אמונת חכמים (כ"י)/פרק שלשה עשר
ומה שמתמיה הוא מה שכתב הרמב"ם בפתיחתו למורה זה לשונו, וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלקות, וביארנו אמרם ולא במרכבה ביחיד וכו'. א"כ לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים, ואפי' הראשים ההם אינם כמאמר הזה וכו', ודע כי העניינים הטבעיים ג"כ אין ראוי לגלותם בלמוד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור, וכבר ידעת אמרם ז"ל, ולא במעשה בראשית בשנים וכו'. ואחר זה כתב הלא תראה כי השי"ת כשרצה להשלימנו ולתקן ענייני המוננו בתורותיו המעשיות, אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות, תחלתם השגתו ית' כפי יכלתנו אשר לא יתכן זה אלא בחכמת האלקית, ולא תגיע החכמה האלקית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, מצרנית לחכמת האלקות וקודמת לה בזמן הלמוד, כמו שהתבאר למי שעיין בזה, ולזה שם פתיחת ספרו ית' במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו, ולעוצם הענין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם העניינים כפי מה שהם, הגיד לנו העניינים העמוקי' ההם אשר הביא הכרח החכמה האלקית להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמ"ש רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לב"ו א"א, לפיכך סתם לנו הכתוב בראשית ברא אלקים, וכבר העירוך על היות אלו העניינים הנזכרים סודות סתומים וכו' עכ"ל. נראה מכאן בפי' שמה שהזכיר הרמב"ם במורה הוא ממעשה בראשית וממעשה מרכבה שהזכירו ז"ל, וא"כ חכמת הטבע לאריסטו היא מעשה בראשית, וכן נראה בפי' בחיבורו בהלכות יסודי תורה, שכתב בסוף פ"ב. וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה. ובסוף פ"ד כתב וביאור כל אלה הדברים שבפ"ג וד' הוא הנקרא מעשה בראשית עכ"ל. ומה שזכר בפרקים ההם, כמעט הכל הוא מחכמת אריסטו ותלמידיו, ובאמת כל זה דבר מתמיה הוא, שהרי ר' אלעזר בן ערך כשפתח במעשה מרכבה, ירדה אש מן השמים וסבבה כל האלנות, ור' יהושע כשפתח במעשה מרכבה באו מלאכי השרת לשמעו כמוזכר בפ' אין דורשין, וא"כ יפה הקשה הר' מאיר גבאי בעבודת הקדש ח"ד פ"א, היתפארו אנשי שקול הדעת הבודים מלבם כי בעסק החכמות ההן ימשך להם כל הכבוד הזה, וידוע כי אין במה שאחר דבר יושג בו דבר מזה, וזה שכבר הודו הם בעצמם שהמושג מהדברים ההם הוא בתכלית החולשה, כי כל מה שיאמרו בהם הכל דרך אומדות והשערות, כעורים מגששים קיר בחשכה יתהלכו, כי השכל האנושי זה דרכו, קצור קצרה ידו מהשיג האמת עכ"ל. וכבר נתרעם מאד על זה הריטב"א, הובא בעין ישראל בסוכה פ"ב, שכתב דבר גדול מעשה מרכבה, פי' מרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה הנביאי' מעולם, וסודה ידוע לבעלי האמת, וסוף דבריו כתב, וזה הפי' אמת הוא לכל המאמין, ולא כמו שפירשו האלקים יכפר בעדם ע"כ. והרשב"א הובא שם כתב זה לשונו, תועי רוח חשבו כי עשיית המצוות שאביי ורבא נושאין ונותנין בהם הוא דבר קטן, שלא עלה ביד המתעסק בהם אלא שכר עשייתן לפי שאין בעשייתן אלא שקיים בעשייתן מצות הבורא ית' שנתנן לדעת ולצרף דעת ישראל אם יעשו כמצותו אם לאו, וכמלך שרוצה לנסות את העם אם ישלימו רצונו, בין שיש באותה צוואה תועלת בין שאין בעשייתה תועלת, זולתי ההודאה שמורה שעושה רצון אדוניו כאשר צוהו וכו'. ועל זה קראו דקדוקי אביי ורבא בסגולת המצות דבר קטן, ומזה יצא להם באמת ביטול העשייה בכלל המצוות כתפילה ותפילין וכהיתר ואיסור, ואינן נותנים דעתם אלא ללמוד ספרי חכמות האומות פילוסופיא וטבעי הכוכבים, וזהו מעשה מרכבה שלא הניח ריב"ז, וזה באמת אבדון ומות, וכל האומר כן נבדל מקהל הגולה ואין לו עסק במצות, והפך אמר הכתוב וכו'. ומי שחננו ה' ית' מהם יתבונן במושכלות שנכללו במצות, וע"ז התפלל דהע"ה באמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וכמו שפי' ז"ל ויהי שירו חמשה ואלף, שהיה אומר על כל מקרא ומקרא אלף וחמשה טעמים, ולא נעלמה ממנו אלא פרה אדומה, והוא שאמר ית' ליהושע לא ימוש ספר וכו'. ר"ל תצליח במעשה וממנו תשכיל במושכלות הרמוזות בהם, וזה ענין ריב"ז שהסתכל בטעמים וזכה להתבונן בהם, וזהו בענין המרכבה שהדברים הרמוזים במצות התורה הם הם מעשה המרכבה, ואביי ורבא ושאר חכמי ישראל שהתעסקו בפי' (התורה) המצוה, כחכמי המשנה והאמוראין הבאים אחריהם השתדלו לבאר סדרי עניינן ועשייתן כיצד, וקרה לקהל ישראל עם הש"י ומפרשי המצוה בזה כמו שקרה לחולה עם הרופא האומן והרוקח, הרופא האומן יודע ומכיר בחליי החולה, שאינו יכול להיות בריא אלא במרקחת פלוני המורכב מסמנים רבים ידועים ומשקל ידוע, ויאכל ממנו בזמנים ידועים, והחולה אוכל ואינו יודע ולא מרגיש בתערובת הסמים אלא בטעם אכילתו לבד, והמרקחת פועלת בכח הסמים המורכבים בו, והחולה אעפ"י שאינו מרגיש משיג התועליות בלא מדע, והרופא האומן הוא ה' ית' שיודע ומכיר בחליי הנפשות, ובחמלתו נעשה רופא ויודע ברקח המרקחת המסירה מחלה מקרבנו, חליי הגוף וחליי הנפשות, ובעשותינו המרקחת ההיא, הוא עשיית המצות, נתמנה על הבריאות, והוא שהכתוב אומר אם שמוע תשמע לקול וכו'. ואומרו אני ה' רופאיך. לא ע"ד הגמול לבד כאמרו ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' ובקרך וצאנך ירביון וכו'. כי אם מצורף לזה ההודעה כי בקיום המצות ועשייתו נשיג התועלת מצד הטוב שבהם, ומי שחננו הש"י יתבונן וירגיש אף בנתינת ההרכבה, וכל חכם לפי כוחו ומחיצה לעצמו, משה מחיצה לעצמו, ואהרן מחיצה לעצמו, והוויות דאביי ורבא באו להורות כיצד יעשה המרקחת שלא יוסיף ולא יגרע ובאיזה שיעור, ושאם ישנה פעולתם או זמן עשייתם יפסיד תכונות המרקחת, וכן במצות התורה צוה ית' לא תוסיף ולא תגרע, וכן בלתי עתים מזומנים ישמר פן יוסיף זמן או יגרע, ובהוויות דאביי ורבא לא בא רק ביאור תקוני הפעולה, כתיקוני פעולת רקח המרקחת, ולא לבאר טעמי המצוות הרמוזות ומורכבות בתוכן, וריב"ז עשה המצוות באמת ונתן דעתו להתבונן אף במורכב וזכה והשיג. ודע אתה המעיין, כי לא תשלם העבודה בלתי העשייה, כי כן חייבה חכמתו ית', וזהו שאמרו ז"ל, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו לתת להם את התורה, תנה לנו וכו'. ובאמת לא ללמוד הלכות שחיטה וטרפות ואכילת המצה ומניעת אכילת הדברים אשר תיעב ה', רק לדברים הנפלאים הרמוזים ונרכבים בהם, שאף מלאכי השרת לא ישיגו אותם, והוא שכתוב וכו' עכ״ל. ויותר מתמיה מה שפירש הרמב"ם על חכמת הטבע, מאמר רז"ל לגלות מעשה בראשית לב"ו א"א, והנה ביאר אריסטו לפי דבריהם כמה וכמה מהדברים הללו, אבל המאמר הזה יורה בפי' שמעשה בראשית אינו מה שפי' הרמב"ם, אלא מה שפי' הרמב"ן בפי' התורה זה לשונו, מעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מהמקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד מרע"ה מפי הגבורה, ויודעיו חייבים להסתיר אותו עכ"ל. וכתב עוד וכבר בא להם במקום אחר עוד הענין שהזכרתי בתעלומות מעשת בראשית וזה לשונם, כח מעשיו הגיד לעמו, להגיד כח מעשה בראשית לב"ו א"א, לפי' סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים, א"כ נתבאר מה שאמרנו בזה עכ"ל. וכן מ"ש הרמב"ם בפ' ג' בפי' מרכבת יחזקאל, שהאופנים הם היסודות וכיוצא בזה, הוא באמת מתמיה איך פה קדוש יאמר הדברים הללו, עד שהרב גבאי בספרו עבודת הקדש ח"ג פט"ו כתב שלדעת הרמב"ם מרכבת יחזקאל וישעיה אשר חוייבנו עלינו ההסתר, איננה דבר זולת חלק קטן מחכמת אריסטו, וזה גלוי לפי שהפליג העיון בס' המורה בכל פרקיו ומאמריו מלה במלה, והשתכל לדעת חכמת אלו האנשים, עד שהוא מבואר שכל מה שהשיג יחזקאל ידוע לרוב חכמי הנוצרים והישמעאלים והיוונים ידיעה יותר נקייה וחשובה לפי דעתו מידיעת יחזקאל ע"ה, וזה מבואר למי שהבין הנרצה אצל הר"ם ז"ל, אומרו ואשמע את קול כנפיהם, כי בעבור כבודו אמרתי לא אזכרנו עכ"ל.