אור החיים על דברים לד

פסוק א

ויראהו ה' את כל וגו'. פירוש, הפעיל ה' בו ראות מה שאין גבול בעין לראות באחד משני דרכים, או יאיר עיניו מאור זרוע לצדיק שהוא אור ששת ימי בראשית הגנוז לצדיק שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה דף יב.) שבו יביט האדם מסוף העולם, או הקריב הארץ למול עיניו והראה אותה לו לפניו:

פסוק ד

לאמר לזרעך אתננה. אומרו לאמר לפי שלא אמר נוסח זה של לזרעך אתננה לשלשתם, לזה אמר לאמר, פירוש, שמכוון המאמר הוא זה לזרעך אתננה, ורבותינו ז"ל דרשו (ברכות דף יח:) שציווהו שילך ויאמר להם לאבות כו', עד כאן, ואולי כי רצה ה' שיאמר להם משה הדברים להחזיק לו האבות טובת חן וחסד על אשר טרח ויגע הוא בעדם עד הביאם אל המקום:

ושמה לא תעבר. אולי שנתכוון לומר לו שלא יצטרך לעבור שמה לעלות דרך שם משער השמים שהוא שמה, ואמרו ז"ל (זהר ח"א פ"א) שאין הנפשות עולות אלא דרך שם, ומשה לפי שנאסף אל השכינה הנה מקומו בקודש במקום שהוא שם, וזה הוא שיעור הכתוב ושמה לא תצטרך לעבור אל מקומך וסמך אומר וימת שם וגו' על פי ה', והבן:

פסוק ה

וימת שם. פירוש, שם לבד הוא שמת אבל הוא חי במקום אחר קדוש ועליון על פי ה':

פסוק ו

עד היום הזה. הם דברי ה' שהיה אומר ומשה כותב, וכמו כן מאמרים הקודמים לזה וימת שם משה ויקבור אותו:

וראיתי להרב רבי אברהם בן עזרא שכתב שיהושע כתב כן, ואין ראוי לכתוב כדברים האלה בפשטי הכתובים שמשה לא השלים הספר תורה כשמסרו ללווים, שבאזני שמעתי מבני עמנו מסתבכים בדבר זה ומסתעפים מזה כפירה בתורה, וזו היא טענת העכו"ם שמבני ישראל תיקנו המכתב ונמצא בה מה שלא היה ולא היה מה שהיה, וישתקע הדברים ודומיהם הסבי עיניך מנגדם, והעיקר שכל הספר תורה כתבו משה וכאומרם (בבא בתרא דף טו.) השלימו בדמע:

פסוק ז

בן מאה ועשרים שנה במותו. פירוש, עם יציאת נפשו נגמרו המאה ועשרים שנה, עוד נתכוון להסמיך במותו למאמר לא כהתה עינו להעיר שאחר מיתה הוא אומר לא כהתה וגו':

פסוק ח

ויבכו בני ישראל. ובאהרן אמר (במדבר כ', כ"ט) כל בית ישראל, רבותינו ז"ל (אבות דר"נ פדק י"ב) נתנו טעם לפי שהיה אוהב שלום כו', ורבי אברהם בן עזרא כתב שבכו כל בית ישראל לכבוד משה שהיה חי, ואין להאמין לפירושו, שאין להטיל מום במעשה הטוב שעשו ישראל שעשאוהו בשביל משה שהיה חי ולמשה עצמו כשמת העלימו מהחם בהספדו:

ואולי יש לתת טעם כי אהרן לא ידעו במיתתו קודם שמת וראו פתאום שמת ודבר כזה יעורר כל לב לפתוח מקור דמעת עינו, מה שאין כן משה שכבר ידעו מיתתו ובכל דבריו ותוכחותיו אשר עשה היה אומר להם (לעיל ד' כ"ב) כי אנכי מת אינני עובר וגו' ולזה לא הוחם הספדו כאהרן:

עוד אפשר, כי מיתת אהרן הרגשתה ביותר לפי שתכף נסתלקו ענני כבוד והוסר מסוכתם וזה סיבב ביאת הכנעני וגו' (תענית דף ג.), לזה נתעוררו יחד כל ישראל לבכות, מה שאין כן במיתת משה הגם שניטלו עננים כו' לא העירו על זה, גם נטרדו בשמחת ביאת הארץ הטובה:

עוד אפשר שבמיתת משה תכף ראו דבר חדש ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה, משל למי שנאבדה לו מרגליות ומצא אחרת במקומה לו יהיה שאינה דומה אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כולן, והוא מה שסמך למאמר ויבכו ויהושע בן נון וגו', מה שאין כן במיתת אהרן איבדו מרגליות ולא מצאו במה יתנחמו, והגם שנתמנה אלעזר תחתיו לכהן גדול אף על פי כן לא בוכים על חסרון כהונה גדולה אלא על חסרון תועליות שמעצמו שלא היה להם תמורתו:

פסוק י

ולא קם נביא עוד. פירוש, ולא קם עד עתה, ואומרו עוד, פירוש, ולא יקום עוד כמוהו:

ואומרו בישראל. רמז שכל השגת נבואתו הייתה באמצעות ישראל וצא ולמד מהשנים שהיו ישראל נזופים לא נדבר עמו ה'. ורבותינו ז"ל דרשו (ספרי כאן) אבל באומות העולם וכו':

ואומרו לכל האותות וגו'. נמשך עם מה שלמעלה ידעו ה' פנים אל פנים כל האותות, פירוש, לצורך האותות וגו', והכוונה שעל כל אות ומופת ששלחו ה' לעשות היה יודעו פנים בפנים:

עוד יתבאר על פי מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (יסודי התורה פ"י ה"א) שהנביא שיקום בישראל אין צריך שיעשה מופתים גדולים כאותם שעשה משה אלא כל שהוא מהמופתים שיעשה וכו', ותמצא שבשני מקומות אמרה התורה חיזוק האמונה במשה, א' על הים דכתיב (שמות י"ד, ל"א) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ב' במתן תורה דכתיב (שמות י"ט, ט') וגם בך יאמינו לעולם:

ועיין מה שפירשתי בפסוק (שם כ ט"ז) דבר אתה עמנו ונשמעה שפירשתי ונקבלה שכבר הצדיקו נבואתו בהצדקה מורגשת וגלויה להם, ולזה בא דבר ה' ואמר ולא קם נביא עוד בישראל וגו' הטעם כי משה נתן כל האותות, מה שאין נביא אחר עושה כזה ואין צריך לומר כולן, ועוד לכל היד החזקה שהוא קריעת ים סוף שבו האמינו, ולכל המורא הגדול שהוא במעמד הר סיני שבו גמרו להאמין לא יקום עוד נביא שיעשה כזה:

וגמר אומר לעיני כל ישראל, פירוש, שהם בעצמן ראו הדברים ולא לצד האמונה כסדר שעושים בשאר הנביאים הבאים אחריו, אלא בעיניהם ראו כי משה נביא ה' אמת ותורתו תורת אלוהים חיים אמת:

חסלת פרשת וזאת הברכה

ב"ה אשר זכינו להשלים חמשה חמשי תורה תהלה לאל גדול ונורא