איכה רבה א כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · איכה רבה · א · כט · >>


הוסף ביאור

כט. [עריכה]

א"ר אחא על שהיו משתעבדים בעבד עברי כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ירמיה לד, יד): "מקץ שבע שנים תשלחו"
"הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ.".
ר' יודן בר' נחמיה בשם רשב"ל אמר אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותיה (בראשית ח, ט): "ולא מצאה היונה מנוח" ודכוותה (דברים כח , סה): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך".
"כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".
כההיא דתנן דברי בן ננס בסימניו ובמצרניו.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (תהלים צא, ו): "מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים" ר' אבא בר כהנא ור' לוי, ר' אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרה מרישהון דשית עד סופיהון דתשע, ור' לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דיומא מסופיהון דארבע עד רישיהון דתשע, ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל, אלא בצל הסמוך לחמה. ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר כולו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות, ורשב"ל אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת. ומעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל על פניו ומת, ויש אומרים יהודה ברבי היה, שמואל חמתיה ולא נפל, אמר עכן בית.

סיפור :
ר' אבהו הוה יתיב ומתנא בהדא כנישתא מדוכתא דקסרי, חמא חד בר נש דטעין חדא קטיתא ואזל למימחי חבריה, חמא מזיקא קאי בתריה דטעין קטיתא דפרזלא קם וצריה, אמר ליה מה את בעי קטיל חבריך, אמר ליה בהדא בר נש קטיל חבריה, אמר ליה הא מזיקא קאים בתריה דטעין קטיתא דפרזלא, את מחי ליה בהדא, והוא מחי ליה בההיא ומת.

ר' יוחנן הוה מפקד לספרייא ומתנניא דלא ליהוון טעונין ערקתא מינוקיא באילין יומי, רבי שמואל בר נחמני הוה מפקד לספרייא ומתנניא דייהוון מפטרין רב טלאי בארבע שעין.