באר היטב על אבן העזר צה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר צה |

סעיף א[עריכה]

(א) האלמנה:    ב"ח וב"ש כתבו היכא דהברירה ביד היורשים ליתן לה מזונות או לא. לא זכו במעשה ידיה וח"מ לא כ"כ ע"ש.

סעיף ב[עריכה]

(ב) בשכר:    ויכולה היא לתבוע. כתב כנה"ג דנפל מחלוקת בדין זה אם תרתי מילי קאמר יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר אפילו בניזונית מן היתומים. ויכולה היא ג"כ לתבוע כתובה. ממילא לפ"ז בעודה ניזונית מן היתומים אינה מניקה אלא בשכר. או חדא מילי קאמר והכל דבר א' והכי קאמר יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר לפי שרוצה להתפרע מכתובתה אבל בעודה ניזונית מן היתומים ודאי שמניקה בחנם ע"ש מ"ש. וח"מ וב"ש כתבו באינה ניזונית איירי ע"ש. הר"ם אלשקאר סי' י"ב כתב מיהו בשכר כופין אותה ומניקתו עד כ"ד חודש. אבל הראנ"ח ח"א סי' צ"ה כתב דאם התינוק מכירה אז כופין אותה ומניקתו בשכר אבל אם אין מכירה אין כופין אותה וכ"כ הר"י אדרבי סי' שע"ב. וע"ל סי' פ' וסי' פ"ב מש"ש.

סעיף ד[עריכה]

(ג) נכסים:    וה"ה מתנה שנתנו לה הרש"ך ח"א סי' ד'.

סעיף ה[עריכה]

(ד) והותירה:    דוקא שצמצמה והותיר בידה אבל אם צמצמה עצמה ממה שפסקו לה הב"ד והאכילה לבנים ממה שהיתה צריכה לתת לתוך פיה. הוא שלה הר"ם מטראני ח"א סי' שי"ב.

(ה) ליורשים:    וכתב ב"ש כשהיא אמם לא אמרינן כי היכא דתתגנה עליהם. וכן לענין שאר מלאכות אם היא אמם אינה חייבת לעשות להם. מיהו עשיות צמר חייבת שלא תשב בטל ע"ש.

סעיף ו[עריכה]


סעיף ז[עריכה]

(ו) ראו וכו':    הוא דעת הרשב"ם. ומשמע דאיירי בין בקרקע בין במטלטלין. ויש מי שאומר שבין אמרה ראו בין לא אמרה כל השבח ליורשים הוא תוס' והרא"ש. וכתב ב"ש מיהו במטלטלין י"ל דתוס' והרא"ש מודו דהשבח שלה ע"ש.

(ז) דהשבח וכו':    היינו כשלא אמרה ראו. בזה הכריע רמ"א כהפוסקים דאינה גובה אבל אם אמרו ראו י"ל לכ"ע השבח שלה כמ"ש ובקרקע ג"כ לדעת רוב פוסקים השבח שלה עיין ח"מ ב"ש. ונדוניא ותוספת שליש נוטלת משבח כ"כ בנ"ש. והא דאינה גובה כתובתה משבח. ומן המטלטלין גובה בזמן הזה. משום שבח גרע טפי כמ"ש בהרא"ש ב"ש.

(ח) ויש חולקין וכו':    הדיעה א' הוא דעת מהר"י ווייל סי' קע"ז. והי"א הוא דעת מהר"י סג"ל סי' מ"ו ע"ש. וכתב הב"ש דלא פליגי דמהרי"ל איירי דהוצי' למסים ולשידוכי בנים אז י"ל דהוציאה מן העזבון. ומהרי"ו איירי דהוציא' לצרכה ע"ש. והחלקת מחוקק כתב דסברת מהרי"ל היא סברא נכונה היא. ונדון דמהרי"ו איירי שמתה האלמנה ואז יכולין היורשים לטעון. האלמנה היתה יודעת שכל ימי חייה לא נדחה אותה. ע"כ אכלה הקרן ומה שנשאר הוא מן השבח אבל אלמנה הטוענת בחייה כל מה שאכלתי בלתי מן השבח והקרן השארתי לי לגביית כתובתי ודאי טענתה טענה ואין חולק ע"ז ב"ש.