אילת השחר (מלבי"ם)/כלל רכג
במקום שנזכר שני שמות, ולכל שם יש ציווי ופעל מיוחד, מצאנו לפעמים שנותנים של זה בזה ושל זה בזה.
- כמו "לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך", שהוא הדין שהשור אסור בגיזה והצאן בעבודה, ותפס הרגיל שעובדים בשור וגוזזים הצאן.
- וכן במה שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננו או מכור לנכרי", סבירא ליה לר' מאיר שתפס דרך הרגיל לתת לגר ולמכור לנכרי; וה"ה בהפך.
- וכו בכמה מקומות . ( ויקרא ס' קיז, קדושים ס' פא ).
- וכן אם תפס בכל אחד רבותא כמו בנשך ומרבית ( בהר ס' עד )
אמנם במקום שאין לומר שתפס דבר הרגיל, כמו במה שכתוב "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא", אמרינן שבמקדש מותר נגיעה, שאם לא כן היה לו לכתוב "בכל קדש ובמקדש לא תגע" ( תזריע ס' טז ). וכן מצאנוהו בלשון זה פעמים רבות שבא בדוקא ( ויקרא קיז )
ור' יהודה נתן כלל בזה. שכל מקום שחזר תנאי אחד בשני המשפטים -- מבואר שהתנאים שנשנו בכל אחד בפני עצמו הם בדוקא, ואין נותנים של זה בזה . ( ויקרא ס' קיט )