אליהו רבא כה
וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור, אנוכי ה׳ אלוקיך וגו׳ (שמות כ א-ב)
ברוך המקום ברוך הוא שבחר בישראל מכל מעשה ידיו וקנה אותם קניין גמור, וקרא אותם בנים ועבדים לשמו. לפעמים הוא מדבר עימהם כמו שהוא מדבר עם הרבים, ולפעמים הוא מדבר עימהם כמו שהוא מדבר עם היחיד.
וכל כך למה?
אלא בשביל האהבה שהוא אוהב אותם ובשביל השמחה שהוא משמח בהם, לכן הוא מדבר עימהם בלשון יחיד ובלשון רבים.
לפיכך הייתי אומר שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו האבות העולם הזה והעולם הבא וימות בן דוד אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה.
וכך שנו חכמים במשנה: "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר: בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד ה). ולא יאמר האדם בלבו לעצמו אין העולם הבא אלא תוהו ובוהו, לכן אלך בשרירות לבי ואוכל ואשתה ואהנה בעולם הזה ואחר כך אלך מן העולם הזה. ואם הוא עושה כן, עליו הכתוב אומר: אמר נבל בליבו אין אלוקים (תהילים יד-א).
ואם הוא תלמיד חכם חושך ממנו חכמה ובינה. ואם פינה את עצמו לדברים אחרים, עליו הכתוב אומר: כי נבל נבלה ידבר וגו׳ (ישעיה לב-ו).
וכן לא יראה אדם את הרבים בצער ויאמר אלך בשרירות לבי ואוכל ואשתה ואהנה מן העוה״ז. ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר: והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות (ישעיה כב-יג).
מה כתיב בתריה?
ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמתון. עד כאן מידה בינונית.
אבל במידת רשעים מה כתיב?
עליהם הכתוב אומר: אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאוד (שם נו-יב).
אחריו מה כתיב?
הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו׳.
מהו הענין של אחריו?
יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו וגו׳.
מכאן אמרו חכמים, אפילו חכם מישראל שהוא כמשה רבינו עליו השלום שהיה אב לחכמים ואבי הנביאים וחסיד כאהרון אחיו לא יאמר: הריני בשמחה בביתי ושלום עלייך נפשי - אלא יצא מביתו ויהא עם הציבור בצער.
במה קונה אדם את אביו שבשמים ועולם הבא?
הוי אומר, שהוא קונה להקב״ה במעשים טובים ותלמוד תורה - והקב״ה מקניהו העולם הזה העולם הבא וימות בן דוד.
ואילו הם המעשים הטובים שהאדם קונה להקב״ה ועולם הבא מתוכם - מתוך אהבה ואחוה ויראה ושלום וריעות. ומתוך האמת והשלום, ומתוך שפל ברך, ומתוך ענווה, ומתוך ריבוי ישיבה ומיעוט סחורה, ומתוך שימוש חכמים, ומתוך פילפול התלמידים, ומתוך לב טוב, ומתוך דרך ארץ, ומתוך לאו לאו והן הן.
למדנו מאבינו אברהם שבתחילת מעשיו היה לו יראה מלפני הקב״ה, שנאמר: אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמור אל תירא אברם אנוכי מגן לך (בראשית טו-א). ואין אומרים לאדם אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו.
ומשלו משל למה הדבר דומה - למלך שאמר לבנו: בני צא והרוג את כל הליסטים הללו ולא תיקח כלום מן הממון שלהם אם יפלו בידך, כדי שלא יאמרו: לא יצא בן המלך להרוג את הליסטים הללו אלא בשביל לקחת את הממון. מיד יצא והרג את כל הליסטים.
בחזירתו יצא אביו לקראתו, ואמר לו: ברוך אתה בני ותהא לך קורת רוח בעולם שלא נהנית מן ממונם כלום. עכשיו בוא עמי ואתן לך כל כלי חמדה שבעולם ואבנים טובות ומרגליות מבית גנזים שלי.
וכן לכך נדמה אברהם בשעה שיצא להרוג את המלכים.
ובחזירתו יצא מלך סדום לקראתו, והיה כמדומה למלך סדום שאברהם לא יחזיר לו כלום והיה מבקש ואמר לו לאברהם: בבקשה ממך תן לי הנפש והרכוש קח לך (שם יד-כא).
מיד, ויאמר אברם אל מלך סדם הרימותי ידי אל ה׳ וגו׳ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו׳. וכבר נשבעתי שלא אקח כלום מכל אשר לך. ואמר לו אברהם למלך סדום: שוטה שבעולם וכי לכסף וזהב ולכל כלי חמדה שלך אני צריך? אני אשליך לפניך הכל לארץ ותראה שלא נהניתי ממונך כלום בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו׳.
באותה שעה קידש אברהם את שמו של הקב״ה ועמד והחזיר את כל רכוש סדום ועמורה. מיד, אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה וגו׳ שכרך הרבה מאוד:
וכן למדנו מיצחק שבתחילת מעשיו היה ירא שמים לאמיתו, כי בן שבעים וחמש שנה היה יצחק בשעה שנכנס אברהם לבית עולמו ואמר יצחק: אוי לי שמא אין בי מעשים טובים כמו שהיה באבא, מה תהא עליי מלפני הקב״ה?
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב״ה עליו ועמד עמו באותה שעה, שנאמר: וירא אליו ה׳ בלילה ההוא וגו׳ (שם כו-כד).
וכן למדנו מן יעקב אבינו שבתחילת מעשיו היה לו יראה מלפני הקב״ה, שנאמר: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (שם כח-יז).
וכן למדנו מאבותינו הראשונים שבתחילת מעשיהם היה להם יראה מלפני הקב״ה, שנאמר: וייראו העם את ה׳ וגו׳ (שמות יד-לא).
הא למדת, שבשכר היראה שיראו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב מן הקב״ה ובשכר האמונה שהאמינו ישראל בהקב״ה כשהיו במצרים, נגאלו ממצרים ונקרע להם הים.
וכן יהיה לעתיד, שיבוא הקב״ה ויפדה את ישראל מבין העכו״ם ויביא להם ימות בן דוד וימות גאולתנו, שנאמר: חולי וגוחי בת ציון כיולדה וגו׳ ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה׳ מכף אויבייך (מיכה ד-י). וכל עוונותיהם של ישראל מניחים אותם בבבל ועולים כשהם טהורים לארץ ישראל, שנאמר: ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות וגו׳ ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים ואמר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אליי לבנות לה בית בארץ שנער והוכן והוניחה שם על מכונתה (זכריה ה ט-יא).
ולמה נקרא שמה שנער?
שמנערת כל העוונות מעליה, לכך נאמר: לבנות לה בית בארץ שנער.
מאי והוניחה שם על מכונתה?
אלא זה הפסוק מחזיר וקאי על המשכן שהוא נגנז במקומו. וכן הארון עם הלוחות שבתוכו, וארגז ששלחו פלישתים דורון להקב״ה, ומקלו של אהרון, וצלוחית של שמן המשחה, וצנצנת המן, שנאמר: ויאמר משה אל אהרון קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן וגו׳ ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת (שמות טז לג-לד). כדי שיאמר להם ירמיהו הנביא: זה המן שהאכלתי את ישראל במדבר. (שנאמר הדור אתם ראו דבר ה׳ (ירמיהו ב) ודרז״ל שהראה להם צנצנת המן ע״ש פרש״י, י״י).
ארון ולוחות בתוכו כיצד?
שנאמר: את הדברים האלה דיבר ה׳ אל כל קהלכם בהר מתוך האש וגו׳ (דברים ה-יח). אמר להם: אלה הדברים הם עשרת הדיברות שדיברתי עמכם בסיני.
ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה?
מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם, וקשה לפני הקב״ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת לבם. ולעתיד יבוא הקב״ה וישרה בתוכו כמידה ראשונה, שנאמר: עורי צפון ובואי תימן וגו׳ באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי וגו׳ (שה״ש ד-טז).
דבר אחר:
באתי לגני - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
אחותי כלה - זו כנסת ישראל.
אריתי מורי עם בשמי - אלו תורה נביאים וכתובים.
אכלתי יערי עם דבשי - אלו מדרש הלכות ואגדות.
שתיתי ייני עם חלבי - אלו מעשים טובים שחכמי ישראל מצפים להם. ואח״כ אכלו רעים שתו ושכרו דודים: