"בקראי ענני וכו'", הנה בבא שני אהובי מלך אחד או איש בבקשתם ויודע הדבר למלך ויאמר לאחד אל תדבר כי ידעתי מכאובך ואתן את שאלתך ולאחר עם יודעו שאלתו ועשית בקשתו מניחו להאריך בשאלתו עד תומו הנה למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר הוי אומר לשני שערבו לו דבריו כאשר שמעתי אומרים על פסוק "תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה". עוד ידענו כי הנה בקבלת התפלה יש ג' סוגים יש שטרם יקרא וה' יענה ויש בינוני שבקראו יענהו ויש אחר הרבות תפלה ותחנונים יום יום ובבעלי הסוג הראשון יש שעם שכבר נענה שמח הוא יתברך לשמוע דברי תפלתו כי ישתעשע בשמוע קולו כענין וארשת שפתיו כו' ויש שלא יחפוץ לשמוע אחר שכבר נענה אמר דוד בענותנותו די לי במדה בינונית שבקראי ענני ואם תחשבני מהסוג הראשון שבעת בא הצרה טרם אקרא כבר הרחבת לי ועניתני חנני ושמע תפלתי שתשתעשע בשמוע דברי:
באו יאמר כי הנה דרכו ית' לייסר את אוהביו להנאתם ולבל יאמרו הרואים כי לא טובים המה בעיני ה' להסיר מלבם עונה אותם בכל קראם אליו למען יכירו כי אלהים קרובים אליו וכמאמרנו על פסוק אני אוהבי אהב וכו' שאומרת התורה אם תראו אוהבי ביסורין אל תאמרו שאיני אוהבת אוהבי כי הנה אני אוהבי אהב והראיה שאני אוהבם הוא כי ומשחרי ימצאונני ואם לא אהבתים לא הייתי עונה אותם בכל קראם וכן בגמרא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא בבי מר שתין הילולי ובבי מר שתין תכלי וכו' הנה שלא הוכיחו שגם בעל היסורין צדיק אלא שגם הוא נענה מצלי ואתי מיטרא. וזה יאמר דוד בצרתו ויסוריו מה שאבקש ממך אינו שתסיר היסורין ממני כי אם שבקראי ענני כענין מר מצלי ואתי מיטרא עם היותו בעל היסורין ואשר שאלתי זה ולא שתסיר הצרות ממני הוא כי בצר הרחבת לי שבצר שתצר לי מלמטה הרחבת לי מלמעלה שהקלתני מאשמותי על כן למען לא יחולל שם שמים ח"ו באמרם עלי זו תורה וזו שכרה או שלא יחשבוני לרשע על כן חנני ושמע תפלתי:
ולפרש הדבר הפך פניו נגד המחללים ואומרים שוא עבוד וכו', בראותם צרה עליו או שיחשבוהו לרשע. ואמר: "בני איש עד מה" אשר הוא "כבודי" שהוא סבול הצרות, תחשבהו "לכלמה" ואין זה רק ש"תאהבון ריק" שהוא טובות העולם הזה ותאותיו על כן "תבקשו כזב סלה" למצא תואנות להחזיק ידכם באמור הלא הצדיק סובל יסורין למצא נפקותא של כזב לומר כל עושי רע טוב בעיני ה':
אך הביטו "ודעו" כי ע"י הצרה - "הפלה ה' חסיד לו", וידבקהו בו בעצם במה שתראו כי "ה' ישמע בקראי אליו" כי זה ראיה שקרוב אני אליו. ואם כן מה שהצרה עלי הוא לטובתי להפליאני אליו דבקות עצום:
רגזו אז"ל במדרש דר' יוסי בן יועזר שהיה יוצא ליהרג וקרובו שהיה מין הוה רכיב על סוסיא בכבוד גדול ואמר לר' יוסי חזי סוסיא דארכבך מרך וחזי סוסיא דארכבן מארי אמר לו אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה והקשה לו מגדולתו אמר לו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. הנה כי הרשע המוצלח יש לו ללמוד מהצדיק בעל יסורין מקל וחומר שילקה אלא שיהיה אחרי מותו והצדיק ילמוד מהרשע המוצלח ק"ו שיצליח בעה"ב. ועל הרשעים השמחים בהצלחתם ודוברים רע ליסורי הצדיקים אמר אדרבה רגזו מצרת הצדיק כי מקו רעה תבא עליכם ואל תחטאו בנפקותא שאתם מוציאים באמור שוא עבוד אלהים או להרהר אחר הצדיק והן כל זה יפעל לכם מה שהמיתה רחוקה מכם בעיניכם אך אם היה עולה בלבבכם כי קרובה המיתה לכם לא הייתם אומרים כן לכן אמרו בלבבכם שכבר אתם סמוכים וקרובים אל המיתה הלא תכנעו ותשובו ממחשבותיכם וגם ודומו והמתינו המות סלה יום יום:
או יאמר אמרו בלבבכם שהוא בכונת הלב מה שעל משכבכם שהוא הקריאת שמע ובזה ודומו סלה מלדבר סרה והוא כי הלא שם יאמרו ואהבת את ה' וכו' ובכל נפשך שהוא אפילו נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך הנה שמצוה על הצדיק לשום נפשו בכפו וממונו מנגד לאהבת ה' ואין יסורין גדולים מאלו ואם כל הסובל יסורין רע בעיני ה' איך מצוה ית' את אוהביו יסבלו אבוד נפש וממון אך ודאי כי אדרבא זה הוא הצדקות והחסידות כי את אשר יאהב ה' יוכיח והזכיר קריאת שמע שעל המשכב לפי שאז היא עת ס' במיתה:
