוייף ואף שאין אנו מאמינים לו ומנדינן ליה מ"מ מועיל טענתו להא דאין יורדין לנכסיו עד בתר צ' יום דהיינו אחר ס' יום מחרימין ליה. ובסוף צ' כותבין אדרכתא. סמ"ע.
סעיף ו
[עריכה](ח) מיד: ואפי' ל' יום הראשונים דלפני צ"י אין נותנין לו מאחר שמסרב מלבוא לב"ד. שם.
(ט) אין ממתינין: ומ"מ נותנין לו ל' יום הראשונים מאחר דטוען יש לי ראי' לבטל שטר הפקדון ולשון וכן לאו דוקא שדומ' בכל ענין לדין הקודם אלא דר"ל שגם בפקדון אין ממתינין ליה צ' יום. שם.
סעיף ז
[עריכה](י) שמא: אבל אקרקע כותבין אדרכתא וליכא למימנע מהני חששות דהא גם בנשאר' בידו נלקה במכה זו שבאה משמיא. שם.
(יא) הראוי: (כל מקום שהב"ד קובעין זמן הוי שבת וי"ט בכלל הזמן אע"פ שא"י לעשות בשבת וי"ט אותו הדבר שקבעו עליו כ"כ ש"ג. ולי נרא' שהכל לפי ראות הדיין שאם קבעו לו זמן ג' ימים והוא עי"ט הדבר ברור שבאותן ג' ימים אינו יכול לעשות כלום ובודאי דג"י אחר י"ט קאמרי וע' בדינים אלו בתשובת הראנ"ח ח"א סימן כ"ח ובהרשד"ם חח"מ סי' פ"ו ושצ"ו ובמהרש"ך ח"ב סי' קנ"ו ובתשובת מהר"ש הלוי חלק אבן העזר סימן י"ד ובמהר"ם אלשיך סי' י"ז. כנה"ג).
סעיף ח
[עריכה](יב) לילך: ואם בעי טפי מי"ב חדש נותנין לו זמן יותר ארוך וגם לא תלוי הדבר בדשכיחי שיירות ודלא כב"י ע"ש. סמ"ע.
סעיף ט
[עריכה](יג) שיראה: ובעה"ת כת' בשם כמה גדולים דצריך שומא והכרז' כמו בשל יתומים כיון שנמכר שלא מדעתו ע"פ בית דין והבית יוסף הביאו בסימן ק"ג ומהתימא שהמחבר והרמ"א סתמו כאן כדעת הרמב"ם ולא הזכירו כלל דעת החולקים. שם.
(יד) במדינה: ע' בסי' קי"ד שם נתבאר דין זה.
סעיף י
[עריכה](טו) קרענו: בסימן ק"ג כתבתי הטעם דשמא ישכחו הב"ד בידו השט"ח והמלו' ילך לב"ד אחר ויבקש מהן אדרכתא על שדה אחר משא"כ כשכותבין קרענוהו לשטר דאז ודאי לא יכתבו כן עד שכבר קרעוהו גם בסי' מ"א כתבתי מעין זה עיין שם עד כאן לשון הסמ"ע.