באר היטב על אורח חיים קסז
סעיף א[עריכה]
(א) היטב: פי' במקום הקשה ולא במקום הרך. זקן שאין לו שינים יבצע ממקום הרך הלק"ט ח"ב סי' (קפ"ב) [קפ"ח].
(ב) כפרוסה: ונ"ל דאפי' בפרוסה לא יחתוך לגמרי קודם הברכה כדי שתהא יותר גדולה וכן נוהגין. מ"א.
(ג) כזית: לכתחלה יש לעשות כן. ועיקר המצוה לתת מהפרוסה שחתך לכל אחד ואחד כזית ולא מהלחם הנשאר. וצריך ליזהר בזה בסעודה גדול'. מט"מ מהרי"ל מ"א.
סעיף ב[עריכה]
(ד) המוציא: עיין עט"ז מ"ש בשם תולדות יצחק. ויאריך קצת בה"א דהמוציא. האר"י ז"ל.
סעיף ד[עריכה]
(ה) הפת: ואם יש לו בית יד צריך להסירו הגמ"נ. כשיאמר השם יגביה הפת ובשבת שתיהם. מהרי"ל מ"א.
(ו) בפת: אלו הן לא תחרוש בשור וחמור כלאים לקט שכחה ופאה בכורים תרומת מעשר ומעשר שני חלה.
סעיף ה[עריכה]
(ז) למזבח: לכן אסור להרוג כינה על השלחן. ספר חסידים מ"א.
(ח) סוף סימן ק"ע: אע"ג דאין אנו נוהגין באכילת מלח משום דיש בפת מלח מ"מ מצוה להניח על השלחן. וכ"כ האר"י ז"ל דעל דרך הנסתר צריך מלח אפי' על פת נקי וכ"כ בית יעקב סי' קס"ה. וכתבו המקובלים דיטביל פרוסת המוציא במלח ג"פ.
סעיף ו[עריכה]
(ט) לאכילה: וצריך לאכול שיעור כזית קודם שידבר ואם הכניס המוציא לתוך פיו ולעס אין לדבר עד שיבלע ואם שח בעודו לועס א"צ לחזור ולברך. של"ה עיין מ"א ועיין הלק"ט ח"ב סי' ל"ג. עיין ט"ז ס"ק ו' דלא אמר לטעום וכו' ע"ש וצ"ע דבגיטין דף ס"ב אמר אסור לטעום עד שיאכיל לבהמתו. והרב מהור"ר משה חאגי"ז השיב דכלל גדול בש"ס דאין לסמוך כ"א על שנשנה במקומו לזה דייק הט"ז למה אמרו כאן דקאי על ברכות ודו"ק באר היטב אשר לפני.
(י) מלח: אפי' לדידן שפת שלנו נילוש במלח. אפ"ה לא הוי הפסק. ט"ז.
(יא) הפסק: ט"ז ומ"א חלקו ופסקו דהוי הפסק וכ"כ בפרח שושן חא"ח כלל א' סי' י"ד וט"ז מסיים שראוי לאדם לנהוג בביתו שיצוה לכל א' שיברך לעצמו ברכת המוציא אם יסיח קודם אכילת המוציא והבע"ה הבוצע יכוין שלא יוציא רק מי שלא יפסיק בדברים קודם שיאכל ממילא אין כאן חשש ברכה לבטלה ע"ש. ועיין בגינת ורדים כלל א' סי' מ"ג.
סעיף ח[עריכה]
(יב) מברך: כתב ב"י אם יכול לאכול יברך ויאכל מעט. וכתב המ"א וטוב לעשות כן מאחר שהרשב"א כתב דלהראב"ד צריך לברך אע"פ שגמר סעודתו ולכן טוב להוציא עצמו מפלוגתא.
סעיף י[עריכה]
(יג) מלכא מריה: אפילו לא אמר פתא נמי יצא ב"י ב"ח. וצ"ל מלכא דעלמא מריה דמלך לבד אינו מלכות עי' סי' רי"ד. מ"א.
סעיף יב[עריכה]
(יד) נאכל: אע"ג דלעיל כתב דלא מהני אמירה אא"כ ישבו בשלחן א' היינו בבית אבל בשדה דליכא שלחן הוי קביעות באמירה בלא שלחן. מ"א.
(טו) והולכים לא: פי' לא מהני אמירה. וצ"ע אם יושבים בעגלה א' ואמרו נאכל כאן ואוכלין יחד אם מצטרפין. ובספינה פשוט דקביעות גמור הוא. מ"א.
סעיף יג[עריכה]
(טז) יצאו: והמ"א הניח דבר זה בצ"ע ע"ש.
סעיף יד[עריכה]
(יז) בוצע: והחתן בוצע ביום חתונתו אעפ"י שיש גדול ממנו. ב"י מ"א.
(יח) לו: ואם הת"ח נותן לו רשות אין כאן בית מיחוש שכנה"ג. והב"ח כ' דיש להחמיר שלא ליתן ת"ח רשות לכהן ע"ה וכ"כ המ"א.
(יט) להקדימו: ומאריך ימים בכך. עיין ע"ת ובספר באר שבע דף כ"ג.
(כ) בוצע: ונהגו לחלוק כבוד לאורח וכ"מ בגמ' דר' אבהו חלק כבוד לר' זירא לבצוע. מ"א.
(כא) מורי: ונהגו ליטול רשות מכהן קודם הת"ח דהא מצוה להקדימו ומ"מ לא מהני מי שאומר ברשות אם לא נתן לו הכהן רשות. מ"א.
סעיף יח[עריכה]
(כב) פרוסה: ואסור לזרוק הפת כמ"ש סי' קע"א.
(כג) אבל: ובשבת פורס כדרכו דאין אבילות בשבת.
סעיף יט[עריכה]
(כד) המוציא: וה"ה בכל ברכת הנהנין.
(כה) לקטנים: אפילו אינם בני ביתו. ט"ז.
סעיף כ[עריכה]
(כו) אחר: י"א לאוכלה באחרונה. לכן יאכל קצת בתחלה וקצת בסוף של"ה. אין להאכיל מפרוסת הבציעה לעכו"ם או לבהמה. אבודרה"ם ט"ז מ"א.