אינטלגנציה לשבת ר

<< · אינטלגנציה לשבת · ר · >>

"ראוי היה שתינתן תורה על ידו, אלמלא קדמו משה". במי מדובר?

מדובר בעזרא, כהן מגולי בבל, שחי במאה החמישית לפני הספירה בפרס. ע"פ הכתוב בעזרא הוא היה: "סופר מהיר בתורת משה, דרש בתורת ה' ועשה ללמד בישראל חק ומשפט" (עזרא, ז', ו'). בשנת 485 לפנה"ס, שמונים שנה לאחר הצהרת כורש, ביקש רשות לעלות לארץ. הוא חיזק בה את המצב הדתי והרוחני, בעוד נחמיה עוסק בתיקון חומות ירושלים וכינון מנהיגות לישוב. לפי המסורת, עזרא תיקן שיהיו קוראים בתורה במנחה של שבת ובימי ב' ו- ה' בשבוע. יש בחז"ל המזהים אותו עם הנביא מלאכי וכן קובעים חז"ל, שהוא עצמו כתב את ספרו "עזרא" וכן את "דברי הימים" ואף השתתף בכתיבת חלק מתהילים. אנשי הכנסת הגדולה והלל הזקן היו כולם תלמידיו וממנו החלה למעשה התורה שבע"פ. עזרא חזר לפרס אך מת בדרך ונקבר בכפר אל-עזר שעל שפת החידקל בעירק של ימנו.

ראש הממשלה הקומיניסטי הראשון?

ראש הממשלה הקומיניסטי הראשון היה : לנין - ולאדימיר איליץ' (1870 – 1924). שם משפחתו האמיתי היה אוליאנוב והוא שינה את שמו ללנין. הוא השליט את המפלגה הקומוניסטית על רוסיה בזמן המהפכה שהתחוללה שם כנגד הצאר ב-1917 (בזמן מלחמת גרמניה ורוסיה – מלחמת העולם הראשונה). ב- 1887 הוצא אחיו הבכור להורג בשל השתתפותו בקשר לרצוח את הצאר. בתקופת שלטון הצאר – אנשי האצולה ובעלי האחוזות נהנו מכוח השלטון, מזכויות יתר ועשר רב ואילו מרבית האוכלוסייה הייתה חסרת זכויות אזרחיות וענייה ביותר. לנין ישב בגלות, בלונדון, והוציא שם עיתון מהפכני בשם "הניצוץ" (איסקרה). ב- 1903 ערכה מפלגת הפועלים הרוסיים הסוציאל דמוקראטית המהפכנית – כנס בלונדון ובו מילא לנין תפקיד מכריע, המשתתפים בכנס נחלקו בדעותיהם והתפלגו לשתי מפלגות : תומכי לנין שהיו הרוב - נקראו מאז בולשביקים (שפירושו אנשי הרוב), וחברי הפלג היריב כונו מנשביקים (אנשי המיעוט). ב- 1917, לנין "תקוע" בשוויץ, הגרמנים מעבירים אותו בהסכם חשאי לרוסיה ברכבת, ואז בנובמבר 1917 הוא מתמנה לראש ממשלת רוסיה – הממשלה הקומוניסטית הראשונה בעולם. ב- 1918 התנקשו בחייו, לנין נפצע קשה בעמוד השדרה אך המשיך לעבוד. הוא מת ב- 1924.

רבותינו שבגולה, האחד כונה "אבא אריכתא" והשני "ירחינאה". במי מדובר?

מדובר ברב ושמואל – גדולי האמוראים בדור הראשון של אמוראי בבל (רב נפטר בשנת 247 אחה"ס ושמואל בשנת 254). רב – בגלל גובהו נקרא "אבא אריכא" ושמואל בגלל ידענותו ובקיאותו באסטרונומיה כינוהו "ירחינאה". רב למד תורה בנעוריו בארץ ישראל, הוא התגורר בטבריה בבית דודו ר' חייא ואח"כ למד בבת מדרשו של רבי יהודה הנשיא. בשובו לבבל השתקע בסורא ויסד שם ישיבה שמשכה אליה תלמידים רבים, סמכותו התורנית הייתה כה גדולה שבני דורו הכירו בזכותו לחלוק אפילו על דברי משנה, כאילו הוא עצמו תנא ואמרו: "...רב, תנא הוא ופליג...". שמואל היה ראש ישיבת נהרדעא (וגם הוא למד בארץ ישראל בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, חזר לבבל לפני רב) וחלק רבות על רב, אולם למרות זאת חלקו כבוד אחד לשני. שמואל היה גדול בתורה ובמדע כאחד. הוא העיד על עצמו: "...נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי נהרדעא..." וכן היה בקי ברפואה. שמואל נחשב לסמכות עליונה בדיני ממונות ואילו רב באיסור והיתר. שמואל קבע את הכלל שדינא דמלכותא דינא ודאג לחיים תקינים של היהודים בבבל. בני דורם בבבל ובארץ ישראל התייחסו אליהם בכבוד רב וכינו אותם רבותינו שבבבל או "רבותינו שבגולה".

רבים ראו בו את "סוקראטס היהודי". במי מדובר?

מדובר במשה מנדלסון, אחד מהוגי הדעות החשובים של המאה ה- 18, הוא עסק גם בפילוסופיה הכללית וגם ביהודית. רבים ראו בו "פורץ דרך" של היהדות אל התרבות הכללית. מנדלסון ראה ביהדות, חוקה נגלית ולא דת נגלית. הוא היה מקורב מאוד ללסינג ולקאנט וכשבא מנדלסון לברלין ב- 1743 הוא השתלב היטב בחוגי המלומדים הגרמנים, אך שלא כשפינוזה, נכנס מנדלסון לחוגים אלו כיהודי דתי שומר מצוות. מנדלסון כאמור היה מקורב לקאנט, נפגש איתו בשנת 1777 בקניגסברג שבגרמניה וקאנט כתב על מפגש זה שאם מנדלסון היה עמו תמיד, הרי הוא (קאנט) היה מוצא סוף סוף מרגוע לנפשו. הדבר בו מנדלסון הרשים את בני זמנו היתה העובדה כי יהודי שאך זה יצא מהגטו, הצליח לחבר חיבורים בלשון הגרמנית העוסקים בשאלות כלליות, כמו חיבורו "פיידון", או ה- "אלמוות של הנפש", שבו עוסק מנדלסון בשאלת הישארות הנפש, "אגרות על ההרגשות" (1755) או "הירהורים על המקורות והקשרים בין האמנויות היפות והמדעים" ועוד מאמרים רבים. כן כתב בנושאים יהודיים כמו "קוהלת מוסר" וספרו המפורסם "ירושלים" (1783). בספר זה ריכז את עיקרי תפיסתו הפילוסופית – יהודית. בספר זה הוא דן ביחסי דת ומדינה, עוסק במיהו יהודי? ומהי יהדות? למנדלסון, שהיה יהודי דתי שומר מצוות בקפדנות, היו קשרים טובים עם רבנים אותודוכסים ובראשם עם רבי יעקב עמדן (יעב"ץ) שהיה ידוע כקנאי מאוד בעניינים דתיים (די אם נזכיר את קטרוגו המפורסם על רבי יהונתן אייבישיץ מאלטונה, אשר עמדן האשימו בשבתאות נסתרת), אך בו בעת ידע לגלות סובלנות בלתי רגילה (יחסית לתקופה) כלפי הנצרות. מנדלסון קרא לחזק את הנושאים הבאים: 1.לימוד התנ"ך (ולאו דווקא את הגמרא). 2.לימוד עברית. 3.לימוד גרמנית. הוא נחשב לאבי תורת ההשכלה, למרות שהוא עצמו היה יהודי אורטודוכסי לכל דבר.

רקדה ריקוד מרהיב ובתמורה קיבלה את ראש המטביל. על מי מדובר?

מדובר על שלומית (בת הורדיה), אשת הורדוס, שרקדה ריקוד מרהיב לפני הורדוס ובתמורה הבטיח לה לתת לה את מבוקשה. בהשפעת אמא – הורדיה, בקשה שלומית את ראשו של יוחנן המטביל, הורדוס נאלץ למלא את מבוקשה וציווה להביא את ראש המטביל בקערה גדולה. הסיבה לשנאת הורדיה את המטביל, נבעה מביקורת מתמשכת של יוחנן המטביל על נישואיה להורדוס, שהרי היא היתה אשת אחיו החורג - פיליפוס.