באר היטב על אורח חיים תקסב
סעיף א[עריכה]
(א) בינונים: אבל (גדולים) לא מהני ועיין סי' רל"ה ס"ק א' (אמר המגי' אע"פ שבספרי ישנים נכתב קטנים הוא טעות במ"א עיין סי' רל"ה).
(ב) משלימין: היינו אם פי' בשעת הקבלה שלא להשלים אפי' התענה עד מנחה גדולה מתפלל עננו אבל אם קבל תענית סתם צריך להשלים עס"ב. ואם לא השלים ואכל עיין סי' תקס"ח ואם אכל קודם שהתפלל אין מתפלל עננו ת"ה מ"א וט"ז כתב מאן דלא מתפלל עננו בתענית שאינו משלים מרויח ספק ברכה לרוב פוסקים ואע"ג דאין לזה ברכה בפ"ע ביחיד אלא כוללם בש"ת מ"מ לשון צום תעניתנו אינו הגון דסתם תענית הוא יום שלם והדולג שני תיבות אלו צום תעניתנו יפה עושה. עכ"ל.
סעיף ב[עריכה]
(ג) עשרת: וה"ה מ' יום קודם י"כ או א' של סליחות עיין מ"א.
(ד) שיצא: ערבית הג"מ וכתב המ"א משמע דוקא אחר תפלת ערבית שהיא אחר י"א שעות פחות רביע דזה מקרי השלמה אחר שנכנס יום שלאחריו מיהו נ"ל דכל שהתפלל מנחה בזמן הנ"ל דיו דכיון שהוא תחילת השקיעה מקרי השלמת תענית עיין שם.
(ה) להשלים: הטעם שמתענין על העבר על החורבן ולא אמרינן לצעורי קמכוין משא"כ ביו"ד ימי התשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרינן דלא קבלו אלא לצעורי ת"ה. וזהו טעם המתענים מ' יום לפני י"כ דא"צ להשלים דהא מתענין ג"כ מפני תשובה.
(ו) התנה: פי' בשעת קבלת התענית ובמנהגים כתב המחמיר להשלים ביו"ד ימי תשובה תע"ב.
סעיף ד[עריכה]
(ז) רמ"ט: ועיין שם לענין יאר צייט בערב שבת.
סעיף ה[עריכה]
(ח) יחיד: וכתב ט"ז כבר כתבנו לענין תענית שלא שקעה עליו חמה שלא לאמר ב' תיבות צום תעניתנו הוא הדין כאן באם שלא קיבל התענית כי שני דברים אלו שווין הן דהיינו הקבלת התענית והשלמת תענית.
סעיף ו[עריכה]
(ט) קבלה: וחייב להתענות. ומ"מ דוקא כשקבל בלבו להתענות. אבל אם היה רק בדעתו להתענות לא מיקרי קבלה. בית חדש מגן אברהם.
(י) המנחה: והב"ח כתב דשרי לקבלו כל זמן שהוא יום וכ"כ המ"א אבל קודם מנחה לא מהני. ט"ז ע"ש.
(יא) תפלה: ומ"מ גם בשעת התפלה כשמגיע לש"ת יהרהר בלבו שמקבל התענית. ב"ח מ"א.
סעיף ז[עריכה]
(יב) ואז: לשון ואז אינו מדוקדק דהא בין אכל בנתיים ובין לא אכל מתפלל בכל יום ענינו ואפשר דלרבותא אמר דאפי' אז שמתענ' גם בלילה הוי כל יום בפ"ע לענין עננו. ט"ז ועיין מ"א.
סעיף ט[עריכה]
(יג) מבעוד יום: משמע אע"פ שקבלו אח"כ בלילה לא מהני והיינו דאין עולה לו תענית יום שלם אבל עולה לו לתענית שעות ומתפלל ענינו כיון שקבלו קודם שהתחיל להתענות לשם חובה. ועיין אחרונים ובסעיף י'.
סעיף יא[עריכה]
(יד) להשלים: דה"א דמותר לאכול תוך אותו זמן שקיבל עליו דלא הוי נדר כלל קמ"ל דמ"מ צריך להתענות אותו זמן.
סעיף יב[עריכה]
(טו) מקובל: וכן מנהגינו בתענית בה"ב אחר פסח ואחר סוכות שמי שעונה אמן אחר מי שבירך שאומר החזן על התענית הוי קבלה ט"ז וכתב המ"א בסי' תקס"ג סע"ק א' דאפי' גמר בלבו אז להתענות אין מחוייב להתענות כיון שהוא שלא בשעת תפלת המנחה אבל אם הוציא אז בשפתיו נ"ל להחמיר ע"ש.