אילת השחר (מלבי"ם)/כלל קצט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרך הכתוב לדבר תמיד בדרך לא זו אף זו. דהיינו שהדבר שיש בו חידוש על חברו יאמר לבסוף, בענין שיוסיף במאוחר על הקודם; ולא בהפך.

ובזה פלס ומאזני משפט לחז"ל לדרושים גדולים (ויקרא סימן שיב באורך. ועוד שם סימן סו, וסימן עד, וסימן שדמ, וסימן שעג . צו ס' נד, וסימן קנו . תזריע ס' טז, וסימן כה, וסימן קיג . מצורע ס' קיא . אחרי ס' ז (עיין סימן כא ), וסימן פט, וסימן קכט . אמור ס' לד, אמור פט . בחוקותי ס' כד)