אור השם/מאמר ג/חלק א כלל ב

הפרק הב' בתכלית המכוון בנס הנפלא הזה ותועלותיו: ולפי שהתכלית המשותף לכל הנסים והנפלאות הוא להקנות אמונה אמתית לכופרים ולקבוע אותה בלב המחזיקין בה הוא מבואר בנס הכולל הזה המשותף לאומתנו ולזולתינו משאר האומות שהוא ראוי שיחזק האמת בלב המחזיקין בתכלית החזוק ויקנה איתה בלב הפוסחים והכופרים כי בראותם והגידם אבות לבנים ובנים לאבותם איך עברו בהפרד נפשם מהגוף המחזיקים באמונה האמתית יקבעו אותם הם בלבבם ולב בניהם בתכלית החוזק והכופרים בו יאמינו מבלתי שישאר להם ספק ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו כאשר ייעד הנביא וזהו אצלי אומרו והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וזה שהתחייה תהיה אם בבנים אם באבות אם בבנים שימותו קודם האבות והנה הנביאי אשר על ידו יהיה הנס הגדול הזה כבר ישיב לב אבות בסבת בנים שספרו להם איך יעבדו באותם הימים ולב הבנים גם כן ישיב על אבותם. והנה לקח הכתוב היותר קרובים שראה שיאמינו קצתם לקצתם ולפי שהנס הזה יהיה גדול מכל מה שבא מהם בתורה אם להיותו כולל או להמשך ממנו התכלית המכוון בנס לכלל בשלמות יותר מכל הנסים שעברו כאשר בא בייעודי הנביאים כבר היה ראוי שתיחד הנס הזה להעשות באמצעות נביא ששב במדרגת המלאכים ואמר עוד שהנס הזה תכלית אחד מכוון גם כן בו שבעבורו היה ראו׳ שיעשה על יד אליהו הנביא ולא על ידי זולתו ולזה למה שהגמול והענש האמתי ראה שיגיע לעובר עצמי או לעובד ולא לזולתו לפי היושר המדיני וכל שכן בחק היושר האלהי הנה אין די בגמול ועונש שיגיע לנפש בהפרדה מהגוף שהוא ואם היה שהעבודה והעבירה ראה שיוחסו יותר לחלק הנכבד מהאדם למה שבהיותה בגוף לא יגיע לה גמול והענש כמו שקדם הנה אם לא היה הנס הזה כבר היה זה לאות חלילה בחק היושר האלהי ולזה גזרה החכמה האל יתברך בנס הגדול הזה שישלם בו היושר האלהי והצדק מכל הפנים ולפי שהיה המכוון בנס הזה הגמול והעונש בגוף. ונפש כבר היה ראוי שיעשה הנס הזה באמצעות הנביא הראשון שזכה למדרגה זאת בגוף ונפש והוא אליהו זכור לטוב כי הנה עם היות שבא במדרש שחנוך גם כן זכה לכך הנה היה קודם התורה מצורף השתדלותו הנמרץ כתכלית הזה בימי אחאב כאמרו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים וגומר עם שהמדרש ההוא אינו מסכים כי אנקלוס הגר חולק עליו בתרגומו ואיננו כי לקח אותו אלהים ואם כבר ספרו לנו רבותינו ז״ל שזכו למדרגה זה זולתו מן החסידים חנה הנביא הראשון שזכה לכך והשתדל בתכלית הזה היה אליהו זכור לטוב. ולזה היה ראוי ומחוייב בהק היושר האלהי שיעשה הנס הזה באמצעותו. ואמר עוד שבפעל הזה ישלם תכלית צורת המין האנושי אשר הוא א׳ בעצמו עם התכלית המכוון בחודה כמו שקדם לנו בסוף המאמר הב' וזה אם בבחינת היוצר יתברך ואם בבחינת האדם שהיא ההתאחדות והדבקות השלם. והוא בבחינתו יתברך ההטבה בתכלית מה שאפשר כמו שהתבאר כל זח שם וכאשר היה זה כן היה ראוי שישלם זה באמצעות מי מי שזכה להתאחדות היה בתמידות והוא אליהו זכור לטוב: