אליהו רבא ט
ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד-ד).
וכי מה טיבה של דבורה שהיא שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם? והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם.
מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו.
כך אמרו, בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו אשתו: בוא ואעשה לך פתילות והולך אותם לבית המקדש שבשילה, מה אם יהא חלקך עם אנשים כשרים שבהם ותזכה לעולם הבא - והוא היה עושה פתילות עבות כדי יהא אורן מרובה, לפיכך נקרא שמו לפידות.
וכך אמרו ג׳ שמות יש לו: ברק, לפידות, מיכאל. ברק - שפניו היה דומה לברק. לפידות - שהיה עושה לפידות עבות. מיכאל - על שם שהיה ממיך ומשפיל את עצמו.
הקב״ה בוחן לבות וכליות, אמר הקב״ה לדבורה: אתם כוונתם לשם שמים ועשיתם פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה, גם אני ארבה אתכם בישראל וביהודה ובשנים עשר שבטי ישראל.
ומי גרם ללפידות שהיה חלקו בבני אדם כשרים וזכה לעולם הבא?
הוי אומר - דבורה אשתו.
כך אמרו, על דבורה אשת ברק ועל כיוצא בה הוא אומר: חכמת נשים בנתה ביתה וגו' (משלי יד-א).
כיוצא בדבר אתה אומר, איזבל בת אתבעל מלך צידונים אשת אחאב, כך אמרו בשעה ראשונה שנכנסה אצל אחאב למדה אותו דרך עבודה לעבודת אלילים - ועל ידה התמכר עצמו לעבודת אלילים, שנאמר: רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ אשר הסתה אותו איזבל אשתו וגו׳ (מ״א כא-כה). ובשביל מעשיה ומעשה בעלה נאבדו שניהם מן העולם הזה ומן העולם הבא ואיבדו את בניהם עמהם.
משל למלך שהביא לו עבדו מנחה שבעים כדי שמן, כיון ששמע ממנו דברים יתירים - טרף אותם לפניו.
כך מי גרם לו לאחאב שנאבד מן העוה״ז ועוה״ב הוא ובניו?
הוי אומר - איזבל אשתו.
ועליה ועל כיוצא בה הוא אומר, ואולת בידיה תהרסנו (משלי שם) ועליהן הוא אומר: אל תתחר במצליח דרכו באיש עשה מזמות וגו׳ ועוד מעט ואין רשע וגו׳ (תהילים לז ז-י). ואומר: ראיתי רשע עריץ וגו׳ ויעבור והנה איננו וגו׳ (שם שם לה-לו).
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני חכמים, אמרתי להם: רבותיי, מה נשתנה עמרי שר צבא מלך ישראל מכל אשר היו לפני,ו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי וישבו לו שלושה מלכים על כסאו?
אמרו לי: לא שמענו.
אמרתי להם: שכרו - שויתר עיר גדולה בארץ ישראל כמו ירושלים, שהיתה בדעתו שכשם שירושלים היא למלכי יהודה כך יהא שומרון למלכי ישראל, שנאמר: ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שומרון (מ״א טז-כד). ואומר: בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו וגו׳ ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שומרון אהלה וירושלים אהליבה (יחזקאל כג ב-ד).שכרו על שויתר עיר גדולה בארץ ישראל, לפיכך ישבו לו ג׳ מלכים על כסאו. (אפילו שכוונתו היתה להגדיל שמו ושם ממלכתו עכ״ז טובה גדולה עשה בארצנו שהגביה מעלת ארץ ישראל ולכן נחשב לו לזכות, מאורי אש).
אמרו עליו על עמרי, שלא היה עשיר כמו אחאב מלך ישראל בנו. מאתיים ול״ב מלכים עבדו אותו - ואין צריך לומר לבית השן שבנה.
כיון ששמע אחאב מן הבריות שביקשו אלו רל״ב מלכים למרוד בו - שלח והביא בנו של כל אחד ואחד והושיבם תחת ידו בירושלים ובשומרון. ואמרו חכמים, כל אותם רל״ב בני מלכים עובדי עבודת אלילים היו, וכיון שבאו לירושלים ולשומרון - נעשו יראי שמים לאמיתן.
ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים. שכרן היה משום שהיו יראי שמים לאמיתן - באתה להם לישראל תשועה גדולה לישראל על ידם, שנאמר: ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך איתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה וגו׳ והנה נביא אחד ניגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר ה׳ הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נותנו בידך וגו׳ ויאמר אחאב במי וגו׳ בנערי שרי המדינות וגו׳ (מ״א כ א-יד). ואומר: ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר, ויהי כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל (מלכים ב ג', ד'-ה').
נתקבצו עליו על מלך מואב שלושה מלכים יחד: מלך ישראל, מלך יהודה, ומלך אדום. ויכו את מואב וינוסו מפניהם וגו׳ וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו׳ ויקח את בנו הבכור וגו׳ ויעלהו עלה על החומה וגו׳ (מלכים ב ג', כ"ד-כ"ז).
וכיון ששחט את בנו והעלהו עולה, אמר: ריבונו של עולם, אברהם העלה את בנו על גבי מזבח ולא שחטו, ואני אשחט את בני ואעלהו עולה כליל לפניך, שכל מה שתאמר אליי אעשה, שנאמר: ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך וגו׳ (שם שם-כז).
באותה שעה ירדו שונאיהם של ישראל ממדרגה עליונה למדרגה תחתונה, שנאמר: ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישובו לארץ (שם).
וכיון שמת אחאב היו נערי שרי המדינות נפטרין כל אחד ואחד והלך לו לביתו:
ברוך המקום ברוך הוא שמשלם לכל איש כדרכיו, ומקיים עליהם במידה שאדם מודד - בה מודדים לו. לכך נאמר: ודבורה אישה נביאה וגו׳ והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט (שופטים ד פס׳ ד-ה).
אמרו חכמים, כשם ששמואל היה יושב ברמה כך דבורה היתה יושבת ברמה, לכך נאמר: והיא יושבת תחת תומר.
אמרו חכמים, שלא היו תלמידי חכמים בישראל, אלא כמלא דקל בלבד. לכך נאמר: תחת תומר.
אמר ר' שמעון בן אבשלום: מה תומר זה צלו מועט אף ת"ח שבאותו הדור היו מועטין.
דבר אחר: והיא יושבת תחת תומר - לפי שאין דרכה של אשה להתייחד בתוך הבית, לכך דבורה הולכת ויושבת תחת צלו של דקל ומלמדת תורה ברבים. לכך נאמר: והיא יושבת תחת תומר.
ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה וגו׳ ולקחת עמך עשרת אלפים איש וגו׳.
מה תלמוד לומר הלא ציוה ה׳?
אלא, כך אמרה לו: כתוב בתורה -ודרשו השופטים היטב וגו׳ (דברים יט-יח).
ומה ענין שכתוב אחריו?
כי תצא למלחמה על אויביך וגו׳ לא תירא מהם כי ה׳ אלוקיך עמך וגו׳ (שם כ פס׳ א).
וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק? והלא דבורה במקומה וברק במקומו.
אלא כך אמרו חכמים, ברק היה משמש את הזקנים בחייו של יהושע וכן חזר ושימש לאחר מיתתו - לפיכך הביא הקב״ה אותו ונתן אותו אצל דבורה.
באותה שעה הראוה לדבורה במה הקב״ה מושיע את ישראל מבין האומות - בבנים שהם משכימים ומעריבים לבית הכנסת ולבית המדרש ועוסקים בדברי תורה בכל יום תמיד.
ומה נשתנה זבולון ונפתלי מכל השבטים שבאה תשועה גדולה לישראל על ידם? שנאמר: ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון (שופטים ד-ו).
כך אמרו חכמים, נפתלי שימש את יעקב אבינו ויצא ממנו קורת רוח. וזבולון שימש את יששכר ועל שעשה לו אכסניא.
ובשביל שבטח ברק באלוקי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה, שנאמר: ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי וגו׳ ותאמר הלוך אלך עמך וגו׳ (שם שם ח-ט). לפיכך חלק לו בשירה עמה, שנאמר: ותשר דבורה וברק וגו׳.
ומה נשתנת יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כולם, שבאה תשועה גדולה לישראל על ידה? שנאמר: ותקח יעל אשת חבר את יתד האוהל וגו׳ ותתקע את היתד ברקתו וגו׳ והוא נרדם ויעף וימות (שם שם-כא).
כך אמרו חכמים, יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה.
מכאן אמרו חכמים, אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה.
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים, ואמרתי להם: רבותיי עפר אני תחת כפות רגליכם, אומר לפניכם דבר אחד?
ואמרו לי: אמור.
ואמרתי: אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהיה לך קורת רוח מישראל בכל מקומות מושבותם, שכל הטובות והנחמות שאמרת לאדם לא אמרת אלא בחכמה ובינה ודעה והשכל, שנאמר: ויאמר ה׳ אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. עזר להעמידו על רגליו, ועזר להאיר עיניו.
אמרו לי: תן טעם לדבריך.
אמרתי להם: אני נותן טעם לדבריי.
ואמרתי להם רבותיי, חיטים ושעורים עד שלא נעשו ולא נטחנו בריחיים הם אינם כלום אלא עצים בלבד?
אמרו לי: כן.
ואמרתי להם: אם נותנם אדם לאשתו, ותיקנתם ועשאתם וטחנתם בריחיים והוציאה מהן את הפת. פת יפה. או שהיא עשתה לו מן בשר שמן או מן חלב שמן, אכילות טובות שבעולם והוא אוכל.
וכן פשתן אינו אלא עשבים?
ואמרו לי: כן.
ואמרתי להם: אם נותן אדם פשתן לאשתו, וארגה ממנו בגד. ולא עוד אלא, שמוציא ממנה פריה ורביה לעולם. ועוד, כדי שלא ינאף ממקום למקום. אלו ארבעה דברים שהאישה עושה לבעלה. ואם הוא נותן לה לחם ומאכילה, והלא לבהמה ולחיה ולעופות נותנים כל העולם מזונות. ומכל שכן וקל וחומר שצריך לרחם על אשתו לפרנסה. לכך נאמר: אעשה לו עזר כנגדו, עזר להעמידו על רגליו, עזר להאיר עיניו.
ועוד אמרתי לפניהם דבריו של הקב״ה, עתיד הקב״ה לישב בבית המדרש הגדול וצדיקי עולם יושבים לפניו. ויאמר להם: למי אתם משולים, נשא אדם אשה טובה ומיופה הוא שמח בה. נשתנה יופיה אז מבקש לישא אשה אחרת עליה. אבל אתם אין אתם כן, אהובים אתם לי מתחילה ועד סוף ולעלמי עלמיא, שנאמר: ויאמר ה׳ אליי עוד לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת כאהבת ה׳ את בני ישראל והם פונים אל אלוקים אחרים וגו׳ עד אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה׳ אלוקיהם וגו׳ (הושע ג א-ה) ואומר: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאיתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו׳ ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה׳ (ירמיהו ג-א).
וכי רעים הם לו חס ושלום? או ממש יש בהם חס ושלום לשום עבודה זרה שכך נאמר רעים רבים.
אלא ישראל הם עשו אותם עבודת אלילים כאילו הם רעים לו חס ושלום, ואף על פי כן הוא מעביר עוונותיהם של ישראל ואינו משמר קנאה ונקמה עליהם בכל מקומות מושבותיהם. ודברי תורה לא מנע מהם ועוונותיהם הוא מעביר ראשון ראשון מכנגד פניו ואין מעשיו כמעשיהם.
אם כן למי אתם משולים?
תלמוד לומר, ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וגו׳ וכימיך דבאך (דברים לג כד-כה).
אמרו חכמים על בנותיו של אשר, שהזקנה כבתולה. והבתולה אין לה דמים, שנאמר: ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך. ואומר: אין כא-ל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (שם פס׳ כו).
אשרי מי שלא בא לידי עבירה ולא לידי חטא ועון ולא יצא מן הדרך הטובה, ואפילו הוא ישראל הוא ראוי להעלות עולה על גבי המזבח כאילו הוא כהן גדול ,שנאמר: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו׳ (שמות כד-ה).
אבל זה ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עושה את העבירה, הרי הוא מזומן כמלאכי שרת, שנאמר: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו (שם שם-יא).