ארץ חיים על אורח חיים תצג

►| ארץ חיים • על שולחן ערוך אורח חיים תצג |◄

• דף זה זקוק להגהה. נשמח אם תגיהו אותו ע"פ הספר המקורי!

סעיף ב

בהג"ה ומרבים בל"ג לעומר קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון עי' שער הכונות דרוש ל"ג בעומר דף קכ"ז דפוס שלוניק שהאריך בסוד הענין של מיתת תלמידי רבי עקיבא ובמה שפסקו מלמות ביום ל"ג ובמה שאח"כ סמך לחמשה תלמידים אחרים שנתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים ושנים מהם רבי מאיר ורשב"י (עי' יבמות דף ס"ב ע"ב וסנהדרין דף י"ד ע"א וירושלמי סנהדרין פ"א הלכה ב') ואח"כ כתב וז"ל: "ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע (עי' ב"מ דף פ"ד ע"ב ומדרש קהלת רבה פרשה י"א פיסקא ב'. ופסיקתא דרב כהנא סוף פיסקת ויהי בשלח. ובזוה"ק פרשת האזינו סוף האידרא זוטא דף רצ"ו ע"ב ובערוך ערך מירון וכפתור ופרח פרק י"א דף מ"ז דפוס ברלין) ואוכלים ושותים ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז"ל שהלך שם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא וכר והר"י סאגיש העיד לי שבשנה וכר שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו במנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה גם העיד מהר״א הלוי בי בשנה הנז״ל הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' (הובא במג"א לעיל סימן קל"א סק"ז ובסימן זה סק"ג ובעט"ז) וכתבתי כל זה להורות בי יש שורש במנהג זה הנז"ל (גם בשבחי ירושלים הקדמון משנת רפ"ב דף כ"ג הוזכר לשבח מנהג הקיבוץ הגדול והשמחה במירון בזמן הנז"ל) ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של רע"ק ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג בעומר בפי מה שביארתי לעיל עכ"ל.

ותגלחת הנז"ל עושים שם להקטן כשנעשה בן שלש שנים לחנכו במצות פאות הראש כמ"ש בשערי תשובה לקמן סימן תקל"א סק"ב. וכמו דאז מתחיל אביו ללמדו אותיות התורה כמ"ש ביו"ד סימן רמ"ה סעיף ח' וכן מלבישו אז טלית קטן וכמ"ש האליה רבה הובא בשע"ת לעיל סימן י"ז סק"ב. על פי מ"ש התנחומא פרשת קדושים פיסקא י"ד על פסוק שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש וכו' דהכתוב מדבר בתינוק בן שלש שנים דבשנה הרביעית יקדישו אביו לתורה.

והנה הפר״ח בסימן זה בתב דיש לדקדק בטעם השמחה דאי משום שאז פסקו תלמידי רע״ק מלמות הרי לא נשאר אחד מהם דכולם מתו ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח״ב שלא מתו כאלה עב״ל. והברכי יוסף אות ג׳ כתב דפטירת רשב״י היה ביום ל״ג לעומר והוא יומא דהילולא דיליה הנזכר בזוה״ק פרשת נשא בסוף האידרא רבא דף קמ״ד ע״ב ופרשת האזיגו בסוף האידרא רבא דף קמ״ד ע״ב ופרשת ויחי דף רי״ח ע״א ובעין מאי דאיתא במו״ק דף כ״ה ריש ע״ב דהקב״ה שמח בבוא אליו נפש הצדיק ועי׳ ספר קול בוכים למורינו הרב מהר״א גלאנטי דף צ״ח ובמעבר יבוק מאמר שפתי צדק פרק י״ז. גם הגאון מהר״ר זלמן בעל התניא והש״ע בתב בסידורו דיום ל״ג בעומר היא יום פטירת רשב״י וכ"כ הרב בני יששכר ח"א מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ב' ואות ג'.

אכן הברכ״י גופיה בספרו מראית העין בליקוטים שבסוף הספר סימן ז׳ אות ח׳ בתב דהן אמת בי בן איתא בפרי עץ חיים (דף צ״ט סוף ע״ג דפוס קארץ הוצאה שלישית) אך בבר נודע דהנוםחא האמיתית בספרי האריז״ל היא נוסחת שמונה שערים שטידר מהר״ש ויטאל ובשער הבונות האריך בסוד ימי העומר וטעם מיתת התלמידים וטעם לימוד התמשה תלמידים אח״ב וסוד ל״ג לעומר והיא שמתת רשב״י וכתב כי יש שורש בשמחה זו שעושים ולא הזכיר כלל שהוא יום פטירת רשב״י ואפשר שהבונה כמו שכתבתי בספרי טוב עין סימן י״ת אות פ״ז דהשמחה היא על חזרת אור התורה וכדאמרו ביבמות דף ס״ב דאתרי פטירת התלמידים היה העולם שמם עד שבא רע״ק אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם והם ר״מ ורבי יהודה ורבי יוסי ורשב״י ור״א בן שמוע והם הם העמידו תורה ובמדרש בראשית רבה פרשה ס״א פיסקא ג׳ ובקהלת רבה פרשה י״א פיסקא וא׳ו איתא שאמר להם רע״ק דהראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה. תנו דעתיבם שלא תעשו במעשיהם. מיד ישראל תורה. ובסנהדרין דף פ״ו איתא דסתם מתניתין p עמדו ומילאו כל א ר״מ סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרע״ק. ובשיטה מקובצת על כתובות דף מ׳ ע״א כתב דרע״ק היה להם במקום משה רבינו ע״ה ע״ש ועי׳ מנחות דף ב״ט ע״ב ומדרש במדבר רבה פרשה י״ט.

ובזה מתורץ קושיה העולם ממאי דקי״ל לקמן סימן תק״פ דיום פטירת צדיקים בכל שנה הוא יום תענית. וע׳ חתם סופר או״ח סוף סימן קם״ג ויו״ד סי׳ קל״ג ובחידושי חתם סופר עה״ת סוף פרשת אמור ובשו״ת שם אריה או״ח סימן י״ד ובשו״ת מים חיים ראפופורט או״ח סוף סימן ב״ב ושו״ת פני אהרן או״ה סימן ך׳ דף כ״ו ע״ג.

והגה הגאון חקרי לב במהדו״ב יו״ד סוף סימן י״א בתב על המנהג ששמע דבעיה״ק צפת ת״ו מדליקים דברים יקרים ששוים שלש מאות או ת״ק אריות בהילולא דרשב״י זיע״א שכורבין וטובלין אותן בשמן ומדליקין דלא מצא בזה צד היתר דנראה דאיכא איסור בל תשחית דרבנן ובודאי שהראשונים לא נהגו בן אלא שנשתרבב המנהג מחדש דהרי אפילו בשמחת בית השואבה לא היו מדליקין אלא מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם בדאיתא בסוכה דף נ״א ואי משום דשורפין על המלכים דקי״ל ביו״ד סי׳ שמ״ח (ורבנן איקרו מלכים ובדאיתא בגיטין דף ם״ב ובפרט רשב״י שהיה מבני עליה המועטים דעיילו בלא בר להסתכל באספקלריא המאירה כדאיתא בסוכה דף מ״ה ובימיו לא נראתה הקשת בענן כדאיתא בירושלמי ברכות פ״ט ה״ב ועי׳ בבלי כתובות דף ע״ז ע״ב בעובדא דריב״ל. ואיתא בזוה״ק פרשת בא דף ל״ח דאת פני האדון דא רשב״י ור״ל דאת לרבות בעין מאי דדרש רע״ק בפסחים דף ב״ב על את ה׳ אלד׳יך תירא דאת לרבות ת״ח ועי׳ סוכה דף כ״ז ע״ב וזוה״ק פרשת ואתחנן דף רס״ה ע״ב) אין זה אלא במלכים (או אפילו בנשיאים) ובשעת מיתתם ודוקא מטתם ובלי תשמישם אבל שאר דברים לא הותר (והא דאונקלוס הגר שרף שבעים מנה צורי בשמת רבן גמליאל הזקן הנשיא היינו כלי תשמישו של ר״ג שוה שבעים מנה צורי וכדאיתא בע״ז דף י״א) ועם שידעתי גדולת רשב״י זיע״א בשמים ממעל ועל הארץ. ומי אני לדבר בדבר הנוגע קצת לכבודו ז״ל אך ידעתי כי לא לפניו חנף יבוא ולבי אומר לי דאין רצונו בכך עכ״ל. ובבר נדפס קונטריס כבוד מלכים להרב מהר״ש העליר ז״ל אב״ד דפה עיה״ק צפת ת״ו על זה והאריך להוכיח למצוא סמוכות למנהג זה והסכים עמו שם הגאון מהר״א אשכנזי ז״ל אב״ד דעיה״ק ירושלים ת״ו והגאון מהר״מ תאומים בשו״ת אוריין תליתאי סימן נ״ב ע״ש.

וכתב הרלב״ח בתשו׳ סימן ג׳ שנוהגים לעשות נדרים ונדבות לשם כבוד שמואל הנביא ע״ה. וב״כ הח־־ב״ז בתשו׳ החדשות ח״ב סימן תר״ח שנוהגים לנדור לגלח הקטנים על קבר שמואל הנביא ונהגו בכל הגלילות לחשוב זה נדר גמור לפי שרגילין להביא נדרים ונדבות ונותנים משקל השיער לצורך המקום להדליק עליו שעוה ושמן ולשאר צרכיו גם יש בנדבות חלק לעניים ולצרבי ציבור ומכל זה העלו שהוא נדר גמור עכ״ל וכ״כ בתשו׳ יכין ובועז ח״ב סימן ז׳ ע״ש. וכתב הרלב״ח שם דהטעם שזכה לזה שמואל הנביא יותר משאר הצדיקים היינו משום שלא היה נהנה משל אחרים ובדאיתא בברכות דף יו׳ד ע״ש,

ובן נוהגים לעשות נדרים וכו׳ לכבוד רשב״י זיע״א שהיה מלומד בנסים לבטל הגזירות הרעות כדאיתא במעילה דף י״ז ע״ב וגם בו מצעו כעין הנז״ל וכמ״ש רבינו חננאל בפירושו על סוכה דף מ״ה ע״ב הנדפס בש״ס ווילנא החדש על מה דאיתא התם שאמר רשב״י יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו דהיינו טעמא משום דבל הצדיקים קיבלו בעולם הזה מעין השמור להם לעוה״ב ורשב״י ובנו ויותם לא קיבלו בעוה״ז(עי׳ מדרש שמות ובה סדר פקודי פרשה נ״ב) לפיכך היתה להם זכות גדולה משאר הצדיקים שבזכותם יתקיים העולם ולא יחרב ע״ש וא״ב ממילא שלא נהנה משל אחרים ובמו מדת חותנו רבי פנחס בן יאיר בדאיתא בחולין דף ז׳ ע״ב. והא דמצינו בב״מ דף פ״ד ע״ב שנדרו מתנה לר״א בר״ש בדי להנצל מהצרה בזכותו והוא קיבל מהם היינו משום שאז היה חולה ואנוס. וכתוב במגיד משרים למרץ ב״י ז״ל פרשת אמור כי רשב״י ובנו שמחו לקראתכם בקריאתכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם וכיון שהקפתם אותם בארבעה מינים נתעוררו הגשמים וכו׳(עי׳ תענית דף ב׳ ע״ב) וכלל זה יהיה בידכם בל זמן שהעולם צריך לגשמים תלכו ותקיפו אותם ותהיו נענים ועל כל צרה שלא תבוא תקיפו אותם שבעה פעמים ותהיו נענים וכו׳ ע״ש. (ובאהבת ציון דף ל״א בתב שראה בצפת ת״ו שבשעת עצירת גשמים עשו שבעה הקפות על קבר רבי יהודה בר אלעאי ואחר כל הקפה אמרו י״ג מדות ותקעו תשר״ת) וכתוב בשבחי ירושלים הקדמון משנת רפ״ב שנוהגים בני צפת ת״ו ללכת מנין קבוע בבל חדש להתפלל על מערת רשב״י זיע״א. ובהקדמת עמק המלך פרק ואיו ובשבחי האריז״ל ובהקדמת ספר החרדים הובא שנוהגים בני צפת ת״ו ללמוד ספר הזוהר כולו באוהל הנטוי על גבי המערה מציון רשב״י עד ציון ר״א בנו זיע״א שתי פעמים בשנה עשרה ימים קודם ר״ה ועשרה ימים קודם שבועות ובזמנינו ב״ה יש שם מנין קבוע ללמוד בבל שנה בביהמ״ד והחצר הגדול שבנה שם מורינו הרב מהר״ר אברהם גלאנטי ז״ל כנזכר בשם הגדולים מערבת גדולים אות א׳ סימן ל״ו (ושמעתי כי מרון הנזכר בנחמיה סימן ג׳ פסוק ז׳ ובדה״א סימן כ״ז פסוק ל׳ היא מירון הידוע אך מה שיש אומרים כי היא שמרון מראון הגזבר ביהושע סימן י״ב פסוק ך׳ וסימן י״א פסוק א׳ וסימן י״ט פסוק ט״ו הוא טעות בי מירון הידוע היא בחלק נפתלי ושמרון הנז״ל היא בחלק זבולון במ״ש ביהושע סימן י״ט שם ועי׳ כפתור ופרת פרק י״א דף מ״ז ע״ב ותבואות הארץ פרק ג׳ עמוד ק״ו דפוס לונץ):