אמונת חכמים/פרק ראשון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק ראשון· >>

רוב החכמות האנושיות הן מסופקות, והתחלותיהן לא הוכרחו אצל האנשים בשום מופת אלא בדו אותן האנשים הקדמונים מלבם, כדי לבאר סבת הדברים שבעולם השפל ומציאותן, אם-כן אפשרי לא מוכרח, אדרבא על הרוב לפי שהסיבה ההיא אינה אמיתית ואינה מספקת, הכניסו הפילוסופים עצמם בדוחקים גמורים שמבואר נגלה שהם נמנעים אצל השכל, ומזה ג"כ נהיה שלא כוונו הפילוסופים לדעת אחת, לפי שגדר האפשר רחב מני ים, אמנם כל כת וכת לקחה לעצמה ההתחלות אשר בדה מלבו ראש הכת ההיא ומהן הולידו תולדות, אך אם סבת כל הדברים הללו נוכל להתבאר בדרך אחרת ויותר מרווחת, כל התולדות ההנה בטלות לגמרי.

וכדי שתבין נפרש אחת מן ההתחלות הללו. הסכימו הפילוסופים שממה שאינו לא יתהוה שום דבר, ושום דבר לא יבוטל לגמרי עד שישוב ללא דבר, וראו שהדברים מתהפכים לדברים אחרים ולא ידעו סבתו, על דרך משל אם יכבה האיש הנר ותבוטל השלהבת ויבא עשן תחתיה, איך נתהוה העשן ממה שאינו והיכן הלכה השלהבת, ואם ממנה נתהוה שנהפכה זאת לעשן, מה ענין שלהבת אצל עשן אשר ממנה יתהוה, ואם יאכל איש לחם ויתהפך מזונו לדם ובשר איך היה זה, ולבאר סבת זה בדו מלבם דברים רבים. יש מי שאמר שאפשר שכל הדברים נעשים מן היסודות והם אינם נפסדים לעולם, ולפי שאנו רואים שהאש כבה, נדחקו ואמרו שטועים אנו ואין האש כבה אלא נחלק לכמה חלקים ומתעלם באויר ונראה כאילו אינו, ויש מי שאמר שכל הדברים נעשים מגופים קטנים שאינם יכולים ליחלק וקראום בלשון יון אטומ"י. ויש מי שאמר (אריסט"ו) שאפשר שנמצא בעולם דבר אחד שממנו נתהוו כל הדברים, לא ראה אותו שום אדם בעולם ונקרא חומר ראשון, ודבר אחר נמצא הנקרא צורה עצמית, וכשהנר כבה ונולד העשן, הוא זה החומר שפושט צורת האש ולובש צורת האויר, וכן הוא במזון האדם ובדברים אחרים, ואמרו גם כן שהבעלי חיים והאנשים הם מורכבים מחומר זה ומצורה זו, והצורה היא נשמתם ואין להם אלא חומר ראשון והנשמה, וכשם שכאשר המזון נהפך לבשר ולדם והאש לעשן והעצים לגחלים הלכו להם צורת המזון והאש והעצים שהיא עצמותם ובאה צורת הבשר והאויר והאש שהוא דבר חדש, כן כשנשחוט הבהמה וכשמת האדם אע"פ שאנו רואים בעינינו שהבהמה והבשר והעור והצבע והשחיטה היא אותה בעצמה שהיתה בידינו קודם שנשחוט אותה או קודם שתמות, וכן הוא האדם בעצמו שהיה בחיים, עם כל זה ברגע המיתה פרחו הלכו להם אותה הבהמה ואותו האדם ובאה כאן בהמה חדשה ואדם חדש ובשר ובני מעים ועצמות חדשים, ואעפ"י שאנו רואים שאין זה אמת טועים אנחנו, שהרי אין בבעל חי אלא חומר ראשון וצורתו היא הנשמה, וכאן באה צורה חדשה קראוה פורמ"ה קדויריק"ה, וזו היא דעת אריסטו לפי דעת גדולי תלמידיו, וכמו כן הכניס עצמו אריסטו בדוחקים אחרים כדי לקיים סברתו ואמר שהאויר הוא לח יותר מן המים, והשמש אינו חם כלל, אלא שמוליד החום בעולם הזה. עוד הוציאו תלמידיו מן דבריו שהמנין והאורך והרוחב הוא דבר נבדל מדבר המנוי והמדוד כמו דבר מדברים, וכשנמצאו כאן שני אנשים דרך משל, יש כאן שני דברים, האנשים והמנין, והם שני דברים נבדלים זה מזה, באופן שיוכל הקב"ה להכרית האנשים ולהשאיר כאן מנינם, וכן אם יש כאן שלחן דרך משל, יוכל המקום ב"ה להכרית השלחן ולקיים כמותו וישאר כאן ארכו ורחבו בעין בלתי השלחן, ומה שיותר מתמיה הוא מה שאמרו שכשיש כאן דרך משל שלחן אחד ונעשה שלחן אחר דומה לו, בעשותנו שלחן אחר מיד נוסף על השלחן הראשון דבר אמיתי ומקרה כמו הלבנינות והשחרות שהם דברים אמתיים נוספים על הדבר, וזהו הדמיון שהוא דומה אל שלחן אחר וקראוהו הצטרפות, והזהירו ואמרו שאין זה פועל השכל שמדמה זה לזה, נקרא בלשונם אי"נס רציוני"ש, אלא דבר אמיתי ומקרה עומד בו נקרא בלשונם אי"נס רי"אלי, אף על פי שאין אנו רואים בו שום דבר, ואילו לא נודע לנו שיש שלחן אחר כמותו אין כאן שום דבר לעינינו ושכלנו, וכיוצא בזה היא חכמת כל הפילוסופים. אמנם לאותם הפילוסופים שאומרים שהכל נעשה מגופים קטנים כל הדברים הללו הם שקר גמור, וכן כתב בעל ספר אלים בדף מ"א, זה לשונו והנה כל אלו החכמות שיקראום אלקיות הן בנויות על יסודות רעועות, שאם ההיולי הוא דמיון ורעיון רוח ואם אינם גלגלים ומדורות שהרי ביאר במופת מורי שזה האויר המתפשט ועולה ושם נקרא איתי"ר לדקותו וספיריותו, ושהככבים הם מתנועעים בטבעם בסבוב נגד היסודות שטבעם לנוח, וכשהם חוץ למקומם יתנועעו כלם תנועה ישרה, זה למעלה וזה למטה עד בואם אל מקומם, ואין צורך למניעים ולשכלים נפרדים, אם כן אזלה לה החכמה הזאת כלה, וכמה קולמוסים נשברים וכמה דיותים נשפכים על אלו הויכוחים וקוראים לעוסקים בכמו אלו חכמ־ם אלקיים, ומורי הרב היה כועס על הקוראים אותו כן ואמר הלואי שנזכה לשם פילוסופים טבעיים כי האלהים בשמים וכו', ומה לנו לבנות האמונות על הדעות המשתנות בכל פינות ועונות עכ"ל. ואחרים בדו להם דרך אחרת ואין זה מן התימה, כי כל ההתחלות הן בדויות והחכמות הן בדרך אם כן, פי אם ההתחלות הן אמיתיות ובהן דוחקים גדולים אפילו אצל בעליהן, ואם ימצא מי שיבדה דרך אחרת שבנקל נפרש סבת הדברים הטבעיים נלך אחריו, אך בדרך אפשר ואפשר ג"כ שאחרינו יבאו אנשים שיוכיחו שכל התחלותינו וחכמתנו אין בם מועיל, וכבר בא חכם א' מן אומות העולם שמו רי"נאטו די קארטי"ס ואמר שכל הדברים האלה הם דברי שקר וביאר הפילוסופיאה באופן אחר, והלכו אחריו חכמים גדולים ורבים, וראיה עוד שן רשד ון סינא ורוב מפרשי אריסטו בין מן היוונים בין מן הערביים בדו מלאך אחד וקראוהו שכל הפועל, ולא נמצא בזה מי שחולק בדבר, והלכו אחריהם פילוסופי היהודים שבימים ההם, כמו שתראה במורה בחלק ב' פ"ד והרלב"ג במלחמותיו כתב על זה דברים שאסור לשמען, יעויינו דברי הרב מוסקאטו בפירושו לכוזרי מאמר א' בתחילתו, אמנם בדור הזה כל חכמי אומות העולם מודים ובאים שכל זה שקר וששכל הפועל אינו אלא כח מכחות השכל. ובענין הצבעים והגוונים הסכימו בדור הזה שאין שום גוון בעולם שיהיה דבר אמתי, אלא הכל נראה לעין, ועוד הסכימו שאין גלגל האש במציאות וכן כמה דברים אחרים שבדורות הללו חלקו לגמרי על אריסטו ונלאיתי לכתבן, והטיב אשר דבר החבר במאמר ה' סי' י"ד ובפרט במה שכתב זה לשונו, וכמעט שאין החכמה בין שני אנשים במה שנחלקו בו אח"כ מהדעות במה שאחר שהטבע גס בהרבה מהטבע, ואם נמצא כת אחת מסכמת על דעת אחת, הנה אין זה לחקירה ותולדה שעמדה עליהם דעתם, אבל סיעה אחת מהמדברים קבלו ממנו יע"ש. ובזה נהיה גם כן בחכמת התכונה שהכל בדוי כדי לתת טעם למה שהיו רואים ולא היו מבינים. ראו הכוכבים הולכים ממזרח למערב בכל יום, וכל ככב וככב הולך ממערב למזרח בזמן משונה מחברו. הירח בכ"ז ימים, השמש בשנה אחת וכו' ועוד לפעמים הם נראים קטנים, לפעמים גדולים, לפעמים בנחת, לפעמים במרוצה ומהירות, ובמהלך הראשון ממזרח למערב הככבים הסמוכים לקוטב העולם עושים בכ"ד שעות מהלך יותר קצר הרבה ממה שהם בעצמם עושים כשהם רחוקים מהקוטב והככבים הקיימים הסמוכים לקוטב ממש כמו אותם הכוכבים שקראום רוב הקטן תנין וחבריהם עושים מהלך קצר מאד בכ"ד שעות ובמהלך השני ממערב למזרח, כל עוד שהככבים יהיו יותר סמוכים לקוטב מסלול השמש עושים מהלך יותר קצר ממה שעושים הרחוקים מאותו מסלול, אמנם התנועות הללו הם נערכות ונסדרות כפי קרבתם ורחוקם מן אותו הקוטב, ולבאר סבת זה בדו מלבם דברים רבים. כל הקדמונים אמרו שהרבה גלגלים יש והעלו מספרם לשמנה עשר, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי תורה, ובפרט שלכל כוכב נמצא גלגל הנושא ומוליך אותו ממערב למזרח וגלגל אחר עליון על כלם המניע כלם ממזרח למערב וגלגל חוזר ומזל קבוע. ובדורנו העלו התוכנים שאין שום גלגל עליון המניע והכוכבים ההולכים שצ"ם חנ"כל אין להם שום גלגל קשה, אלא הכל גלגל א' זך כמו האויר ויותר זך ממנו, וכמו שכתבתי למעלה בשם ספר אלים וגלגל קבוע ומזל חוזר, והוא ממש מה שכתבו רבותינו במסכת חגיגה רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות ולא נתגלה אמיתת דברי רז"ל אל אומות העולם אלא אחר שנתגלה להם שפופרת הזכוכית בלע"ז קנוקי"אלי, הרי לך כמה גדולה חכמת רז"ל, וצריך להתיישב במה שכתוב חזקים כראי מוצק, ועל שאר הדברים שאמרנו למעלה בדו דברים אחרים, יש מי שאמר שהארץ היא יוצאת ממרכז גלגל השמש, ויש מי שאומר שנמצא גלגל קטן בתוך גלגל גדול, קראוהו בלשון יוון אסיצי"קלוס ועל שאר החלופים ובפרט על תנועות הירח (שבחכמה גדולה אמרו רבותינו במסכת ראש השנה ירח לא ידע מבואו) בדו דברים כל כך זרים שהם בעצמם אמרו שאינם אמיתיים, אלא שאמרום כדי לבאר איזו סיבה לתנועותיהם, ולכן קראום בלשון יוון איפוטי"סיס, וכן כתב בפירוש פראנצי"סקו פיקולומי"ני בטיאורי"אי שלו, וכיוצא בזה כתב קרטי"סיו בענין הדברים הטבעיים, ורובא דמנכר מן התוכנים בכמות ואיכות הסכימו עם נקו"לו קופי"רניקו ועם כמה מתלמידי פיטא"גורה שהשמש אינו הוא המתנועע אלא הארץ מתנועעת בכל יום ממערב למזרח, אלא שקרה לנו כמו שאירע ליושבים בספינה והיא מהלכת ונראה להם שהארץ היא מהלכת, ולכן הטיב מאד פלא"טון במה שאמר שמה שהאנשים קורים אותם חכמות, אינם אלא סברות ואפשר שהן אמת ואפשר שהן שקר, ואין החכמה אלא למלאכים היודעים שרש הדברים בשמים, שמהם ישתלשלו כח הנמצאים בעולם השפל, והשרשים הללו קראם בלשון יון אידיא"י, פירוש צורות, והוא האמת בעצמו כאשר נוכיח בפרקים הבאים: