מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
ארי נוהם | פרק שלישי | פרק חמישי
- הגם כי מדרך החקירה לדעת תחילה מהדבר אם הוא, ואחרי כן מה הוא, הפעם נהפוך.
- כי מחקירותינו מה היא ידיעה זו, יתברר לנו שאי אפשר שתמצא.
- אתה ידעת דבר החכם, שהשמות הם גדרים סתמיים, והגדר הוא שם מבואר.
- נתנה ראש אם כן לשמה, ואחרי כן אל גדרה, ונראה כי רעיון רוח דמיוני הוא, ואין לה מציאות בשכל.
- זה שמה אשר הם קןראים לה, כאשר ראיתי בספרים, ושמעתי קול הקורא,
- כי חכמת הקבלה לפעמים תפורש במלת חכמה, וכינה אותה 'חכמת האמת' לבד.
- ואם כן נבין אשר לפנינו, אי אפשר שתקרא חכמה וקבלה ביחד.
- ולא גם כן שום אחד מאלה לבדנה, חכמה או קבלה.
- לא נעלם מעיני כל משתדל בעיון, שלא תצדקנה לאחדם בשום אופן.
- כי חכמה היא ידיעת התורה בסיבותיה, ומן המושכלות הראשונות להוציא מהם השניות, מן החקירה והעיון.
- והקבלה היא הגדה ששמענו, ואבותינו סיפרו לנו,
- אין לנו בה כי אם האמנה לדבריהם, הבו דלא להוסיף עלה.
- כנהוג עלמא לומר 'אם קבלה נקבל ואם לדון יש תשובה', כלומר, מן הסברה והחכמה.
- אם כן, חכמה וקבלה הם שני שמות הפכים לנושא אחד.
- גם כל אחד מהם לבדו לא יאות לידיעה זו,
- רצוני לומר לא להיקרא בשם 'חכמה', ופחות מזה 'חכמת האמת'.
- ולא בשם 'קבלה' ממשה רבינו עליו השלום ועד הנה.
- כי איננה לא זה ולא זה.
- איננה חכמה, שחכמה היא לדעת בחקירה ועיון הדבר בסיבותיו, ומהמושכלות הראשונות לשניות, כמו שאמרנו.
- והנה בזאת, החקירה ועיון אסור בה.
- כדברי הרמב"ן [1] ז"ל במקובלים, שהוא ראש החדשים, ראשון הוא להם, שאמר: 'הסברא בה איוולת'.
- ....
- ^ בהקדמתו לתורה
