באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שדמ
(א) ל' הטור
(ב) כאיסי בן יהודה בברייתא בפ"ו דב"מ דף פג ע"א
(ג) משנה שם בפ"ז דף לד ע"א:
(ד) שם ס"ד מעובדא דההוא דשאיל נרגא וכו' דאיפסקא הלכתא כרב כהנא ורב אסי דמהדר ליה תבריה וכן פי' רש"י שם דהכי מסיק נמי בריש ביק דשמין לשואל שם ריש ד' צ"ז
(ה) כ"כ הרא"ש שם בפסקיו מדין שור שנגח ונפחת' הנבילה בין שעת מיתה לשעת העמד בדין דאמרי' בפ"ק ד' טו ע"א דלכ"ע ההוא פחת דניזק הוי
(ו) דאז פטור בנאנסו וחייב בגניבה ואבידה וביאר שם דהרי הוא כש"ש דהואיל ונהנה מהני שם בשם תלמידי הרשב"א
(ז) שם ס"ה בשם תשובת אביו הרא"ש
(ח) רמב"ם פ"ג מהלכות שאלה דין ג מבואר במשנה וגמ' שם דף צד וצ"ח
(ט) חילוק זה לא נזכר לא בטור ולח ברמב"ם ולא בב"י ולא בכ"מ וז"ל הרמב"ם שם לא היתה שם ראיה ישבע השוכר על השכורה שמתה או שאינו יודע וראיתי שכתב בבדק הבית יש לתמוה היאך מצינו שבועה על טענת שמא וי"ל שהוא צריך לישבע שבועת השומרים וע"י גלגול נשבע שבשעת שכירות מתה וכו' ע"כ ומזה יצא לו להמחבר לחלק בזה ולכתוב בזמן שהמשאיל אומר איני יודע וכו' והסמ"ע האריך בזה והמעיין יבחר פי' שבועת היסת כ"כ הכ"מ שם ואפי' הוא מאמינו שמתה כדרכה מ"מ נשבע וכדרך שכתבו התוס' שם דף צז ע"א בד"ה ביום שהיא שאולה וכו' ע"ש
(י) הרמב"ם כ' בזה אומר שאולה מתה וזה אומר שכור' ישבע השוכר על השכורה שמתה כדרכה כמו שטען ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה ונלענ"ד שהרמב"ם נקט כאוקימתא דמתני' שם בגמ' דף צח ע"י כדרכו לתפוס לשון המשנה או הגמרא אבל המחבר כ' הדין לענין שבועת היסת שנתקנה בימי האמוראים דחייב לישבע היסת
(כ) פי' אם אינו רוצה להשביע שבועת היסת אלא שבועת התור' ישביעו השוכר שבועת השומרים שמתה כדרכה וע"י גלגול ישבע ששכורה מתה
(ל) וה"ה כשהמשאיל טוען טענת ודאי והשוכר טוען אינו יודע כתב ה"ה ואם תשאל יהיה מחויב שבוע' שלא נגנב' ולא פשע בה אלא שמתה כדרכה ויגלגל עליו המשאיל שישבע ששכורה מתה ומתוך שאינו יכול לישבע ישלם שגלגול שבועה מן התורה היא י"ל כיון שעיקר התביע' שלא נגנבה (ושלא פשע בה) היא שמא למשאיל שאינו טוען הפכה בברי אע"פ שהגלגול שהוא מגלגל וטוען שאולה מתה וכו' הוא טוען כן בברי כשהשואל טוען איני יודע אינו חייב לשלם ע"כ והרבה דקדוקים יש בזה וכמ"ש התוס' שם ואכמ"ל: