איסור והיתר לרבנו ירוחם/סג
פת של גוי גזרו עליו משום חתנות ועמעמו עליו והתירוהו אפי' במקום שפת ישראל מצוי וכ"כ ס"מ. אמנם האלפסי הביא הירוש' במקום שאין פת ישראל מצוי עמעמו עליו והתירוהו מפני חיי נפש וזה כפי' שני ס' סמ"ק ובסמ"ג פי' מפני חיי נפש כגון שהתענה ג' ימים וצ"ע מניין לו זה ואפי' שחממו מים ביורה שלהם ללוש מ"מ נט"ל מותר הוא בדיעבד וסתם כלים אינם ב"י ופת שלהם דיעבד כשלנו וכן כ' בדור"א ובמיימון כ' אע"פי שאסרו פת של גוים יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת של נחתומי גוים במקום שאין נחתום ישראל וכשרה מפני שהוא שעת הדחק אבל פת של בעה"ב גוי אסור לכ"ע שעיקר הגזירה מפני חתנות שאם יאכל פתם יבא לסעוד אצלם עכ"ל הירוש' ר' יעקב מתיר פת הפלטר אבל לפי תלמוד בבלי לא מצינו בו התר כי ר"י ורבא (ע"א דל"ה) אסרוהו ואמרו שמעולם לא הותר ופליאה נשגבה איך פשט ההיתר בכ"מ הלכה בתלמוד שלנו.
ונ"ל ראיה למנהג מהא דאמרי' בפ' כ"ש (ד"ל ע"א) דאיתא התם כי הוינא בי ר"ן כי הוו נפקי ז' יומי דפסחא אמר פוקו ואייתו לן חמרא דבני חילא משמע דשרי ועדיין אין פת של ישראל דמי להכשיר פתם וזה מעשה רב ועוד הלכה כר"ן לגבי רבא, כי הוא רבו.
וכן שמן של גוים ר' יהודה נמנה עליו והתירוהו דסתם כליהם אינם ב"י ואמר ר"י ישבו רבותינו ובדקו שלא פשט האיסור בכל ישראל פ' א"מ (דל"ו וע"א) ובמיימון כ' אפי' נתבשל השומן מותר שהבשר פוגם השמן ומסריחו.
שכר של גוים ומשקה של דבש הוי כדבש וכמשחא שליקא דארמאי (שם דל"ח ע"ב) למאי ניחוש לה אי משום עירובי יין מסריח אי משום בישולי גוים נאכל כמו שהוא חי כמים שהוחמו ביורה כדמש' בבריי' הכוסמין וכן השעורין והחטין נאכלים חיין ואי משום גיעולי גוים נט"ל מותר וסתם כליהם אינן ב"י כשיט' מרפ"א והר"ם מתיר גוי שבישל בבית ישראל ור"ת אומר דלא פלוג ואסורה וראיה מהא דשופתת אשה קדרה ובא גוי וכו' (שם דל"ח ע"א) משמע דאיירי בבית ישראל.