איכה רבה א יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · איכה רבה · א · יב · >>


יב.    [ עריכה ]

סיפור - חכמת אנשי ירושלים:
חד מאתינס אתא לירושלם עבד תלת שנין ופלג למילף לישן דחוכמתא ולא יליף, בתר תלת שנין ופלג זבין חד עבד והוא עויר, אמר בתר תלת שנין ופלג זבנית עבד עויר, א"ל חייך דהוא חכים טפי סגי וצפי מרחוק, מן דנפקון מן פילי א"ל גוד דנמטי לוייתא, א"ל ואית לוייתא קומינן, אמר ליה אין, ואית קומינן אנקא חדא עוירא בחדא פרגא, ובטנה תרין, וטעניה תרין זיקין, חד דחמר, וחד דבסים, ורחוקה ארבע מילין וגמלא עמם, א"ל עמא דתביר קדל בחדא עינא מנן את ידע דהיא סמיא מחד עינא, אמר ליה חמי דחד גבה דאורחא ריע וחד לא ריע, ודבטנה תרין מנן את ידע, א"ל רבעית לה וחמיתא אתריהון דתרויהון, א"ל מנן את ידע דטעינה תרין זיקין חד דחמר וחד דבסים, א"ל מן מטפייתא, דחמרא ספיג ובסימא תסיס, דגמלא עמהם מנן את ידע דאישתון במיסוון דאורחא ויהודאי לא מישתין במיסוון דאורחא אלא בחד זוייא, ורחקא ארבעה מילין מנן את ידע, אמר ליה עד ארבעה מילין פרסתיה דגמלא מינכרא מכאן ולהלן לית הוא מינכרא.