אמונת חכמים/פרק עשרים ושבעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אמונת חכמים · פרק עשרים ושבעה· >>

ואשים קנצי למילין בדבר חבורי זה, ורק אומר שבימי חכמי הגמרא היה אליהו ז"ל נגלה בבית מדרשם של חכמי ישראל, אמנם עכשיו לא נמצא אלא לפעמים ניצוץ נשמת איזה צדיק שבא להורות סתרי התורה ליחידי סגולה, ובכללם נזר החכמה והחסידות רבן של כל בני הגולה אשר כל בית ישראל אוכלים על שלחנו הטהור הוא הרב ב"י, ויפה אמרו עליו ברוך שככה לו בעולמו. ועתה העלו בכתב חכמי צפת ובראשם כמהר"ר שלמה הלוי אלקבץ בעל מנות הלוי וספרים אחרים מה שאירע להם ושמעו באזניהם ממש בליל שבועות, שבהיותם לומדים בבית הרב קארו כל הלילה שמעו קול המורגל לדבר ללמד ולהורות לרב קארו והעלו כל המעשה בכתב, תמצא אותו בשני לוחות הברית במסכת שבועות, ולפי שקול הזה עלה פעמים רבות להרב ב"י העלה הוא בעצמו על ספר כל מה שהי' אומר לו וספר הזה הודפס בויניציאה בשם מגיד מישרים ע"י הר"ר יצחק בינגה והר"ר אלישע אשכנזי אשר הביאוהו מארץ הקדושה להדפיסו ושם מפורש בכל דיבור באיזה יום ובכמה בחדש הי' הקול מדבר עמו, ואעתיק כאן התחלת איזה דבור ממנו כדי שיבין מי שאין לו הס' בידו מה דרכו של הרב קארו בס' ההוא בדף ג' ז"ל אור ליום שבת כ"ז אייר בפרשת מדבר סיני אכלתי מעט מזעיר וכן עשיתי בשתיה, ושניתי משניות בתחילת הלילה וישנתי עד אור היום והקצתי והשמש זרח על הארץ ונצטערתי מאד באמרי איך לא קמתי בעוד לילה כדי שיבא אלי הדבור כמנהג, ועכ"ז התחלתי לגרוס משניות וקריתי חמשה פרקים ובעודי קורא משניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר עשית וכל אשר תעשה ה' מצליח בידיך, רק בי תדבק וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד, ולא כאשר עשית בזאת הלילה שאעפ"י שקדשת עצמך במאכלך ובמשתייך מ"מ ישנת שינת עצל, כי הדלת תסוב על צירה והעצל על מטתו, ולא קמת לקרות המשניות כמנהגך הטוב, ועל זה הי' ראוי לעזבך ולנטשך אחרי שנתת תוקף לסמ' ונחש ויצר-הרע בשינתך שישנת עד שהאיר היום, אבל בזכות הששה סדרי משנה שאתה יודע על פה, ובזכות אותם העינויים והסיגופים שעשית בימי' שקדמו וגם עתה אתה מחזיק בהם, הסכימו בישבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה. ושלא אעזבך ולא אנטשך וכן עשיתי כאשר אתה רואה בעת הזאת שאני מדבר אותך כאשר ידבר איש אל רעהו, ועיניך הם הרואות וכו' ע"ש. ובדף י"ג אור ליה"כ שנת השל"ב אלקים עמך וגו' הדבק בי וביראתי ובמשנותי לא תפריד מחשבותך אפילו רגע, והאי פר ושעיר של יוה"כ רמיזי לקליפין דפר רמיז לקליפין דסטרא דשמאלא דאינון תקיפין וכו' ובדף ט' דנא מילתא הסכימו במתיבתא קדישא וקב"ה וכל בני מתיבתא שדרוני לוותך לאודעותך מילין חדתין אילין, דעד דא לא יתגלו וכו' ובס' הזה מבוארים כמה וכמה מסתרי תורה מסכימים אל חכמת סתרי תורה שבידנו, ועל הרוב בלשון תרגום וכמה פעמים מזכיר ספר הזהר ולשונות הכתובים בו כמו בדף ז' ע"ב ואי תימא דחב דוד כדקטל יתיה בחרב בני עמון דהוה מצייר ביה דרקון ובהכי איתקף ההוא ע"ז כדכתיב בזוהרא קדישא, מ"מ לא חב דוד אלא בשוגג דלא אסיק אדעתיה ההוא מילתא ומשום הכי קרי ליה נביאה חטא וכו' עכ"ל. והדבר הזה הוא בפרשת משפטים בזהר וכן בדף כ"ח ע"ג ז"ל וקב"ה גלגל דישלוט יוסף דרמיז לצדיק במצראי, דאל"כ לא יכילי ישראל למיפק ממצרים, וכדאיתא בס' הזהר ובפי' נראה בו שמחבר הספר הזה הוא הרב קארו שחיבר ב"י וכ"מ, וכמה פעמים נאמר בו שהקול הזה שליחא דקב"ה. ועתה כל עוד שלא ירצה המעיין להאמין לחכמת הקבלה שבידינו ולספר הזהר לא ימנע מחלוקה אם לומר שהרב קארו זצוק"ל רשע גמור כירבעם וחבריו ובדה הדברים ההם מלבו, או לומר שמעולם מהרי"ק לא כתב הדברים ההם, אלא אנשים אחרים בדו אותם מלבם ותלו עצמם באילן גדול והפתאים המאמינים לכל דבר נמשכו אחריהם והדפיסום וכן באותו מעשה שנהיה בליל שבועות, כך אתה אומר שהכל הוא מזוייף, ולפי שהחלוקה הראשונה אסור אפילו להעלותה על הדעת, נראה אם החלוקה השנית בטלה היא אם לאו. ידוע כי הרב קארו היה יושב בצפת ונפטר בשנת של"ה, וכ"כ שלשלת הקבלה וכ"נ מהקדמת בנו של הרב קארו על תשובותיו, וכמו כן דבר ידוע שהרב קורדואירו היה יושב גם הוא בצפת וכ"נ מתשובתו הכתובה בתשובות הרב קארו בסי' כ' ונפטר בשנת ש"ל ה' שנים קודם פטירת הרב קארו וכמו שכתבתי למעלה, והרב קארו רבו של הרב קורדואירו היה בתלמוד וכ"כ בפי' הרב קורדואירו בפרדס והרמ"ע בהקדמת פלח הרמון: ונראה בבירור מדברי הר"ר אליהו די וידאס בעל ראשית חכמה והר"ר גלאנטי בעל קול בוכים תלמידיהם של הרב קורדואירו שס' הפרדס נתפרסם בחיי הרב קורדואירו ועוד הרמ"ע מפאנו בהקדמת פלח הרמון כתב בברור שהרב קורדואירו שלח לו ס' הפרדס ואין לפקפק בזה כי על פי שלשה עדים יקום דבר, ואחרי שהרב קארו היה ה' שנים אחרי הרב קורדואירו, א"כ כשהרב קורדואירו פרסם ספר הפרדס היה הרב קארו בחיים חייתו ובעירו של הרמ"ק (וקודם כל דבר, דע שמ"ש הרמ"ק בלשון שאכתוב לקמן לשון סברא אחרת, אל יעלה בדעתך שהן סברות חלוקות אלא השגרת לישן, והוכיח הרמ"ק שם בבירור שזה וזה הוא האמת בעצמו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי) ועתה מצינו בפרדס שער סדר האצילות פרק ג' שכתב שם הרמ"ק בזה הלשון ממש, הכוונה בפרק זה לבאר סברא אחרת מנגדת לזה והיא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר"ר יוסף קארו נר"ו וז"ל הא אתינא לאודעא לך קושטא דמילתא ורזא דרזין למנדע דכד סליק רעוא דרעוין עתיקא דעתיקין א"ס למברי עלמין בטש מיניה חד בטישו ונהיר חד נהירו דאיהו כליל תלת וכדאמור רבנן, ונקודה חדא איהי כלילא תלת אורכא ורחבא ועמקא, והכי ההוא נהירו הוה חד וכלילן ביה דאינון כתר חכמה בינה ובתר כל חד מהני תלת בטש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרין דאיהו חסד ונצח ועם חכמה גופה הוה תלת ובינה נמי בטש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי דאיהו גבורה והוד ועם בינה גופה הוה תלת ובתר בטיש מיניה חד נהירו דאיהו כליל תלת דאיהו תפארת יסוד ומלכות, דבגין דאיהו קריב טובא לא"ס ודמי ליה, דהא נמי איהו נעלם טובא כגוונא דא"ס משום הכי בנהירו באפיק כלילן תלת כגונא דא"ס והשתא מגו דכתר חכמה בינה הוה חד נהירו ומלכות נחית מכתר ואברהם מן חכמה הוו כאלו נפקו תרווייהו מאתר חד, ומשום ה"ק אברהם עלה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, ואשתלימו להון עשר ספירות עילאי עכ"ל. טוהר צדקתו וחסידותו וכלל דבריו וכו' והאריך אחר כך הר"ם קורדואירו לבאר דברי מהר"י קאר"ו, והלשון הזה הוא במגיד משרים דף י"א ע"ג ונאמר לרב קארו עם דברים אחרים אור לר"ח ניסן הרצ"ו ליצירה ומ"ש בתחילת לשונו אתינא לאודעא לך, היה הקול שהיה אומר שבא להודיע לרב קארו בסודות ההם וא"כ איך אפשר שדברים כאלה המדברים בסתרי התורה יכתוב הר"ם קורדואירו בשם רבו מהרי"ק בחייו ובעירו של מהרי"ק ויעלם על ספר ויפרסם אותם בפני רבו וישלחם להרמ"ע, ובכמה מקומות אחרים אם לא היה האמת שהרב קארו כתבם ופרסמם יתעקש המתעקש ויאמר מה שירצה שזו היא בעיני תשובה ניצחת שאין להשיב עליה והראיתי דברי אלה לאחד מן המתפלספים ואמר לי שצריך לומר שהרב קארו בדה דברי שקר כדי לגדל מעלתו, תאלמנה שפתי שקר אתפרכן אתחרשן הדוברות על צדיק עתק.