באר היטב על אורח חיים תסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים תסא |

סעיף א[עריכה]


(א) כולו:    ובספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד. (עיין סי' תנ"א ס"ב. ואפשר ממה שאין נזהרין באפיית חלב בלי הכשר התנור אחר בשר וסומכין על ההיסק מאחר שהתיר' בלע. יש להקל אלא שסיים גם בזה יש להחמיר. מ"א ע"ש).


(ב) כ"פ:    בזה יש להקל בדיעבד. מ"א ע"ש.


(ג) קרקע:    כעובי אצבע. לבוש ועמ"א וח"י.


(ד) וישר:    דליכא חיוב מדינא רק מדרך הטוב והישר א"כ אם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם י"ט וצריך להכשירו בי"ט דמותר לעשות הכל בהיסק א' ושלא לעשות הבערה שלא לצורך י"ט רק שיסיק היטב עד שילכו הגחלים ע"פ כולה. ח"י.

סעיף ב[עריכה]


(ה) להדביקו:    אם בדיעבד שמו מצה על הנייר לאפות בתנור אינה נאסרה עיין ח"י.

סעיף ג[עריכה]


(ו) נמשכים:    אע"פ שנפרכים כשמטלטלין אותה אפ"ה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין ממנה מנחות דף ע"ח. מ"א. וכשהחוטין נמשכין ממנה אסור וישרפם מיד וכן נהגו העולם לאסור המצה כשהחוטין נמשכין ממנה ואם אין יכול לעמוד אי חוטין נמשכין ממנה או לא כ' בתשובת שארי' יוסף סי' מ"ח שיש לאסור מספק ע"ש ובקרימת פנים הוי שיעורא דאין חוטין נמשכים מרדכי ט"ז וע"ל סי' רצ"ד ס"ה בהג"ה. ואם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה תו לא מחמרינן דכה"ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה. ח"י.


(ז) לכן:    ואם לקחה קודם לכן כ' הט"ז דיש לאסור אף בדיעבד שנתחמצה בההיא שעתה דהיתה חוץ לתנור. והמרדה ג"כ נתחמצה ע"ש ובתשובת נ"ש סימן י"א מתיר אם החזירה תיכף לתנור. והח"י חולק עליו והסכים עם הט"ז אכן אם יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתיר אם החזירה מיד (וסיים פר"ח כשנאפה קצת שהגיע למאכל ב"ד) ושלא להחזיק איסור שהיו חוטין נמשכים ממנה קודם שהחזירה ע"ש.

סעיף ד[עריכה]


(ח) שרוי במים:    וכתב המ"א ודוקא דעבד או לזקן או חולה אפי' לכתחלה. ואם א"א לו לאכול השרוי במים שרינן ליה אף שרוי ביין ושאר משקים. ובשאר כל אדם אף דעבד אינו יוצא בשרוי ביין או במשקים. וכל זה אין חילוק בין מה שמברכין עליו על אכילת מצה או לאפיקומן וע' ב"ח.


(ט) בשלה:    לאו דוקא בשלה אלא ה"ה בשרוי לתוך הרותחין וכתב המ"א דאפי' בכלי שני יש להחמיר ונראה דה"ה בכבוש מעל"ע אף בלא נימוח דכבוש כמבושל ח"י וע"ל סי' תע"ג מדין מרור הכבוש. ח"י.

סעיף ה[עריכה]


(י) לא נאסרה:    דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל לכ"ע אינו אוסר. (וראיה דלחמי תודה דד' מינים היו חמץ ומצה ונאפות בתנור א' ראב"י ופר"ח הקשה עליו ועיקר שלחמי תודה היו כ' עשרונים ולתנור גדול לא שייכא ריחא ועיין מ"א). ועח"י.


(יא) מקום:    היינו כעובי רוחב אצבע. ומהרש"ל וב"ח מחמירין לאסור כולו אכן מדברי הט"ז והמ"א נראה שמסכימים לדעת הש"ע וכ"נ עיקר מ"מ בנעשה תוך הפסח יש לאסור כולה כמו במצה כפולה שבסמוך. ח"י.


(יב) ודבוקה:    אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור ומ"מ אם לא קרמו פניה דלמטה במקום הכפל אסור. אחרונים.


(יג) אותה:    אבל שאר מצות אין לאסור במצה נפוחה או כפולה אף שרדו אותה במרד' אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא כמש"ל סי' תנ"א ס"ק מ"ו ע"ש.


(יד) הדבוק:    אפילו נמצא תוך הפסח כיון שנאפה ק"פ. ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאע"ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ"כ הט"ז ורוב פוסקים אבל רש"ל וב"ח ומהרא"י מצריכים ס' נגד הדבוק ומ"מ נ"ל דלא בעי' ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר מ"א והח"י העלה עיקר כדעה דלא בעינן ס' נגד מקום הדבוק ע"ש וכ"כ בא"ז. ואם נמצא מצה כפולה ונפוחה לא"פ. העלה הח"י דאין להחמיר כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא ויש להתירה בנמצא אח"פ ע"ש ודלא כא"ז וע"ל סי' תמ"ז ס"ק מ"ג מש"ש. ועמ"א.


(טו) נפוחה:    יש בזה שני פירושים פירוש א' שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה. ועי"ל נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה כמו שהוא בלחם חמץ כ"כ הב"ח. ומהר"ם מלובלין כתב כפי' הראשון. והט"ז האריך להתיר כפי' הראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני ע"ש. ובמ"א כתב בשם הט"ז שהתיר לגמרי נפוחה וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם א' מן חותני הב"ח שאסר שום מצה שנפוחה וכו' ואדרבא שחק על האוסרין על כן אין להפסיד ממון ש"י בשביל זה עכ"ל הט"ז והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור עכ"ל המ"א. הנה מ"ש בשם הט"ז לא נמצא כן בספר הט"ז שלפנינו אלא שעושה פשר דבר בין הדיעות כמ"ש. אכן בתשובת הט"ז כתב הלשון ממש כמו שהעתיק בשמו המ"א. וכתב הח"י בודאי אין להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור. מ"מ די הוא לאסור אותה מצה דלא כמו שראיתי איזה מורים שאוסרין אף התערובות אפי' במשהו כאלו הוא חמץ גמור וכן אוסרין הרי"ב אייז"ן ושאר כלים ומה שנשתמשו בהן להמה מפסידין ממון ש"י ומונע משמחת י"ט כי די בחומרא זו לענין המצה עצמה. ועש"ת דב"ש סי' רי"ד ושפ"ד שמיקל ג"כ בזה ע"ש. ואם לאחר שנאפית טחו אותה בשומן והחזירה לתנור ונעשית נפוחה שרי לכ"ע. מ"א.


(טז) אסורה:    כל המצה ואפי' ס' לא מהני אפי' ק"פ דכולה נתחמצה וכ"כ מור"ם מלובלין סי' ק"ה. וכן הסכמת האחרונים וכ"כ בס' א"ז וכתב שם בשם זקינו הגאון דאין לאסור אא"כ ניכר שהנקב עלתה למעלה והנקב צריך שיהיה בו חלל מחזיק כמו אגוז לוז שקורין הזי"ל נוס גדולה או אצבע גודל בינוני וכ"כ המ"א וכתב עוד המ"א ואפילו בנקב שלא עלתה למעלה ראיתי גדולי דורינו מורין לאסור מקום הנקב לבד ושאר מצה מתירים אפי' תוך הפסח וכן מ"כ בשם הגאון מהר"י הורוי"ץ. ואם יש שני נקבים נקב תוך נקב חוששין לאסור כולה. ומצאתי כתוב אם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזלי"ך בתוכו אסור עכ"ל.


(יז) יגעו:    ובדיעבד אם נשכו זה בזה ושניהם נוגעים בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר רש"ל מ"א ואפי' בפסח אין לאסור ע"ש: ועיין בתב"י סי' ס"ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור וכתב שם שיש קבלה בידו מהגאון מוהר"ר העשיל יע"ש.