מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(א) לקרותו: ואסור להם לסמוך על אחר שיקרא. גם צריכים לקרות תיכף בעת נתינה וצריכים הב' עדים לקרות עיין ב"ש.
(ב) נשאת: אבל אחר הנשואין אינו יוכל לאוסרה על בעלה ויש לחוש שמא היא נתן לו. מזה סמך למנהג שלנו שקורעין הגט אחר הנתינה פרישה ב"ש.
(ג) חלק: עיין ב"ש.
