אמונת חכמים/פרק שלשה עשר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק שלשה עשר· >>

ומה שמתמיה הוא מה שכתב הרמב"ם בפתיחתו למורה, וזכרנו בהם שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלהות, וביארנו אמרו ולא במרכבה ביחיד וכו' אם-כן לא תבקש ממני, הנה זולת ראשי פרקים ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה וכו', ודע כי הענינים הטבעיים גם-כן אינו ראוי לגלותם בלימוד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור, וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשנים ואחר זה כתב הלא תראה כי הי"ת כשרצה להשלימנו ולתקן עניני המוננו בתורותיו המעשיות אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות השכליות תחלת' השגתו ית' כפי יכלתנו אשר לא יתכן זה אלא בחכמת האלהית ולא תגיע החכמה האלהות ההיא אלא אחר חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלהות וקודמת לה בזמן הלימוד כמו שהתבאר למי שעיין בזה, ולזה שם פתיחת ספרו ית' במעשי בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו ולעותם הענין ויקרתו והיות יכולתנו קצר מהשיג עוצם הענינים כפי מה שהם, הגיד לנו הענינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלהית להגידם במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד כמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר-ודם אי-אפשר, לפיכך סתם לנו הכתוב בראשית ברא אלקים, וכבר העירוך על היות אלו הענינים הנזכרים סודות סתומים וכו' עכ"ל. נראה מכאן בפי' שמה שהזכיר הרמב"ם במורה הוא מעשה בראשית ומעשה מרכבה שהזכירו רז"ל, ואם כן חכמת הטבע לאריסטו היא מעשה בראשית וכ"כ בפירוש בחיבורו בהלכות יסודי תורה שכתב בסוף פרק ב' וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה, ובסוף פרק ד' כתב וביאור כל אלו הדברים שבפרק ג' ופרק ד' הוא הנקרא מעשה בראשית עכ"ל. ומה שזכר בפרקים ההם כמעט הכל הוא בחכמת אריסטו ותלמידיו, וכל זה הוא דבר מתמיה שהרי ר' אלעזר בן ערך כשפתח במעשה מרכבה באו מלאכי השרת לשמעו כמוזכר בפרק אין דורשין, ואם-כן יפה הקשה הר"ר מאיר גבאי בעבודת הקודש חלק ד' פרק א' היתפארו אנשי שיקול הדעת הבודים מלבם כי בעסק החכמות ההם נמשך להם כל הכבוד הזה, וידוע כי אין במה שאחר דבר יושג בו מזה, וזה שכבר הודו הם בעצמם שהמושג מהדברים ההם הוא בתכלית החולשה, כי כל מה שיאמרו בהם הכל דרך אומדנות והשערות כעורים מגששים קיר בחשכה יתהלכו, כי השכל האנושי זה דרכו קצור קצרה ידו מהשיג האמת עכ"ל. ואל תחשוב שנעלם ממני מה שקלקלו הם וכיוצא בהם בביאור אש מן השמים ומלאכי השרת, אבל כל מה שפקרו המינים תשובתן בצידן, כי דברי רז"ל ברור מללו באותו הפרק וניכרים דברי אמת כי כל פירושים הבל וריק, וכמו כן הריטב"א ז"ל נתרעם מאד על זה, הובא בעין יעקב בסוכה פ"ב שכתב דבר גדול מעשה מרכבה, פירוש מרכבה עליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת, וסוף דבריו כתב וזה הפירוש אמת הוא לכל המאמין, ולא כמו שפירשו האלהים יכפר בעדם ע"כ. והרשב"א הובא שם כתב ז"ל תועי רוח חשבו כי עשיית מצות שאביי ורבא נושאין ונותנים הוא דבר קטן שלא עלה ביד המתעסק בהם אלא שקיים בעשייתן מצות בורא ית' שנתנן לדעת ולצרף דעת ישראל אם יעשו כמצותו אם לאו, וכמלך שרוצה לנסות את העם אם ישלימו רצונו בין שיש באותה צוואה תועלת בין שאין בעשייתה תועלת זולתי ההודאה שמודה שעושה רצון אדוניו כאשר צווהו וכו' וע"ז קראו דקדוקי אביי ורבא בסגולת המצות דבר קטן, ומזה יצא להם באמת ביטול העשייה בכלל המצות כתפילה ותפילין ובהיתר ואיסור, ואינן נותנים דעת רק ללמוד ספרי חכמות האומות פילוסופיאה וטבעי הכוכבים, וזהו מעשה מרכבה שלא הניח ריב"ז, וזה באמת אבדון ומות וכל האומר כן נבדל מקהל הגולה ואין לו עסק במצות, והפך אמר הכתוב וכו' ומי שחננו ה' ית' מהם יתבונן במושכלות שנכללו במצות, ועל זה התפלל דוד המלך באמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וכמו שפי' ז"ל ויהי שירו חמשה ואלף, שהיה אומר על כל מקרא ומקרא אלף וחמשה טעמים ולא נעלמה ממנו אלא פרה אדומה, והוא שאמר יתברך ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, ר"ל תצליח במעשה וממנו תשכיל המושכלות הרמוזות בהם, וזה ענין ריב"ז שהסתכל בטעמים וזכה להתבונן בהם, וזהו ענין המרכבה שהדברים הרמוזים במצות התורה הם הם מעשה המרכבה ואביי ורבא ושאר חכמי ישראל שהתעסקו בפירוש המצוה כחכמי המשנה והאמוראין הבאין אחריהן השתדלו לבאר סדרי ענינן ועשייתן כיצד. וקרה לקהל ישראל עם השי"ת ומפרשי המצות בזה, כמו שקרה לחולה עם הרופא האומן והרוקח, הרופא האומן יודע ומכיר בחולי החולה שאינו יכול להיות בריא אלא במרקחת פלוני המורכב מסמנים רבים ידועים משקל ידוע, ויאכל ממנו בזמנים ידועים והחולה אוכל ואינו יודע ואינו מרגיש בתערובת הסמים אלא בטעם אכילתו לבד והמרקחת פועלת בכח הסמנים המורכבים בו והחולה אעפ"י שאינו מרגיש משיג התועליות בלא מדע, והרופא האומן הוא הקב"ה שיודע ומכיר בחליי הנפשות ובחמלתו נעשה רופא לו ויודע ברקח המרקחת המסירה מחלה מקרבנו, חליי הגוף וחליי הנפשות, ובעשותנו המרקחת ההיא הוא עשיית המצות נתמנה על הבריאות והוא שהכתוב אומר אם שמוע תשמע לקול וכו' ואמרו אני ה' רופאך לא על דרך הגמול לבד באמרו ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' ובקרך וצאנך ירביון וכו', כי אם מצורף לזה ההודעה כי בקיום המצות ועשייתו נשיג התועלת מצד הטוב שבהם, ומי שחננו הש"י יתבונן וירגיש אף בנתינת ההרכבה וכל חכם לפי כוחו ומחיצה לעצמו, משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו והוויות דאביי ורבא באו להורות כיצד יעשה המרקחת שלא יוסיף ולא יגרע, ובאיזה שיעור, ושאם ישנה פעולותם או זמן עשייתם יפסיד תכונת המרקחת וכן במצות התורה ציוה ית' לא תוסיף ולא תגרע, וכן בלתי עתים מזומנים ישמר פן יוסיף זמן או יגרע, ובהוויות דאביי ורבא לא בא רק ביאור תקוני הפעולה כתיקון פעולת רוקח המרקחת ולא לבאר טעמי המצות הרמוזות ומורכבות בתוכן, וריב"ז עשה המצות באמת ונתן דעתו להתבונן אף במורכב וזכה והשיג. ודע אתה המעיין, כי לא תשלם העבודה בלתי העשייה, כי כן חייבה חכמתו ית', והוא שאמרו רז"ל אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו לתת להם את התורה, תנה לנו וכו'. ובאמת לא ללמוד הלכות שחיטה וטרפות ואכילת המצה ומניעת אכילת הדברים אשר תיעב ה', רק לדברים המופלאים הרמוזים והנרכבים בהם, שאף מלאכי השרת לא ישיגו בהם, והוא שכתוב וכו' עכ״ל. והארכתי להביאו לפי שכולו נאות לעניננו, ויותר מתמיה מה שפירש הרמב"ם על חכמת הטבע מאמר רז"ל לגלות מעשה בראשית לבשר-ודם אי-אפשר, והרי אריסטו ומפרשיו ביארו לפי דבריהם כמה וכמה מהדברים הללו, אבל המאמר הזה יורה בפירוש שמעשה בראשית אינו מה שפירש הרמב"ם אלא מ"ש הרמב"ן בפי' התורה ז"ל, מעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד מרע"ה מפי הגבורה ויודעיו חייבים להסתיר אותו עכ"ל. וכתב עוד וכבר בא להם במקום אחר עוד הענין שזכרתי בתעלומות מעשת בראשית וז"ל, כח מעשיו הגיד לעמו, להגיד כח מעשה בראשית לבשר-ודם אי-אפשר לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים, אם כן נתבאר מה שאמרנו בזה עכ"ל. וכן מ"ש הרמב"ם בחלק ג' בפירוש מרכבת יחזקאל שהאופנים הם היסודות וכיוצא בזה הוא מתמיה איך פה קדוש יאמר הדברים הללו עד שהרב גבאי בספרו עבודת הקודש כתב בה"ג פט"ו בשם חכם א' שלדעת הרמב"ם מרכבת יחזקאל וישעיה אשר חוייבנו עליה ההסתר, איננה דבר זולת חלק קטן מחכמת אריסטו, וזה גלוי לפי שהפליג העיון בס' המורה בכל פרקיו ומאמריו מלה במלה, והשתדל לדעת חכמת אלה האנשים עד שהוא מבואר כי כל מה שהשיג יחזקאל ידוע לרוב חכמי פרסיים והישמעאלים והיוונים ידיעה יותר חשובה ונקייה מהטעות לפי דעתו מידיעת יחזקאל ע"ה, וזה מבואר למי שהבין הנרצה אצל הר"מ ז"ל אומרו ואשמע את קול כנפיהם, כי בעבור כבודו אמרתי לא אזכרהו עכ"ל. ומזה נהיה שהברדש"י פקר בפרהסיא באגרתו להרשב"א וכתב שחכמי א"ה יודעים מעשה מרכבה אם-כן לחנם השביע הקב"ה את ישראל שלא יגלו את הסוד לא"ה, וכן רד"ק חיבר פירש המרכבה הזאת הקדושה וקראו מגילת סתרים, לפי שלא רצה לגלותה, והוא נדפס בסוף ספר יחזקאל ופירשה ע"ד כוחות האדם הזן המרגיש והמדמה והמעורר, ועוד מושך מחזיק מעכל ודוחה וכיוצא בהבלים הללו, כי לא רצה יחזקאל ללמדנו לא חכמת הרפואה ולא חכמת הפילוסופיאה, אמנם דבר אחד נמצא בפירוש הזה שראוי לגניזה, הוא מה שפירש רוכב על המרכבה הזו שכל הפועל אלא שדבר על העולם השפל, וכן מה שכתב שנבואת שאר הנביאים זולת מרע"ה באה משכל הפועל והוא מלאך בדוי מדעתם, שמו אותו תחת גלגל הירח ושעליו אמר הכתוב כה אמר ה' היתה עלי יד ה' וכיוצא, אסור אפילו לשמעו, סוף דבר הם כלם פירושים מזוייפים ולקוחים מן השקרים אשר בדה אריסטו והנמשכים אחריו, שומר נפשו ירחק מהם.