אלשיך על אסתר ג יב

(יב) "ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלשה עשר וכו'". הקריאה לא ייחסה אל המן רק נאמרה להמלאכים כי בין המלך והמן הנחיצות, אמנם נוסח הכתיבה היה ככל אשר צוה המן להשמיד וכו'. וגם כאשר קרא על ישראל מועד בשלשה עשר לחדש שנים עשר. והנה אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יג ב) שבחר באדר על כי בו נסתלק משה רבינו ע"ה, וראוי לתת טוב טעם אל אשר האריך המועד, כי הלא בז' אדר מת משה ולמה העביר המועד עד שלשה עשר לחדש. אך אין ספק כי בחכמה עשה הדבר ההוא כי תוך שבעת ימי אבל הצדיק נהנה העולם הזה מזכותו למה שעוד נפשו בלתי נפשטה ונפרדת מהעולם הזה, כאשר מצינו שבעת ימי מתושלח עיכב הוא יתברך המבול מפני כבודו, כמאמרם ז"ל (סנהדרין קח ב) על ויהי לשבעת הימים והמבול היה וכו' (בראשית ז י), ולא עוד אלא שהאיר הקב"ה העולם כל שבעת ימי אבלו באור הרוחני שנברא ביום ראשון לששת ימי בראשית אשר גנז לצדיקים לעתיד לבא, כמאמר חכמינו ז"ל (בראשית רבה ג ו) על ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כאור שבעת ימי מתושלח. עוד הורונו רבותינו ז"ל (מועד קטן יז ב) על שבעת ימי אבילות שיום האחרון מקצתו ככולו, ושהוא כי על ידי מקצתו מתחלת היום יופשט הצדיק ויפרד משייכות העולם הזה. ועל כן התנכל המן הרשע לבלתי עשות הרעה אשר חשב על היהודים כי אם בתום שבעת ימי בכי אבל משה, בל יגן זכותו לישראל בהם, כי הנה הוא נסתלק ביום הז' לאדר ויום הסילוק הוא מחשבון הז' נמצאו נשלמים בשלשה עשר, ולהיות מקצת היום ככולו, לא האריך עד ארבעה עשר כי כל ישעו וכל חפץ לקצר כל האפשר, ובמצאו מקום בשלשה עשר, לא ראה להאריך. וגם הקרא הסופרים בשלשה עשר לניסן ולא קודם, אפשר כיוון יעברו שנים עשר ימי חנוכת הנשיאים בל יגן זכותם:

<< · אלשיך על אסתר · ג יב · >>