אורות ארץ ישראל פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חזרה לתוכן הספר אורות


<< | אורות · אורות ארץ ישראל · פרק ג | >>

יְצִירָה עַצְמִית יִשְׂרְאֵלִית, בְּמַחְשָׁבָה וּבְתֹקֶף הַחַיִּים וְהַמִּפְעָל, אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְעֻמַּת זֶה, כָּל הַנַּעֲשֶׂה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מִתְבַּטֶּלֶת הַצּוּרָה הַכְּלָלִית שֶׁבּוֹ לְגַבֵּי הַצּוּרָה הָעַצְמִית הַמְּיֻחָדָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ אֹשֶׁר גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל וּלְעוֹלָם. הַחֲטָאִים שֶׁגּוֹרְמִים גָּלוּת הֵם הֵם שֶׁמְּדַלְּחִים אֶת הַמַּעְיָן הָעַצְמִי, וְהַמָּקוֹר מַזִּיל הַזָּלוֹת טְמֵאוֹת, (במדבר יט יג): "אֶת מִשְׁכַּן ד' טִמֵּא". וּכְשֶׁהַמָּקוֹר הָעַצְמִי הַמְּיֻחָד נִשְׁחַת, מִתְעַלָּה הַמְּקוֹרִיּוֹת הַיְּסוֹדִית לְאוֹתוֹ הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן הַתַּמְצִיתִי, שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל בִּסְגֻלַּת הָאָדָם, וְזֶה נִשְׁאַב דַּוְקָא בַּגָּלוּת, וְהָאָרֶץ מִתְחָרֶבֶת וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת וְחֻרְבָּנָהּ מְכַפֵּר עָלֶיהָ. הַמַּעְיָן פּוֹסֵק מִלְּהַזִּיל וְהוּא מִסְתַּנֵּן קִמְעָא קִמְעָא, וְהַהוֹפָעוֹת שֶׁל הַחַיִּים וְהַמַּחֲשָׁבָה יוֹצְאוֹת דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא פָּזוּר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, (זכריה ב י): "כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם", עַד אֲשֶׁר הַהַזָּלוֹת הַטְּמֵאוֹת הַפְּרָטִיּוֹת מִתְפַּסְּקוֹת וְחוֹזֵר כֹּחַ הַמָּקוֹר לְטָהֳרָתוֹ. וְאָז נִמְאֶסֶת הַגָּלוּת לְגַמְרֵי וַהֲרֵי הִיא מְיֻתֶּרֶת, וְהָאוֹרָה הַכְּלָלִית חוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת נוֹבַעַת מֵהַמַּעְיָן הָעַצְמִי הַפְּרָטִי בְּכָל חֵילוֹ, וְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְּקַבֵּץ נִדָּחִים מַתְחִיל לְהוֹפִיעַ, וְקוֹל בְּכִי תַּמְרוּרִים שֶׁל רָחֵל הַמְּבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מִתְמַתֵּק עַל יְדֵי שִׁפְעַת תַּנְחוּמִים, שֶׁל (ירמיהו לא): "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם ד', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם ד' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". וִיצִירַת הַחַיִּים הַמְיֻחָדִים בְּכֹל מְאוֹרָם וַחֲטִיבִיּוּתָם הַמְיֻחָדָה, רְווּיָה בְּטַל הָעֹשֶׁר הַכְּלָלִי שֶׁל הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, בִּרְכַּת אַבְרָהָם, חוֹזֶרֶת הִיא דַּוְקָא עַל יְדֵי שִׁיבָה זוֹ לְהִתְגַּלּוֹת. (פסחים קיז ב): "וֶהֱיֵה בְּרָכָה - בְּךָ חוֹתְמִים".