בא"ח שנה שנייה מטות

בן איש חי שנה א': בראשית | שמות | ויקרא | במדבר | דברים
שנה ב': בראשית | שמות | ויקרא | במדבר | דברים

הלכות שנה שניה - פרשת מטות - הלכות טבילת כלים

פתיחה

כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא (במדבר לא כג). הנה אמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה עה ב): הפסוק הזה מדבר בהכשר כלים מאיסורין ע"י ליבון או ע"י הגעלה. וכתיב וְטָהֵר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת, והיא הטבילה, ומפרש הכתוב שצריך להטבילו במקוה או מעין שיש בו ארבעים סאה שראוי לנדה לטבול בו, ולכן כתיב אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא:

הלכות

א

טבילה זו היא משום פליטת טומאה כדי שיצא הכלי מטומאתו לקדושת ישראל, דומיא דגר שיצא מרשות העכו"ם לרשות ישראל, הלכך אפילו הם חדשים שלקחן מן האומן גוי צריך להטבילם, ואפילו להשתמש בו צונן אסור בלא טבילה, ואם ישראל שכר או שאל כלי מן הגוי אין צריך טבילה, ודוקא כלי סעודה צריכין טבילה, משום דהכתוב איירי בכלי סעודה, דכתיב כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ וכו'. ואיזהו דבר שבא באש וצריך להכשירו באש? הוי אומר זה כלי סעודה שבולע ע"י האש, שצריך להפליט בלעו ע"י האש:

ב

אפילו כלי סעודה אינם צריכין טבילה מן התורה אלא רק כלי מתכות, דכתיב זהב וכסף (במדבר לא, כב). אבל כלי חרס וכלי עץ ואבן אין צריכין טבילה. ואמנם חז"ל (ע"ז עה:) תיקנו טבילה לכלי זכוכית מפני שהן דומין קצת לכלי ברזל, יען דאם נשתברו יש להם תקנה שיכולים להתיכן ולעשות מהם כלי אחר, ולהכי צריכין טבילה מדרבנן. ויש אומרים דגם כלי מתכות טבילתן מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. וסברה ראשונה עיקר דסבירא לה כלי מתכות מדאורייתא, ועיין פרי חדש ופרי תואר וערך השלחן ושאר אחרונים:

ג

צריך להטביל כל הכלי שיכניסו כולו במים ולא ישאר ממנו חוץ למים אפילו כל שהוא, ואם הוא גדול ואינו יכול להטבילו כולו בפעם אחת, כתב הרב חכמת אדם ז"ל כלל ע"ג אות ט"ו, דאסור להטבילו לחצאין, שיטביל תחלה צד אחד ויחזור ויטביל צד השני, דבעינן כאן דומיא דטבילת הנדה שצריך שתהיה כולה במים בפעם אחת, שאין זה דומה להגעלה דהתם הוא מגעיל להפליט האיסור, וכיון דהגעיל חלק אחד ממנו פלט האיסור מאותו החלק ולכן חוזר ומגעיל חלק הנשאר, אבל הכא הוא משום טומאה וכיון דמקצתו חוץ למים תחזור הטומאה ותתפשט בכל הכלי, עיין שם. ונראים דבריו וצריך להזהר בזה:

ד

בין כלי מתכות בין כלי זכוכית בעת שמטבילם יברך קודם טבילה אקב"ו על טבילת כלים. ואם מטביל כלי אחד בלבד יברך על טבילת כלי, ובדיעבד אם בירך על כלי אחד טבילת כלים יצא, דמפרשינן מילתיה על כלים דעלמא קאי, והוא הדין להפך נמי יצא, ועיין פרי חדש. וצריך להטביל גם ידות הכלים, וטוב לומר קודם הברכה פסוק ויהי נועם וכו':

ה

כלים אלו שצריכין טבילה אפילו אין שותין בהם ואין מבשלים בהם אלא מכניסין בהם יין לקיום, כגון צלוחיות גדולות שקורין בערבי קרארי"ב (מיכלי זכוכית גדולים לנוזלים) צריך לברך על טבילתם, וכמו שכתב הרב בית דוד ז"ל סימן ס"ב. ואף על גב דהרב בית יאודה סימן נ"ב חולק, העיקר כהרב בית דוד ז"ל, ועיין להגאון חיד"א ז"ל בשיורי ברכה שהביא דברי בית דוד ז"ל וכתב והביא ראיות לדבריו עיין שם, למד במלות קצרות אלו דטעמו ונימוקו עמו. וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א, יען כי הרה"ג מו"ר זקני רבינו משה חיים זלה"ה כך היה דורש בכל שנה בשבת הגדול, וכן נהג אחריו עטרת ראשי אדוני אבי זלה"ה בדרוש שבת הגדול, וכן נהגתי אנא עבדא להורות כן בדרוש שבת הגדול בס"ד:

ו

גם כלים של בלו"ר (קריסטל) צריכין ברכה כמו זכוכית שקורין גזיז (זכוכית רגילה), יען כי באירופ"א מתיכין את כל מין הבלו"ר כמו זכוכית ועושין אותו כלים חדשים, באופן דאין מין בלו"ר בעולם שלא יתיכו אותו כזכוכית לכך דינו כזכוכית ממש שצריך טבילה בברכה:

ז

כלי חרס המצופין בין אותם הבאים מערי אירופ"א שקורין אותם פרפורי (בציפוי אבץ) בין אותם המצופין שעושין פה עירנו, מטבילם בלא ברכה אע"פ שהם מצופין מבית ומחוץ, משום דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל, ואם יש לו כלי אחר שטעון ברכה בודאי יטבילם עמו ביחד כדי שתועיל הברכה גם לאלו:

ח

מאחר דאיכא פלוגתא בכלי חרס המצופין, לכך חביות גדולות שהם כלי חרס מצופין, נהגו פה עירנו שלא להטבילם כלל משום דאיכא טרחה גדולה בטבילתם וקשה להטבילם, ועיין כנסת הגדולה וקהל יאודה, ומה שכתב הרב שלחן גבוה ז"ל בהלכות פסח סימן תנ"א שיתנם במתנה לגוי וישאלם ממנו עיין שם, לא נהגו בזה פה עירנו, והמחמיר לעשות כדבר הרב ז"ל תבוא עליו ברכת טוב:

ט

יאחוז הכלי ברפיון בשעת טבילה, ולכתחילה ילחלח ידיו תחילה במי המקוה עצמו, ועם כל זה יזהר שלא ידחוק ידיו הרבה, וצריך להטביל גדול בן י"ג שנה ויום אחד, ואין מאמינים לקטן אפילו על כלי זכוכוית וכלי חרס מצופין, ועיין משבצות זהב אורח חיים סימן תנ"א:

י

כלים שתשמישן לשפות עליהם קדירה ככלי שקורין מנצ"ב (חצובה) אין טעון טבילה, אבל כלים שדרכן לצלות עליהם המאכל עצמו טעונין טבילה, וסכין של שחיטה וכן סכין שמפצלים בה הטבחים הבהמה, וסכינים שמיוחדים לנקר בהם הבשר, כל אלו יטבילם בלא ברכה, אבל סכינים שחותכין בהם את הפת או שאר מאכל וכן המזלג צריכין טבילה בברכה, וכן כסוי הקדירה מטביל בברכה, וכן משפך שקורין ריחת"י והברזות מטביל בברכה, אבל הרחת שקורין סי"ך אל מש"ט (מרדה לרדות לחם מתנור) יטביל בלא ברכה, ועיין פרי חדש סעיף קטן ט"ו:

יא

דוד גדול שמרתיחין בו התמד להוציא מהם שכר, וכן דוד שקורין למבי"ק (דוד לזיקוק כוהל) שמלאכתו גם כן כך יטביל בלא ברכה, אך לפי גדלם קשה להטביל אותם. על כן יתננו לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו וכמו שכתב השולחן גבוה גבי חביות גדולות, ועיין פחד יצחק מערכת האלף דף נ"ג, ועיין שיורי ברכה אות ז', וערך השלחן אות י"א. מיהו הכלי שיורד בו השכר שקורין בערבי פרא"ג (מיכל לקיבול הכוהל מן המתקן לזיקוק) יטביל בברכה. וקדירה גדולה כמו דוד שמיוחדת לחמם בה מים בשביל הכביסה אין צריכה טבילה, ואע"פ שלפעמים כשיהיה חופה או מילה ורוצים לחלק לעניים תבשיל הרבה מבשלים בה, אין הולכין בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ועיין פרי חדש סעיף קטן י"ב וי"ט ושולחן גבוה יורה דעה סימן ק"ך סעיף קטן ט"ז. וקדירה גדולה שמגעילים בה כלים לצורך חג הפסח יש אומרים שצריכה טבילה ויש אומרים אינה צריכה, לכך יטבילנה בלא ברכה ועיין ערך השלחן:

יב

שפוד שצולין בו יטבילנו בברכה וכן כלי ששואבין בו מים לשתיה יטביל בברכה ועיין חוכמת אדם יורה דעה, מדוכה של ברזל ושאר מתכות וכן היד של המדוכה יטביל בברכה אבל מדוכה המיוחדת לדוך בה הגרעינים של הקהוו"א (קפה) בלבד ואין דכים בה דברים אחרים של מאכל יטביל בלא ברכה והרחיים של מיני מתכות שטוחנין בה פלפלין מטבילן בברכה אבל הרחיים שטוחנין בה קהווא בלבד יטביל בלא ברכה ועיין משבצות זהב אורח חיים סימן תנ"א ס"ק ו' ופתחי תשובה סעיף קטן ח וחוכמת אדם והכלי שקורין ראליי"ו (מגררת פומפיה) שגוררין בו הגבינה שהוא לוח ברזל נקוב ככברה קבוע במסמרין על דף עץ צריך טבילה בברכה כי הברזל הוא העיקר כמו שכתב השולחן גבוה ז"ל בהלכות פסח סימן תנ"א:

יג

כלי מתכות שלשין בהם העיסה וכן כלי מתכות שעורכין עליהם המצות לצורך חג המצות יטבילם בלא ברכה ועיין בית יאודה סימן נ"ו:

יד

כלי אבן וכלי עץ אין טעונין טבילה ואילו אם קבוע ברזל דאי אפשר להשתמש בהם בלא הברזל אין טעון טבילה וכלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידים אותו יש אומרים טעון טבילה ויש אומרים אין טעון טבילה לכך יטבילנו בלא ברכה ושולחן של עץ שמחובר ע"י חשוקי ברזל אין צריך טבילה מפני דאע"ג דמניחין הלחם על השלחן עצמו בלא בקערה מכל מקום דרכם לפרוס מפה על השלחן ואם לפעמים מניחים בלא מפה אין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו ואפילו אם נאמר המפה בטלה לגבי השלחן וכאלו ליכא מפה מכל מקום הדף של השלחן שמניחים עליו המאכל יכול להשתמש בו לבדו והחשוקים באים לחברו ברגלים כדי להגביהו ונמצא הברזל תשמיש דתשמיש:

טו

אם נפחת שולי הכלי דבטל בכל תשמיש ועשה לו הגוי שוליים מטס חדש צריך עתה להטבילו בברכה כמו כלי שכולו חדש וכלי חרס המצופה שנשבר לשנים ודבקו הגוי בדבק מטבילו בלא ברכה ועיין אשל אברהם אורח חיים סוף סימן תנ"א וכלי מתכות של ישראל שמצפים אותם בבדיל ע"י גוי אין צריכין טבילה דהצפוי של בדיל לא הוי מעמיד ובטל הוא לגבי הגלי וכתב הפרי חדש שכן המנהג פשוט עיין שם וכן המנהג פה עירנו בגדאד ואף על גב דמשבצות זהב באורח חיים וכן בית לחם יאודה סבירא להו דיטבילם בלא ברכה לא נהגו העולם בכך:

טז

ישראל שקנה כלים לסחורה אסור להשתמש בהם אפילו עראי בלא טבילה אבל אם ישראל אחר שאל כלים אלו ממנו מותר להשתמש בהם בלא טבילה דהמשאיל לא קנאם לצרכו אלא קנאם לסחורה ויש חולקין וסבירא להו דצריך להטביל וכן ראוי להורות ורק אם הם כלי זכוכית או כלים המצוים שקורין פרפור"י (חרס בציפוי מתכת) יש לסמוך על המקילין בשעת הדחק בלבד ועיין בינת אדם ופתחי תשובה והיינו דוקא אם התנה עמו שאם ישברו ישלם לו דמי הקרן שלהם דוקא אבל אם התנה שישלם כפי הערך שהוא מרויח אז גם בשעת הדחק אין לסמוך על המקילין כי זה חשיב מקח ולא שאלה וכמו שכתב חנוך בית יאודה סימן נ"ב והביאו פתחי תשובה.

יז

ישראל שנתן כסף לאומן גוי לעשות לו ממנו כלי אינו צריך טבילה וזהו דעת מר"ן ז"ל אבל רמ"א ז"ל סבירא להו להטבילו בלא ברכה וכן ראוי להורות. ואם ישראל נתן לישראל כסף בשליחות הגוי לעשות כלי לגוי ונמלך ולקחו ישראל לעצמו אין צריך טבילה דהא לא בא לרשות הגוי ואין שליחות לגוי ועיין פרי תואר סעיף קטן י"ד:

יח

צריך לנקות הכלי מכל לכלוך וחלודה שלא יהיה חציצה וצריך שיבואו המים על הכלי בין מבפנים בין מבחוץ ואם הטבילו דרך פיו אין המים נכנסים בשוליו וכאלו לא טבל והרוצה להטביל כלי שפיו צר ימלאנו מים ויטבילנו, וכלי של איסור שצריך לו הכשר ע"י ליבון או הגעלה יכשירנו תחילה ואח"כ יטבילנו ואם הטבילו קודם הכשר יש פלוגתא בה לכך יחזור ויטבילנו אחר הכשר בלא ברכה.

יט

אם נשתמש בכלי הצריך טבילה קודם שהטבילו אין נאסר המאכל וצריך להטבילו אפילו נשתמש בו כמה פעמים: