אי האלמוגים/פרק 7

רוברט מייקל בלנטיין
אי האלמוגים
פרק שביעי
	פרק שמיני←

במשך כמה ימים, אחרי שהטיול היה קשור בפרק האחרון, לא שוטטנו הרחק ממאהלנו, אבל הגשמנו את עצמנו כדי ליצור תוכניות לעתיד ולהפוך את משכנו הנוכחי לנוח.

היו סיבות שונות שגרמו למצב זה של חוסר פעולה השוואתי. מלכתחילה, אף על פי שכל מה שסביבנו היה כל כך מענג, ולא היה לנו קושי להשיג את כל מה שנדרש לנו לנוחות הגופנית, לא היה לנו ממש הרעיון להתמקם כאן עד סוף ימינו, רחוק חברים וארץ מולדתנו. כדי לקבוע באופן נחרץ על ההכנות למעון הקבע נראה כל כך כמו לקבל את דעתנו לומר adieu לבית וחברים לנצח כי אנחנו מכווץ בשתיקה ממנו, דחה את ההכנות שלנו, מסיבה אחת ואחרת, כל עוד אנחנו יכולים. ואז היה עדיין קצת אי-ודאות לגבי היותם ילידים על האי, ואנו אירחנו איזו תקווה קלושה שאונייה תבוא ותוציא אותנו. אבל יום אחרי יום חלף, ולא פראים ולא אוניות הופיעו, ויתרנו על כל תקווה של גאולה מוקדמת, ועמדתי בחריצות לעבוד בחצר שלנו.

אבל בתקופה זו לא היינו בטלים לחלוטין. עשינו כמה ניסויים בבישול אגוז הקקאו, שרובם לא שיפרו אותו. ואז הסרנו את הסחורה שלנו ולקחנו את המערה שלנו במערה, אבל מצאנו את השינוי כל כך רע, כי חזרנו בשמחה אל הדשא. חוץ מזה, התרחצנו לעתים קרובות מאוד ודיברנו הרבה - לפחות ג'ק ופיטרקין עשו זאת: הקשבתי. בין שאר הדברים השימושיים, ג'ק, שהיה אי-פעם הפעיל והחרוץ ביותר, העביר כשלושה סנטימטרים של ברזל-חישוק לסכין מעולה.ראשית, הוא היכה אותו די שטוח עם הגרזן; ואז הוא הכין ידית גסה, וקשר אליה את חישוק הברזל עם פיסת החוט, והניח אותה על קצה של אבן חול. כשסיימו הוא השתמש בו כדי לעצב ידית טובה יותר, שאותה תיקן אותה ברצועה של ממחטת הכותנה שלו - שבה פעל, כפי שציין פיטרקין, נקרע מאף של לורד נלסון.עם זאת, את חוט השוט, ובכך להגדיר חינם, שימש את פיטרקין כמו חוט דיג. הוא רק קשר חתיכת צדפה לקצה. זה הדג הורשו לבלוע, ואז הם היו משוך במהירות על החוף. אבל מכיוון שהקו היה קצר מאוד ולא היתה לנו סירה, הדגים שנתפסנו היו קטנים מאוד.

יום אחד הגיע פיטרקין מחוף הים, שם הוא השתופף, ואמר בנימת קול צולבת, "אני אגיד לך מה, ג'ק, אני לא מתכונן להיתפס עוד עם לתפוס דברים כאלה בזויים. אני רוצה לשחות איתי על הגב, ולתת לי לדוג במים עמוקים! "

"יקירתי, פיטרקין! "ענה ג'ק. "לא היה לי מושג שאתה לוקח את הדבר כל כך הרבה ללב, אחרת הייתי מוציא אותך מן הקושי הזה מזמן. תני לי לראות: "וג'אק השפיל מבט אל פיסת עץ, שעליה עבד, במבט מוזר של הפשטה, שתמיד הניח כשניסה להמציא או לגלות משהו.

"מה אומר לך לבניית סירה? "שאל והביט בחפזון.

"קח יותר מדי זמן, "היתה התשובה. "לא יכול להיות טרח לחכות. אני רוצה להתחיל מיד! "

שוב שקל ג'ק. "יש לי את זה! "קרא. "נפל עץ גדול ונגרום לו את הגזע, כך שכאשר אתה רוצה לדוג אין לך מה לעשות אלא לשחות אליו".

"האם רפסודה קטנה לא תצליח יותר? "אמרתי.

"הרבה יותר טוב; אבל אין לנו חבלים לקשור אותו יחד. אולי נוכל למצוא כאן משהו אחר כך, אבל בינתיים ננסה את העץ ".

כך הוסכם; אז התחלנו למקום, לא רחוק, שבו ידענו על עץ שיתאים לנו שגדל ליד שפת המים. ברגע שהגענו אליה, זרק ג'ק את מעילו, והניף את הגרזן בזרועותיו החזקות, נחבט וחבט בו במשך רבע שעה בלי לעצור. ואז הוא השתהה, ובעוד הוא מתיישב לנוח המשכתי בעבודתי. ואז פיטרקין תקף אותה בתקיפות נמרצת; כך שכשג'ק חידש את המכות החזקות שלו, ניתקו כמה דקות את הקפיצה בהתרסקות נוראה.

"היזהר! עכשיו! "קרא ג'ק. "תן לנו עם הראש!"

אז הוא התחיל לחתוך את הגבעול שוב במרחק של כשישה מטרים מהקצה העבה. זה עשה, הוא חתך שלושה מוטות, קצרים או מנופים קצרים מן הענפים העבים, שאיתם יגלגל את היומן לאורך החוף אל הים: שכן, כפי שהיה כמעט בעובי מטר בקצה הגדול, לא יכולנו להזיז אותו ללא עזרה. עם זאת, עם המנופים, גלגלנו אותו לאט לתוך הים.

לאחר שהצלחנו לשגר את כלי השיט שלנו, עיצבנו את המנופים למשוטים גסים או למשוטים, ואז ניסינו לעלות. זה היה די קל לעשות; אבל אחרי שהתיישבנו על פני היער, היה זה בקושי רב שמרנו עליו להתגלגל ולהכניס אותנו למים. לא שהיה לנו אכפת כל כך; אבל העדפנו, אם אפשר, לדוג בבגדים יבשים. אין ספק, המכנסיים שלנו היו רטובים בהכרח, כשרגלינו התנדנדו על המים משני צידי היער: אבל כפי שהם יכולים להיות מיובשים בקלות, לא היה אכפת לנו. אחרי חצי שעה של תרגול, הפכנו למומחים מספיק כדי לשמור על שיווי המשקל שלנו די יציב. אחר כך הניח פיטרקין את המשוט שלו, ולאחר שהכניס את הקו שלו עם צדפה שלמה, השליך אותו למים עמוקים.

"עכשיו, ג'ק, "אמר, "היזהר. תנקו את האצות. שם! זהו זה; בעדינות, עכשיו - בעדינות. אני רואה בחור לפחות מטר אחד שם למטה מגיע - הא! זהו זה! ללא שם: הו טרח! הוא נעלם! "

"הוא נשך? "שאל ג'ק, דוחף את היומן מעט קדימה עם המשוט.

"נשך? איי! הוא לקח אותו לפיו, אבל ברגע שהתחלתי לגרור הוא פתח את הלסתות שלו ושחרר אותה שוב ".

"תן לו לבלוע את זה בפעם הבאה, "אמר ג'ק וצחק על הבעת פניו המלנכולית של פניו של פיטרקין.

"הנה הוא שוב! "קרא פיטרקין, עיניו בורקות מהתרגשות. "תזהר! ועכשיו! לא! כן! לא! למה, הברוט לא יבלע את זה! "

"אז תנסה למשוך אותו לפיו, "קרא ג'ק. "תעשה את זה בעדינות."

אנחה כבדה ומבט של ייאוש ריק הראו שפטרקין המסכן ניסה שוב ושוב.

"לא חשוב, בחור, "אמר ג'ק בקול של אהדה. "אנחנו נמשיך הלאה ונציע את זה לדגים אחרים." ואז אמר ג'ק את המשוט: אבל בקושי הוא זז מהמקום שבו דג עם ראש ענקי וגוף קטן זינק מתחת לסלע ובלע מיד את הפיתיון.

"קיבלתי אותו הפעם - זאת עובדה! "קרא פיטרקין, מושך את הקו. "הוא בלע את הפיתיון ישר אל הזנב שלו, אני מכריז! הו, איזה חבוש! "

כשהדגים נאבקו אל פני השטח, התכופפנו קדימה כדי לראות אותה, ואיבדנו את היומן. פיטרקין זרק את זרועותיו סביב צווארו של הדגים, ותוך שנייה נפלנו כולנו במים!

צעקת צחוק פרצה מתוכנו כשעלינו אל פני השטח, כמו שלושה חולדות טבעות, ותפסנו את היומן. עד מהרה התאוששנו, וישבנו בזהירות רבה יותר. בעוד פטרקין מאבטח את הדג, שנמלט מעינינו במריבות. אבל זה לא היה כדאי. אבל, כפי שציין פיטרקין, זה היה טוב יותר מהחיזוקים שהוא תופס במשך היומיים-שלושה האחרונים; אז הנחנו אותו על היומן לפנינו, ולאחר מחדש baited את הקו, שמט אותו שוב לעוד.

עכשיו, כשהיינו מכוונים את הספורט שלנו, תשומת הלב שלנו נמשכה פתאום על ידי אדווה על הים, במרחק של כמה מטרים מאיתנו. פיטרקין צעק לנו לפסוע בכיוון ההוא, כי הוא חשב שזה דג גדול, ואולי יהיה לנו סיכוי לתפוס אותו. אבל ג'ק, במקום לציית, אמר בנימה עמוקה, רצינית, שמעולם לא שמעתי אותו משתמש בו, "להמשיך את הקו שלך, פיטרקין! לתפוס את ההנעה שלך. מהר - זה כריש! "

את הזוועה שבה שמענו את זה אפשר לדמיין. שכן יש לזכור כי רגלינו היו תלויים במים, ולא יכולנו להסתכן כדי למשוך אותם בלי לפגוע ביומן. פיטרקין מיהר לעלות על הקו, ותופס את המשוט, התפתל עד הסוף, ועשינו כמיטב יכולתנו להגיע לחוף. אבל אנחנו היינו דרך טובה, והיומן, כפי שאמרתי קודם, כבד מאוד, נע לאט אבל לאט דרך המים. עכשיו ראינו את הכריש שוחה לגמרי סביבנו, את הסנפיר החריף שלו, ומיד הוא בולט מעל המים. מתנועותיו הפעילות והבלתי יציבות, ידע ג'ק שהוא מחליט לתקוף אותנו: אז הוא דחק בנו בחוזקה לחתור על חיינו, בעוד הוא עצמו קבע לנו את הדוגמה. לפתע צעק, "תשמעי! הנה הוא בא! "ובתוך שנייה ראינו את הדגים המפלצתיים צוללים מתחתנו ומתהפכים על צדו. אבל כולנו עשינו מהומה גדולה עם המשוטים שלנו, אשר, ללא ספק, הפחיד אותו משם באותו זמן, כפי שראינו אותו מיד לאחר שסבבו סביבנו כמו קודם.

"תזרוק לו את הדג! "קרא ג'ק בקול מהיר ומדוכא; "אנחנו נעשה את החוף בזמן עדיין אם נוכל לשמור אותו לכמה דקות."

פיטרקין עצר לרגע אחד כדי לציית לפקודה, ואז שב והניח את המשוט בכל כוחו. ברגע שהדגים נפלו על פני המים מאשר ראינו את הכריש שוקע. בשנייה נוספת ראינו את השד הלבן שלה עולה; כי הכרישים תמיד מסתובבים על צדם כשעומדים לתפוס את טרפם, פיותיהם אינם ממוקמים בנקודות ראשיהם כמו אלה של דגים אחרים, אלא, כביכול, מתחת לסנטריהם. כעבור רגע התרומם חוטמו מעל המים. לסתותיו הרחבות, חמושות בשורה כפולה של שיניים, הופיעו;הדגים המתים היו אפופים, והכריש צנח מן העין. אבל ג'ק טעה בהנחה שהוא יהיה מרוצה. בתוך דקות ספורות היא חזרה אלינו, ותנועותיה המהירות הביאו אותנו לחשוש שתקיף אותנו מיד.

"תפסיק לחתור! "קרא ג'ק פתאום. "אני רואה את זה עולה מאחורינו. עכשיו, לציית להוראות שלי במהירות. חיינו עשויים להיות תלויים בכך. ראלף-פטרקין - עשו כמיטב יכולתכם לאזן את היומן. אל תסתכל על הכריש. אל תביט אחריך. לא לעשות שום דבר מלבד לאזן את היומן. "

פיטרקין ואני עשינו מיד כפי שהוזמנו, להיות רק שמחים לעשות כל דבר שמעניק לנו סיכוי או תקווה לברוח, כי היה לנו ביטחון מרומז באומץ לב ובחוכמה של ג'ק. במשך כמה שניות, זה נראה לי דקות ארוכות, ישבנו בשקט. אבל לא יכולתי להתאפק ולהביט לאחור, למרות הצווים להיפך. בעשותי כך, ראיתי את ג'ק יושב זקוף כמו פסל, עם המשוט שלו מורם, שפתיו דחוסות, וגבותיו כפופות מעל עיניו, שהעיפו מבט פראי מתחתיהן אל תוך המים.

ראיתי גם את הכריש, לחרדתו, קרוב מאוד לקרש העץ, בפעולת ההליכה לעבר רגלו של ג'ק. לא יכולתי לדכא צעקה על כך. כעבור רגע התרומם הכריש. ג'ק שלף את רגלו לפתע מן המים וזרק אותה מעל היער. מפלצתו של המפלצת התחככה אל היער כשעברה, וחשפה את לסתותיו המחרידות, שג'ק השליך בהן מיד את המשוט ודחף אותו בגרון. כל כך אלימה היתה המעשה שג'ק קם על רגליו בהופעתו; כך התגלגל היומן במלואו, ושוב צללנו אל תוך המים. כולנו קמנו, מתפוררים ומתנשפים, בתוך רגע.

"ועכשיו, אם כן, תקום לחוף! "קרא ג'ק." הנה, פיטרקין, תופס את הצווארון שלי, ותבעט בצוואה! "

פטרקין עשה כרצונו, וג'ק הכה בכוח כזה שהוא חתך את המים כמו סירה; בעוד אני, משוחרר מכל שעבוד, הצליח לשמור על קשר איתו. כפי שעשינו בתקופה זו, קרוב למדי לחוף, היו לנו כמה דקות יותר לשאת אותנו למים רדודים; ולבסוף נחתנו בביטחון, אם כי מותשים מאוד, ולא נבהלנו כלל, מההרפתקה הנוראה שלנו.