אינטלגנציה לשבת י

<< · אינטלגנציה לשבת · י · >>

יוצר שיטת הפסיכואנאליזה. במי מדובר?

מדובר בזיגמונד פרויד (1856- 1939) רופא נפש יהודי שהתפרסם במיוחד כיוצר שיטת הפסיכואנאליזה. למד רפואה בוינה והתמחה בחקר מערכת העצבים. הוא שם לב שחולים רבים לא החלימו למרות שניתן להם טיפול בתרופות. הוא החל להשתמש בהיפנוזה כשיטת טיפול בחוליו – אך הצלחתו הייתה חלקית. פרויד גרס שהמאורעות והמשאלות בחייו של האדם לא נשכחים אלא נדחסים לתוך "מחסן ענק" בנפש האדם, שאותו הוא כינה בשם "תת ההכרה". לדעתו דחיקת התכנים הבלתי נעימים לתוך תת ההכרה אינה מבטלת את השפעתם על האדם, אלא להיפך. הוא סבר שחלק גדול מהתנהגות האדם נובעת מגורמים תת הכרתיים, שאותם ניתן לגלות באמצעות עריכת פסיכואנליזה ע"י מומחה. במהלך עבודתו מצא פרויד שרוב המאורעות המשפיעים על אישיותו של האדם התרחשו בגיל צעיר מאוד ועל כן יחס חשיבות רבה לשנות הילדות. עם פרסום ספריו בנושא, קמו לו מתנגדים לא מעטים ובהם גם תלמידו הידוע השוויצרי קארל יונג ואלפרד אדלר. יונג סבר שתת ההכרה אינו מכיל רק דברים שליליים כלומר תכנים שהודחקו, אלא גם תכני תרבות חיוביים וכלליים. כמו כן, התנגדו רבים לערך הגדול שנתן פרויד לאנרגיה המינית המפעילה לדעתו את האישיות כולה. עם כניסת הנאצים לאוסטריה בשנת 1938 נמלט פרויד ללונדון שם נפטר ממחלה קשה ב-1939.

"ימין משה" שכונה בירושלים. על שם מי?

שכונת ימין משה בירושלים קרויה ע"ש משה מונטיפיורי (1784- 1885), שהיה נדבן ועסקן יהודי-בריטי. מוטיפיורי עשה את הונו בבורסה בלונדון שם פעל כסוכן מניות (גם עבור גיסו נתן מאיר רוטשילד). שבע פעמים ביקר מונטיפיורי בארץ ישראל, הוא קנה אדמות וניסה להעביר יהודים לאדמה חקלאית, ללא הצלחה גדולה. סייע בהקמת בית דפוסו של ישראל ב"ק, הקים בית אריגה ואת טחנת הרוח בירושלים, ביוזמתו נבנו בירושלים בית מחסה לזקנים ("משכנות שאננים") והשכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה "ימין משה" - נקראה על שמו. גם באנגליה מולדתו זכה מונטיפיורי להוקרה רבה ואף נבחר לשריף של לונדון, ב- 1846 קיבל את התואר בארונט מידי המלכה ויקטוריה על פועלו למען אחיו הנרדפים. הוא פעל בתורכיה, ברוסיה ובכל מקום שיכל למען אחיו היהודים. אחד מסימנה של ירושלים היא תחנת הקמח ולידה הכרכרה שבה נסע מונטיפיורי בארץ ישראל המקושטת בשלט האצילות של המשפחה אשר סימנה "חשוב ותן תודה".

"יעקב האמיתי". במי מדובר?

מדובר ביעקב פרנק (1726 – 1791), מייסד הכת המשיחית – יהודית פרנקיסטית. הוא נולד למשפחה שומרת מצוות בפודוליה, אבל העיד על עצמו שהוא בור בתלמוד. אחד ממוריו היה מחסידי שבתאי צבי והוא השפיע עליו. פרנק היה סוחר בבדים ובאבנים טובות ונסע הרבה בארצות הבלקן. הוא פגש בסלוניקי את כת "הדונמה" – כת של חסידי שבתאי צבי שהתאסלמו למראית עין. בשובו לפודוליה הכריזו עליו חסדיו כמשיח וכגלגול נפשו של שבתאי צבי. היהודים הכריזו עליו חרם והוא ברח לטורקיה ושם התאסלם (1757). באותה שנה, בחסות הכנסייה ובראשם ההגמון דמבוסקי, התקיים ויכוח פומבי בין הרבנים ובין חסידי פראנק שכינו את עצמם "המאמינים". ההגמון פסק לטובת הפראנקיסטים וציווה על שריפת התלמוד. אך בו בשנה מת ההגמון ורדיפת הפראנקיסטים בידי היהודים התחדשה. פרנק עצמו – הכריז על עצמו "שהוא התגלמות כוח האל" ו"יעקב האמיתי" שבא להשלים את הגאולה. הוא עודד את מאמיניו לקבל על עצמם את הנצרות –למראית עין, כדי להגן על אמונת הסתר שלהם שהיתה מעין תערובת יהודית נוצרית. לאחר ויכוחים עם הרבנים והאשמות של פרנק ומאמיניו שהיהודים השתמשו בדם נוצרים לצורך פולחן, התנצרה קבוצה גדולה של פרנקיסטים, והוא ואשתו הוטבלו לנצרות בשנת 1759, אם כי הנצרות לא ממש קיבלה אותו. הוא גם הגיע לגרמניה ונטל לעצמו את התואר "הבארון פון אופנבאך". חסידיו שמרו לו אמונים וסיפקו לו את האמצעים להחזקת החצר המפוארת ששימשה עד יום מותו מרכז דתי לנאמניו. לאחר מותו הוסיפו חסידיו לתמוך בבתו היפה שכונתה על ידיהם "המטרוניתא היפה".

יצירותיו החשובות ביותר בתחום המוזיקלי נכתבו דווקא בגיל מבוגר יחסית. במי מדובר?

מדובר בג'וזפה ורדי (1813- 1901) גדול מלחיני האופרה האיטלקיים. כשהיה ורדי בן 37 כתב את האופרות שבהן הוא מפורסם כיום – "ריגולטו" ואח"כ את "לה טראוויאטה" ו"אאידה" שביצוע הבכורה שלה בשנת 1871 היה בבית האופרה החדש שנבנה בקהיר. באתה העת, גם כתב ורדי את "הרקוויאם" (תפילת האשכבה) שנכתבה לזכרו של הסופר האיטלקי מאנצוני שמת באותו זמן. בהיותו בגיל מבוגר (70), ורדי (שהיה אמיד למדי) החליט להשתקע בכפר ולסייע בכספו לעניים והיה נדמה שהוא סיים עם המוזיקה, אולם בגיל למעלה משבעים הפתיע את העולם בגדולה שביצירותיו - האופרה "אותלו" המבוססת על מחזהו של שקספיר הנושאת אותו שם. האופרה "אותלו" בוצעה לראשונה בבית האופרה המפורסם "לה סקאלה" אשר במילנו. הקהל כל כך התלהב, עד שבסיום האופרה כאשר ג'וזפה ורדי ישב במרכבתו בדרכו למלונו, התיר הקהל את הסוסים ממרכבתו ומשך אותה בעצמו אל מלונו. ורדי היה נערץ ואהוב על בני עמו ואף נבחר לכהונת חבר בפארלמנט האיטלקי.

ירש את הקיסרות בהיותו בגיל 16 בלבד - לאחר שאמו הרעילה את בעלה. במי מדובר?

מדובר על: נירון קיסר (68-37 אחה"ס). אמו השאפתנית אגריפה, נישאה לקיסר קלאודיוס ושכנעה אותו לאמץ את בנה ולעשותו ליורש הקיסרות, אף שהיה לקיסר קלאודיוס בן משלו בשם בריטאניקוס. בשנת 54, הרעילה אגריפה את קלאודיוס והשיאה את בתו אוקטאביה לנירון בנה, שעלה לשלטון והוא בן 16 בלבד. בשנים הראשונות – הכל התנהל היטב מאחר ולנרון היה מורה מצוין, הפילוסוף הזקן סנקה. אגריפינה – איימה על נירון בנה שתתמוך בזכותו של אחיו החורג בריטאניקוס – לקיסרות, בתגובה הרעיל נירון את בריטאניקוס ושלח חיילים לרצוח את אמו. הוא גם רצח את אשתו – אוקטאביה, בכדי לשאת אשה אחרת – רעה ושאפתנית בשם פופיאה סאבינה. אח"כ אף סילק את יועצו סנקה, רב עם הסנט, הוציא להורג רבים מעשירי רומא וממכובדיה, החרים את רכושם והכביד את עול המיסים. בנוסף, היו לו גם יומרות אמנותיות. בשנת 64 פרצה שריפה ענקית ברומא והחשד היה שנירון הצית אותה, הוא החל לבנות את רומא מחדש מאבן, במקום מעץ. בסופו של דבר מרדו בו הלגיונות בגליה(צרפת) ובספרד והסנט הכריז על גאלבה כקיסר. הם גם פסקו פסק דין של מוות על נירון. בבוא חיילים לעוצרו - התאבד.

ישראל בלקינד יסד את דאבי"ו .– על מה מדובר?

ישראל בלקינד יסד את תנועת ביל"ו – בית יעקב לכו ונלכה. תחילה נקראה הקבוצה דאבי"ו – דבר אל בני ישראל ויסעו, אך בלקינד שינה כאמור את השם לבי"לו באומרו: "...במקום לדבר על לב אחרים שיסעו לארץ ישראל, החלטנו לעלות אליה בעצמנו...". ביל"ו – היתה קבוצת צעירים יהודיים ברוסיה שעלו בסוף המאה הקודמת להתיישב בארץ ישראל וזאת לאחר הפרעות ביהודים ששטפו את דרום רוסיה בשנת 1881. היה להם קשה מאוד בארץ, הם עבדו בבית ספר החקלאי "מקוה ישראל", אח"כ עברו חלקם לירושלים להיות שם בעלי מלאכה (כינו את עצמם שה"ו – שיבת החרש והמסגר) וחלקם החלו לעבוד בפרדסי ראשון לציון. בסופו של דבר קנה יחיאל פינס חלקת אדמה והוא חילקה לבילויים – כך נוסדה מושבת הבילויים הראשונה גדרה (בחנוכה 1884).

ישראל בן אליעזר – היה מרפא בקמיעות ולכן בעל שם, דרשן ומטיף בעיירות. במי מדובר?

מדובר בבעל שם טוב, (בעש"ט) נולד ב- 1700 ונפטר ב- 1760. תולדות חייו ופועלו לוטים בחלקם הגדול באגדות שטוו חבריו ותלמידיו ושרוכזו בעיקר בספר "שבחי הבעש"ט". גדל במשפחה ענייה ובגיל צעיר נתייתם מהוריו. עיסוקו "בריפוי בקמיעות" העניק לו את הכינוי: "בעל שם". לפי תורתו אפשר לעבוד את הבורא בכל זמן ובכל מצב, שכן הוא מצוי בכל. תורתו זו סייעה ליהודי הפשוט שלא הבין את התפילות והיה טרוד כל היום בענייני פרנסה. הוא גם פיתח את תורת הגאולה – ויש הרואים בה ניסיון להדחיק רעיונות משיחיים מיידיים ולמתנם. אחרים סבורים שרעיון גאולת הפרט אצלו, בא לדחוק הצידה את רעיון הגאולה של כלל ישראל היות והוא חשש מניסיונות משיחיים נוספים כדוגמת שבתאי צבי וזאת על רקע התפוררות השלטון הפולני והמשבר הכלכלי העצום בו היתה שרוייה הקהילה היהודית.