אי האלמוגים/פרק 8

רוברט מייקל בלנטיין
אי האלמוגים
פרק שמיני
	פרק תשיעי←

המפגש שלנו עם הכריש היה הסכנה הגדולה הראשונה שנפלה עלינו מאז הנחיתה על האי הזה; והרגשנו מאוד מושפעים ממנה, בייחוד כשחשבנו כי לעתים כה קרובות נגרם לנו את אותה סכנה בטרם עת תוך כדי רחצה. כעת נאלצנו לחזור לדיג במים הרדודים עד שנצליח לבנות רפסודה. אבל מה שהטריד אותנו יותר מכל היה שאנחנו נאלצים לוותר על הטיולים שלנו לשחייה בבוקר. אכן, אכן, אנו ממשיכים ליהנות מהמרחץ שלנו במים הרדודים; אבל ג 'ק ואני מצאנו כי מקור אחד גדול של ההנאה שלנו נעלם כאשר אנחנו לא יכולים לצלול יותר בין המטעים אלמוגים יפה בתחתית הלגונה. התחלנו לאהוב כל כך את התרגיל הזה, ולקחת עניין כה רב בצפייה בתצורות האלמוגים ובגמולים של הדגים היפים רבים ביער של אצות אדומות וירוקות, שהכרנו היטב את הופעתו של את הדגים ואת היישובים שבהם הם רדפו בעיקר. היינו גם צוללנים מומחים. אבל עשינו את זה כלל לא להישאר הרבה זמן במים בכל פעם. ג 'ק אמר לי לעשות את זה לעתים קרובות היה רע עבור הריאות, ובמקום לתת לנו הנאה, היה זמן רב לעשות לנו פגיעה חמורה. לכן לא נשארנו בתחתית כל עוד היינו יכולים לעשות זאת, אבל הגענו לעתים קרובות למעלה לאוויר צח וצללנו מיד. לפעמים, כשג'ק היה במצב רוח הומוריסטי, הוא היה מתיישב על קרקעית הים על אחד האלמוגים של המוח, כאילו ישב על שרפרף גדול, ואז עשה לי פרצופים לפי הסדר , אם אפשר, לגרום לי לצחוק מתחת למים. בהתחלה, כאשר הוא לקח אותי לא מודע, הוא כמעט הצליח, ואני צריך לירות על פני השטח כדי לצחוק; אבל אחר-כך נעשיתי מודע לכוונותיו, וכמובן, מטבע הדברים, לא היה לי שום קושי לרסן את עצמי. נהגתי לעתים קרובות לתהות איך פיטרקין המסכן היה רוצה להיות איתנו; ולפעמים הוא הביע צער רב על שלא הצליח להצטרף אלינו. נהגתי לעשות כמיטב יכולתי כדי לספק אותו, מסכן, על ידי התייחסות כל הפלאים שראינו; אבל זה, במקום לספק, נראה רק כדי לעורר את סקרנותו יותר, כך שיום אחד גברנו עליו לנסות לרדת איתנו. אבל למרות היותו ילד אמיץ מכל עבר, היה פיטרקין עצבני מאוד במים: ובקושי הצלחנו להסכים שיורידו אותו, שכן מעולם לא היה מצליח לדחוף את עצמו לתחתית ללא סיוע. אבל ברגע שהורדנו אותו למים העמוקים והצלולים, הוא התחיל להיאבק ולבעוט באלימות. אז נאלצנו לתת לו ללכת, כאשר הוא קם מן המים כמו פקק, השמיע נשימה עמוקה ושאגה איומה, ויצא אל הארץ במהירות האפשרית.

עכשיו כל העונג הזה שאנחנו צריכים לוותר עליו, וכשחשבנו על זה, ג'ק ואני היינו מדוכאים מאוד במצב הרוח שלנו. יכולתי גם לראות שפטרקין התאבל ואהב אותנו: שכן, כשדיבר על כך, נמנע מלהתלוצץ ולדבר עלינו.

אולם, קשיים של אדם בדרך כלל מציבים אותו על דרכים להתגבר עליהם, שלעתים קרובות הוא מגלה דברים טובים יותר מאלו שאיבד, ולכן הקושי שלנו גרם לנו לחשוב על חיפוש אחר בריכה גדולה בין הסלעים, שם המים צריכים להיות עמוקים מספיק לצלילה, אבל כל כך מוקף סלעים כדי למנוע כרישים מלהגיע אלינו. ובריכה שכזאת מצאנו לאחר מכן, שהוכיחה שהיא טובה בהרבה מכפי שציפינו בתקוותנו. הוא היה ממוקם במרחק של פחות מעשר דקות הליכה מהמחנה שלנו, והוא היה בצורת מפרץ קטן או עמוק, או אגן, שהכניסה אליו, מלבד היותו צרה, היתה רדודה כל כך, עד ששום דג לא היה גדול כל כך, לפחות, אלא אם כן הוא צריך להיות רזה להפליא.

בתוך האגן הזה, שכינינו אותו גן המים שלנו, היו תצורות האלמוגים הרבה יותר נהדרות, ואצות הים צמחו הרבה יותר יפה וצבעוניות, מאשר בלגונה עצמה.והמים היו צלולים ודוממים כל כך, שאף על פי שהיו עמוקים מאוד, יכולת לראות את החפץ הזעיר ביותר בתחתית. חוץ מזה, היה סלע סלע שהשתלט על הכיור בחלקו העמוק ביותר, שממנו יכולנו לצלול בנעימות, ושם יכול פיטרקין לשבת ולראות לא רק את כל הפלאים שתיארתי לו, אלא גם לראות את ג'ק ואת עצמי זוחל בין השיחים הימיים בתחתית, כמו - כפי שהוא ביטא זאת - "שתי מפלצות ים לבנות גדולות." במהלך הטיולים האלה שלנו אל קרקעית הים התחלנו לקבל תובנה לגבי נימוסים ומנהגיהם של תושביה, ולגלות תגליות של דברים נפלאים, שכמותם מעולם לא הגענו. בין היתר, התעניינו מאוד בפעולותיו של החרק הקטן, אשר, כפי שדווח לי על ידי ג'ק, אמור היה לבנות את רוב האיים הרבים באוקיינוס ​​השקט. ובוודאי, כשחשבנו על השונית הגדולה שחרקים אלה יצרו סביב האי שעליו הוטלנו, וצפינו בפעילותם הבלתי פוסקת בבניית התאים הרבים שלהם, זה נראה בהתחלה כאילו זה נכון; אבל אז, שוב, כשהסתכלתי בהרי האי, וחשבתי שיש אלפי אלפים כאלה (רבים מהם הרבה יותר) בים הדרומי, הספקתי אם יש כאן איזו טעות. אבל יותר מזה בהמשך.

גם אני נהייתי מרובה מן הנימוסים וההופעה של הכלניות, וכוכבי הים, והסרטנים, וקיפודי הים, ויצורים כאלה; ולא הסתפקתי בצפייה באנשים שראיתי במהלך הצלילות בגן המים, אבל אני צריכה לסחוב חור בסלע האלמוגים הסמוך אליו, שאותו מילאתי ​​במי מלח, ואספתי בדגימות של כלניות, דגים, כדי להתבונן מקרוב יותר איך הם נהגו להעביר את זמנם. זכוכית הבוער שלנו, גם עכשיו, הפכה לאוצר גדול בשבילי, שכן היא אפשרה לי להגדיל, וכדי להבין בצורה ברורה יותר, את הצורות ואת הפעולות של יצורים מוזרים אלה של עמוק.

לאחר שהגענו עכשיו למצב נוח מאוד, התחלנו לדבר על פרויקט שהיה לנו זמן רב בהרהורים - כלומר, לנסוע מסביב לאי, כדי לבדוק אם הוא מכיל כל הפקות אחרות שעשויות להיות שימושי לנו; ושנית, לבדוק אם יש מקום נוח ונוח יותר למגורי הקבע שלנו מאשר על המקום שבו חנינו עכשיו. לא שאנחנו היינו מרוצים ממנה במידה כלשהי. נהפוך הוא, יש לנו הרגשה די בבית הרגשה שלנו bower ואת השכונה; אבל אם היה מקום טוב יותר, לא היתה שום סיבה שלא נשתמש בו. מכל מקום, יהיה זה טוב לדעת על קיומו.

היו לנו הרבה שיחות רציניות בעניין הזה. אבל ג 'ק הציע כי, לפני התחייבות כזו, אנחנו צריכים לספק את עצמנו עם נשק הגנה טובה; שכן, כפי שהתכוונו לא רק לחצות את כל החוף, אלא לרדת ברוב העמקים, לפני שחזרנו הביתה, היינו אמורים להיפגש איתו - הוא לא היה אומר סכנות - אבל לפחות עם כל מה שהיה קיים האי, יהיה אשר יהיה.

"חוץ מזה, "אמר ג'ק, "זה לא יעשה בשבילנו לחיות על אגוזי קקאו וצדפות תמיד. אין ספק שהם מצוינים מאוד בדרכם, אבל אני חושב שאוכל קטן של בעלי חיים פה ושם יהיה נעים וטוב לנו; וכפי שישנם ציפורים קטנות רבות בין העצים, שכמה מהם כנראה טובים מאוד לאוכל, אני חושב שזו תהיה תוכנית הון לעשות קשתות וחצים, שאפשר בקלות לדפוק עליהם ".

"קצב ראשון! "קרא פיטרקין. "אתה תעשה את הקשתות, ג'ק, ואני אנסה את היד שלי על החצים. העובדה היא, שאני די עייף לזרוק אבנים על הציפורים.התחלתי את היום שבו נחתנו, אני חושב, והתמידתי עד היום, אבל עוד לא פגעתי בשום דבר ".

"אתה שוכח," אמרתי, "אתה מכה אותי יום אחד על השוק."

"אה, אמת! "השיב פיטרקין. "ו היקרה יקר לך בעט כתוצאה מכך. אבל היית במרחק של לפחות ארבעה מטרים מהפארוקט חצוף שאני מכוון אליו, אז אתה רואה איזה ירייה נוראה אני. "

"אבל, ג'ק, "אמרתי, "אתה לא יכול לעשות שלוש קשתות וחצים לפני מחר. והאם זה לא יהיה חבל לבזבז זמן, עכשיו שעשינו את דעתנו לצאת למסע הזה? ""חושבת שאתה עושה חץ וקשת אחת לעצמך, ואנחנו יכולים לקחת את המועדונים שלנו?" שאלתי.

"זה נכון, ראלף. היום מתקדם למדי, ואני מסופק אם אוכל לעשות אפילו קשת אחת לפני רדת החשכה. כדי להיות בטוח, אני יכול לעבוד על ידי אש אחרי השמש שוקעת. "

היו לנו, עד עכשיו, נהוג ללכת לישון עם השמש, כפי שלא היה לנו כל קריאה דחופה לעבוד בלילה; ואכן, העבודה שלנו במשך היום היתה בדרך כלל קשה מספיק - מה בין דיג, ושיפור האוהל שלנו, וצלילה בגן המים, והשתוללות ביער - כך שכאשר הלכנו בלילה היינו בדרך כלל מאוד שמחים לפרוש מיטות. אבל עכשיו, כשיש לנו רצון לעבוד בלילה, חשנו רצון לנרות.

"אין אש בוערת טובה שתיתן לך אור מספיק? "שאל פיטרקין.

"כן, "ענה ג'ק, "מספיק! אבל אז זה ייתן לנו הרבה יותר חום מספיק באקלים החם שלנו ".

"נכון, "אמר פיטרקין. "אני שכחתי את זה. הוא יצלף אותנו".

"ובכן, כמו שאתה עושה את זה בכל מקרה, "העיר ג'ק, "לא יכולנו לקרוא לזה שינוי. אבל העובדה היא, חשבתי על הנושא הזה בעבר. יש אגוז מסוים גדל באיים אלה אשר נקרא נרות האגוז, כי הילידים להשתמש בו במקום נרות; ואני יודע הכול על זה, ואיך להכין אותו לשרוף -

"אז למה אתה לא עושה את זה? "קטע אותו פיטרקין. "למה שמרת אותנו בחושך כל כך הרבה זמן, פילוסוף מתועב? "שאלתי.

"כי, "אמר ג'ק, "עוד לא ראיתי את העץ, ואני לא בטוח שאני צריך לדעת את העץ או את האגוזים אם אני אראה אותם. אתה מבין, אני שוכח את התיאור ".

"אה! זאת רק הדרך שלי, "אמר פיטרקין באנחה עמוקה. "אף פעם לא הצלחתי לחשוב על חצי שעה את התיאורים המעטים שניסיתי אי-פעם לזכור. המסע הראשון שעשיתי אי פעם נגרם על ידי הטעות שלי בתיאור - או לשכוח אותו, וזה אותו דבר. ומסע איום ונורא. הייתי צריך להילחם עם הקפטן כל הדרך החוצה, ועשה את המסע הביתה בשחייה! "

"בוא, פיטרקין, "אמרתי, "אתה לא יכול אפילו לקבל אותי להאמין בזה".

"אולי לא, אבל זה נכון, "החזיר פיטרקין, מעמיד פנים שהוא נפגע כשאני מפקפק במלה שלו.

"בוא נשמע איך זה קרה, "אמר ג'ק, בעוד חיוך טוב-מזג עולה על פניו.

"ובכן, אתה חייב לדעת, "פתח פיטרקין, "ביום שבו לפני שהלכתי לים לקחתי הרבה משחק עם הוקי, ששיחקתי עם חברי בבית הספר הישן בפעם האחרונה לפני שעזבתי אותם. "אתה רואה שאני צעיר אז, ראלף." פטרקין הביט, בצורה מופשטת ומלנכולית, אל הים. "טוב, בעיצומו של המשחק, דודי, שלקח את כל הטרחה והטרדות לקבל אותי נעצרתי והוצאתי אותו הצדה, ואמרתי לו שהוא נקרא פתאום מהבית, ולא יוכל לראות אותי על הסיפון, כפי שהתכוון. "עם זאת, "אמר, "הקברניט יודע שאתה בא, אז זה לא הרבה. אבל כמו שאתה צריך למצוא את הספינה עצמך, אתה חייב לזכור את שמה ואת התיאור. אתה שומע, ילד?אני בהחלט שמעתי, אבל אני חוששת שלא הבנתי; שכן מוחי היה כל כך מרוכז במשחק, שראיתי שהצד שלי מפסיד, שהתחלתי לקצר את סבלנותי, וברגע שסיים דודי את תיאור האונייה, וזיכה אותי לשלום, חזרתי למשחק, עם רק רעיון מבולבל של שלושה תרנים, וטפרייל צבוע ירוק, וראש מוזהב של הרקולס עם המועדון שלו בחרטום. למחרת הייתי כל כך מושלכת עם כולם אומרים שלום, והרבה מהחברות שלי בוכות מעלי, שלא התחלתי לנמל, שם שוכבת הספינה בין אלף אחרים, עד שהיא היה כמעט מאוחר מדי. אז הייתי צריך לרוץ כל הדרך. כשהגעתי למזח, היו כל כך הרבה תרנים, וכל כך הרבה בלבול, שהרגשתי צנועה למדי - התנגשתי בפקולטות שלי. "עכשיו," אמרתי לעצמי, "פטרקין, אתה נמצא בקטע." אחר כך נדמה היה לי שראיתי דמות מוזהבת ושלוש תרנים השייכים לאונייה שעומדת להתחיל: אז זינקתי על הסיפון, אבל במהירות קפצתי על החוף שוב כאשר מצאתי כי שני תרנים שייכים כלי שיט אחר ואת הדמות לשלישית!לבסוף הבחנתי במה שווידאתי בו - כלי שיט גדול ויפה שרק משליך מעגינה. הטפרייל היה ירוק. שלוש תרנים - כן, זה חייב להיות - ואת דמותו המוזהבת של הרקולס. אין ספק שבידו היה קלשון בעל שלוש רגליים במקום מועדון; אבל אולי זו טעות של דודי, או שאולי הרקולס השתנה לפעמים בנשק שלו. 'להשליך!'שאג קול מן הסיפון. 'תחזיק מעמד!' "קראתי! "צעקתי, מתרוצצת בקדחתנות מבעד לקהל. 'תחזיק מעמד! תחזיק מעמד!' חזר על כמה מן העומדים מן הצד, בעוד הגברים בחבלים מתעכבים לרגע. זה זרק את הקפטן לזעם מפחיד; כי כמה מחבריו באו לראות אותו, והוראותיו היו סותרות כל כך, היה יותר מדי בשבילו. עם זאת, העיכוב היה מספיק. לקחתי מירוץ וזינוק טוב; החבלים הושלכו; משיכת הקיטור נתנה נשיפה, והתחלנו. פתאום קפטן ניגש אלי: 'מאיפה באת, אתה מחפשת, ומה אתה רוצה כאן?'

"בבקשה, אדוני," אמרתי, נוגע בכובע שלי, "אני החדש שלך" prentice לעלות על הסיפון. "

"'חדש'! ' אמר, רוקע. "אין לי שום דבר חדש. הבנים שלי כבר על הסיפון. ללא שם: זהו טריק, אתה צעיר blackguard! ברחת, יש לך! והקפטן הטביע את חותמו על הסיפון ונשבע איומה. שכן, אתה מבין, המחשבה על הצורך לעצור את הספינה ולהנמיך סירה ולהפסיד חצי שעה, והכל כדי לשגר ילד קטן לחוף, נראה כועס עליו מאוד. חוץ מזה, זה היה טריים מחוץ לנמל, כדי לתת את ספינת הקיטור בצד כדי לשים אותי לתוך זה לא היה עבודה קלה. בדיוק כשחלפנו על פני המזח, שם היו כמה סירות שחתרו בנמל, ניגש אלי הקברניט.

"'ברחת, אתה שומר-שחר! הוא אמר ונתן לי קופסה על האוזן.

"לא, לא!" אמר בכעס, כי הקופסה לא היתה קלה כלל.

"'הרקי, ילד, אתה יכול לשחות?

""כן," אמרתי.

"'אז תעשה את זה!' ותפס אותי במכנסיים ובעורף הצוואר שלי, הוא זרק אותי מעבר לים אל הים. העמיתים בסירות בקצה המזח סיפקו את המשוטים לראות את זה; אבל התבוננתי שאני יכולה לשחות, הם הרשו לי לעשות כמיטב יכולתי את דרכי אל המזח. "אז אתה מבין, ראלף, שאני באמת שחה את המסע הראשון שלי הביתה".

ג'ק צחק וטפח על כתפו של פיטרקין.

"אבל תספר לנו על עץ הנר, "אמרתי.

"נכון מאוד, "אמר ג'ק. "אבל אני חוששת שאני לא זוכרת הרבה. אני מאמין האגוז הוא בערך בגודל של אגוז; ואני חושב שהעלים לבנים, אבל אני לא בטוח ".

"אה! חה! זמזום! "קרא פיטרקין; "ראיתי עץ שעונה על התיאור הזה כבר היום".

"באמת? "קרא ג'ק. "זה רחוק מזה?"

"לא, לא חצי קילומטר".

"אז תוביל אותי אליו, "אמר ג'ק והשתלט על הגרזן.

בתוך דקות אחדות היינו כולנו שלושתם דוחפים דרך היער היער, ובראשו פטרקין.

עד מהרה הגענו אל העץ המדובר, אשר לאחר שג'ק בחן אותו מקרוב, הגענו למסקנה שעץ הנרות. עלים היו לבנים לבנים כסופים, ויצרו ניגוד עדין לעלווה הירוקה-ירוקה של העצים שמסביב. מיד מילאנו את הכיסים שלנו עם האגוזים, ולאחר מכן ג'ק אמר:

"עכשיו, פיטרקין, לטפס על עץ הקקאו הזה ולחתוך לי את אחד הענפים הארוכים".

זה נעשה במהרה; אבל זה עלה קצת בצרות, כי הגבעול היה גבוה מאוד, וכפי שפטרקין משך בדרך כלל אגוזים מן העצים הצעירים, הוא לא היה רגיל לטפס על העצים הגבוהים. עלה או ענף היה גדול מאוד, ואנחנו הופתענו לגודלו וכוחו. ממרחק קטן נראה עץ הקקאו בגבעול גבוה וישר, בלי ענף אחד, פרט לקצה העליון, שם מצויה ציצית של עלים נוצצים שנראים כנפנופים רכים ברוח. אבל כשראינו את אחד העלים או הענפים האלה לרגלינו, מצאנו אותו לגבעול חזק, שאורכו כחמישה מטרים, עם כמה כרוזים צרים, מחודדים, שהשתרעו לסירוגין בכל צד. אבל מה שנראה לנו הדבר הנפלא ביותר שהיה בו היה חומר מוזר, דמוי בד, שהיה עטוף סביב הקצה העבה של הגבעול שבו נחתך מן העץ. פטרקין סיפר לנו כי היה לו הקושי הגדול ביותר להפריד את הענף מן הגבעול בגלל החומר הזה, כפי שהוא היה עטוף מסביב לעץ, והוא ראה, סביב כל הענפים האחרים, ובכך יוצרים תמיכה חזקה לגדול משאיר בעת שנחשף לרוחות עזות.כשאני קורא לזה חומר בד אני לא מגזים. ואכן, בכל הדברים שראיתי במהלך הקריירה שלי בים הדרומי, נזהרתי מאוד לא להגזים, או בשום אופן להטעות או להטעות את קוראי. הבד הזה, אני אומר, היה להפליא כמו בד כותנה חומה גסה. היה לו תפר או סיב במורד מרכזו, שממנו סיבים אחרים שונים, על גודל של זיפים. היו שתי שכבות של סיבים אלה, ארוכות וקשות, השכבה אחת חוצה את השנייה בעקיפין, והכול היה מלוטש יחד עם חומר סיבי עדין עדיין דבק. כאשר התבוננו בו בתשומת לב, יכולנו בקושי להאמין שהוא לא ארוג בידי אדם. חתיכת הבד המדהימה הזאת התפשטנו בזהירות, ומצאנו אותה בגובה של מטר וחצי על ידי רגל רחבה, ואנחנו נשאנו אותה הביתה כמו פרס גדול.

ג'ק לקח עכשיו את אחד העלונים, וחתך את עמוד השדרה או את הגבעול המרכזי, מיהר לחזור איתו למחנה שלנו. לאחר שהצית אש קטנה, הוא אפוי קלות את האגוזים ואז קילף את הקליפות. אחרי זה הוא רצה לשאת חור בתוכם, אשר, בלי שיהיה לו משהו טוב יותר באותה עת, הוא עשה את זה בנקודת העיפרון חסרת התועלת שלנו. אחר כך השליך אותם על עמוד השדרה של אגוז הקקאו, וכשהכניס אור לאגוז העליון מצאנו, לשמחתנו, שהוא בער בלהבה ברורה ויפה, כשראה איזה פיטרקין זינק ורקד סביב האש לעבר לפחות חמש דקות בשפע הסיפוק שלו.

"עכשיו, בחורים, "אמר ג'ק וכיבה את הנר שלנו, "השמש תקום בעוד שעה, כך שאין לנו זמן להפסיד. אני אלך לחתוך עץ צעיר כדי להוציא את הקשת שלי, ואתה צריך יותר טוב כל אחד שאתה הולך לבחור מקלות חזקים טובים עבור מועדונים, ואנו נתחיל לעבוד עליהם לאחר רדת החשכה. "

אז הוא אמר את הגרזן שלו ויצא. ואחריו פיטרקין; בעוד אני לוקחת את פיסת הבד החדשה, ונפלתי לבדיקת המבנה שלה. כה שקועה הייתי בכך שאני עדיין יושב באותה גישה ובכיבוש כאשר חברי חזרו.

"אמרתי לך! "קרא פיטרקין בצחוק רם - "או ראלף, אתה חסר תקנה! ללא שם: ראה, יש לך מועדון. הייתי בטוח, כשעזבנו אותך מסתכל על הקטע הזה, שנמצא אותך מתעסק בו כשחזרנו, אז אני פשוט גזרתי לך מועדון כמו גם לעצמי ".

"תודה לך, פיטרקין, "אמרתי. "זה היה די נחמד שתעשה את זה במקום לגעור בי על בחור עצלן, כפי שאני מודה שמגיע לי." "לא.

"אה, "אמר פיטרקין, "אני עוד אפוצץ אותך אם תרצה בכך. רק שזה לא יועיל אם אני אעשה, כי אתה פרד מושלם! "

כשהתחיל להחשיך הדלקנו את הנר שלנו, והנחתי אותו בתוך מחזיק בעל שני ענפים חוצים בתוך הקשת, התיישבנו על מיטות העלים שלנו והתחלנו לעבוד.

"אני מתכוון להתיר את הקשת לשימוש עצמי, "אמר ג'ק וחתך את פיסת העץ שהביא עם הגרזן שלו. "הייתי פעם ירייה נאה למדי. - אבל מה אתה עושה? "הוסיף והסתכל על פיטרקין, שמשך את קצהו של מוט ארוך לתוך האוהל, והתאמץ להתאים חלק קטן את חישוק הברזל עד קצהו.

"אני הולך להתגייס ללנסרים, "ענה פיטרקין. "אתה רואה, ג'ק, אני מוצא את המועדון במקום מכשיר מסובך לשרירי המעוצבים בעדינות, ואני מחמיא לעצמי שאני אעשה יותר הוצאה להורג עם חנית".

"ובכן, אם אורך הוא כוח, "אמר ג'ק, "אתה בהחלט תהיה בלתי מנוצח".

המוט שחתך פיטרקין היה באורך שלושים מטר, עץ צעיר מאוד, חזק וקשוח, שזקוק רק לדלילה על התחת כדי להיות כלי שירות.

"זה רעיון טוב מאוד, "אמרתי.

"ואתה? "שאל פיטרקין והצביע על החנית.

"כן," עניתי.

"הממ! "אמר; "היית מוצא את זה רעיון די קשה וענייני אם היה לך את זה תקוע דרך הקורקבן שלך, ילד זקן!"

"אני מתכוון שהרעיון לעשות את זה טוב, "אמרתי וצחקתי. "ובכן, עכשיו אני חושבת על זה, אשנה גם את התוכנית שלי. אני לא חושב הרבה על מועדון, אז אני אעשה לי sling מתוך פיסת בד זו. פעם אהבתי מאוד את החריקות, מאז שקראתי את דויד הורג את גוליית הפלשתים, ופעם חשבתי שאני מומחה בזה ".

אז אני מתכוון לעבוד כדי לייצר קלע. במשך זמן רב כולנו עבדנו מאוד בלי לדבר. לבסוף הרים פיטרקין את מבטו. "אני אומר, ג'ק, אני מצטער לומר שאני חייב לבקש ממך עוד רצועה של הממחטה שלך כדי לקשור את זה עם הראש. זה די קרוע בכל מקרה, אז אתה לא לפספס את זה."