אוהב ישראל/פרשת לך לך

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אוהב ישראל · פרשת לך לך· >>

פרשת לך לך[עריכה]

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו' [יב, א]. ופירש רש"י ז"ל להנאתך ולטובתך. ואעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים כו' ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם. והיה ברכה הברכות יהיו מסורים בידך. דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם כו' עיין שם. ואחר כך מציין רש"י ז"ל מארצך והלא כבר יצא משם כו'. ולכאורה קשה למה היפך רש"י הסדר לפרש על מארצך המוקדם בפסוק ראשון. מאוחר מהפירושים שפירש על ואעשך כו'. גם הדבר אחר שהביא רש"י ז"ל הוא אך למותר דזאת ידוע אם היה רוצה רש"י ז"ל להביא כל הפירושים שהובאו במדרשים על כל פסוק תקצר היריעה מהכיל אך אינו מביא רק הצריך לפשוטו של מקרא או שהוקשה לו איזה קושיא לכן מביא בכל מקום הדבר אחר כדי שיתורץ בזה וכאן לכאורה הוא שפת יתר. ונראה כוונתו על פי דאיתא במדרש (ב"ר לט, ט) נסיון ראשון בלך לך היינו כאן, ונסיון האחרון בלך לך היינו בהר המוריה. והנה מאוד יופלא מהו הנסיון הלזו פה כל כך גדול בלכתו מארצו שהכתוב משבחו באמרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. וכי יעלה על לב איזו בריה שלא לציית לדבר ה' ח"ו אף פחות ערך הרבה בכמה מדריגות מאברהם אבינו ע"ה אם היו זוכין לשמוע דבר ה' מפיו יתברך אפילו שילך מסוף העולם עד סופו בודאי מי הוא פתי אשר לא ישמע אל דברי אלהים חיים המדבר אתו עמו ואם כן מהו שבחו של אברהם אבינו ע"ה. וביותר תימה מהו הנסיון הלא שכרו בצדו שהש"י הבטיחו שעל ידי הליכה זו ירויח כל כך טובות והברכות לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות.

אכן שורש הדבר הוא כך. דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח"ו. רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם. יהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. ועיקר הנסיון של אברהם אבינו ע"ה היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח"ו לכוין בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע באמת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש"י. עם כל זה לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה'. ולעשות נחת רוח ליוצרו שיתגדל ויתפרסם אלהותו יתברך לעיני כל הברואים בכל מקום בואו זהו עיקר כוונתו בהליכתו זאת. והנה כל דברי נבואה שנאמרו מפיו הקדוש יתברך ויתעלה לאיזה נביא וודאי לא נאמרו לו פירושי הדברים של הנבואה על מכונם רק נאמר לו צירופי האותיות תורה הקדושה בלשון הקודש והנביא ההוא מתלבש ברוח הקודש ויודע אז איך לצרף האותיות לתיבות ומתוך זה יבואר לו ענין הנבואה וכוונתה על אמיתתה. על כן מסתמא היו דיבורי השי"ת לאברהם גם כן בדרך זה. והנה כל דיבור של הש"י סובל כמה פירושים ויוכל כל אחד ואחד לפרשו כפי נטיית מחשבתו לרצונו. והנה בעת שנאמר לאברהם נבואה זו לך לך מארצך כו' אז תיכף ומיד עמד לנגדו היצר הרע על ימינו לשטנו. וחיזק אותו לילך בזריזות לקיים מצות הש"י ובפרט שיצמח לו מזו טובות הרבה כמובן מדבר ה'. כי הסביר לו הדברים על אופן זה רק להנאתו ולטובתו. כפירוש א' של רש"י ז"ל כאן אי אתה זוכה לבנים כו'. ובוודאי מהראוי לקיים מצות הליכה זו מארצו עבור טובה זאת שיזכה לבנים חוץ שארי טובות היינו ואברכך בממון ואודיע טבעך בעולם ויתפרסם שמך הטוב בעולם. ויתמסרו הברכות בידך לברך את כל אשר תחפוץ. והכניס בללבו ומחשבתו חמדת טובות עולם הזה הנצמח לו מזה וזה ידוע גודל התאוה וחמדה של בני אדם בדרכים הללו. אמנם אברהם אבינו ע"ה לגודל צדקתו ומחשבתו זכה ונקיה הבין שלא זהו דרך הטוב והישר בעיני אלהים לעשות ציוויו ופקודתו עבור מצפוני הטובות שיבואו לו מהעבודה הזאת. כי זה אינו נקרא עובד את הש"י רק עובד לעצמו עבור טובתו. וכשהתבונן בדבר נתוודע לו בבירור שהוא מפיתויי היצר הרע. ומיד התחיל וצווח דבר אחר והיפך במחשבתו פירוש דברי השי"ת לרצונו יתברך ולכבודו יתברך רק לעשות בזה נחת רוח ליוצרו ולא הפן ליצר אפילו במחשבתו רק על כוונה אחרת הרצויה להיות דרכו והלוכו בקדושה היינו ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם רצה לומר שיתגלה ויתפרסם אלהותו יתברך בכל העולם על ידי מדת החסד של אברהם אבינו ע"ה. ואברכך, זהו שאומרים אלהי יצחק, רצה לומר שיתפרסם אלהותו יתברך על ידי מדת היראה והפחד שהוא מדתו של יצחק. וכן על ידי מדתו של יעקב. וזהו באמת נסיון גדול שהיה יכול לקיים מצות ה' בהליכה זו הגם אם היתה כוונתו לטובת עצמו ולהנאתו גם כן. ועם כל זה לא עירב במחשבתו שום פסולת וסיג מפיתויי היצר הרע. רק מחשבתו היתה זכה ברורה ונקיה רק שיתגלה מזו ההליכה כבודו יתברך לעיני כל באי עולם ומחשבתו הטהורה בזה לא היה נגלה לשום בריה רק לפניו יתברך אשר לו גלוי כל תעלומות. ידע באמת לבו הזך והמצוחצח שלא עשה זאת לשום הנאת עצמו זולת לכבודו יתברך. וזה שאמר הכתוב (נחמיה ט, ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך דייקא. והבן. וזהו שהתורה הקדושה מעידה עליו וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ר"ל במחשבה זכה וטהורה ובהתלהבות גדול רק לקיים דבר ה'. ולא לשום דבר להנאת עצמו. אך לפרסם אלהותו יתברך ויתעלה בכל העולם. וכן יזכינו הש"י להיות מעובדי שמו יתברך באמת ותמים אמן כן יהי רצון: וזהו כוונת רש"י ז"ל שהוקשה לו גם כן מהו הנסיון כנ"ל. לכן מקודם הביא פיתויי היצר הרע שהכניס במחשבתו שילך לטובתו ואחר כך פירש הדבר אחר שהוא באמת מחשבתו של אברהם אבינו ע"ה. ובסוף התחיל לפרש הפסוק מארצך לפי פשוטו. כדרכו הטוב. והבן כל זה היטב:

ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו וגו' ויעתק משם ההרה וגו' הלוך ונסוע הנגבה [יב, ז - ט]. הדיקדוקים המה רבים בהכתובים. כי צריך להבין ולדעת שלכאורה תיבת שם מיותר גם שני התיבות הנראה אליו. כי סימנא למה לי. גם מהו הלשון ויעתק היה לו לומר וילך גם עוד דיקדוקים ידועים למבין וכאשר נבאר אם ירצה ה'. וי"ל בשום שכל ודעת אחרי אשר חנן ה' ברחמיו. כי התורה הקדושה מרמזת לנו בזה גודל עבדות ה' בהתלהבות רב לתשוקת הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא וייחוד וקישור העולמות. אשר פעל ועשה בזה אברהם אבינו ע"ה סבא קדישא בנסיעותיו ובבנין המזבחות. ובוודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שנסיעותיו היו במקומות ההם ובנה שם מזבחות אמנם כוונתו הרצויה והקדושה היתה רק לייחדא שכינתא בדרועא ימינא בחינת חסד מדתו של אברהם אבינו ע"ה. והמשיך אליה אורות והשפעות קדושות ועלמין עילאין קדישין. והנה מזבח נקרא בחינת המלוכה הקדושה שכינא קדישא בסוד מדבחא דלעילא אשר מיכאל כהנא רבא דלעילא מקריב עליה קרבנין דנשמתין דצדיקייא עובדין טבין דידהו וכמבואר בזוהר הקדוש (ח"א פ. פא. ועוד) כמה פעמים ורצה אברהם אבינו ע"ה לייחדא שכינתא ולקשרה בבחינת מדתו מדת חסד לאברהם ובבואו למקום שכם. שכ"ם הוא מנין ש"ס כמנין ה' פעמים חסד. סוד ה' חסדים. ושם בנה וערך קומת השכינה וייחדה וקשרה בבחינת הוי"ה במדתו מדת החסד. וזהו ויבן שם מזבח. לשון ויבן את הצלע (בראשית ב, כב) וש"ם דייקא כנ"ל לה' הנראה אליו היינו לבחינת הוי"ה ומדת החסד הנראה וראוי אליו. ויעתק משם, היינו משם העלה את השכינה הקדושה ברום המעלות לבחינת עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין רוחא דכל רוחין. ההרה. ידוע מאמר חז"ל (שמו"ר טו, ה) אין הרים אלא אבות היינו אברהם יצחק ויעקב סוד חג"ת [חכמה גבורה תפארת]. ואם היה נכתב הרה היה פירושו מקור ושורש של האבות הקדושים סוד חב"ד [חכמה בינה דעת]. וההרה פירושו מקור ושורש כל השרשים עיקרא ושרשא דכל עלמין. רוחא דכל רוחין. מקדם לבית אל. ידוע מכתבי קודש האריז"ל ה' מלך גאות לבש (תהלים צ"ג א) היינו כי קודם שהאציל וברא ויצר ועשה הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא את העולמות היו כל הכוחות הקדושים וכל התוארים והמדות כלולים בעצמותו יתברך ויתעלה. בסוד ימי קדם. ועיקר הרצון שעלה לפניו ית"ש להאציל ולברוא את העולמות היה מחמת תואר מלכות כי אין מלך בלא עם וזהו גרם הרצון לפניו ב"ה וב"ש להאציל ולברוא את העולמות. וזהו ה' מלך גאות לבש. היינו להיות שעלה ברצונו הפשוט המצוחצח והזך להיות לו תואר מלכות ואין מלך בלא עם לזאת לבש לבוש הגאות. גאו"ת עולה מספר ת"י נימין קדישין וברא את העולמות וזהו סוד שיסד הפייטן ביום אחרון של פסח בסוף השירה מלכות עד לא קדם קדומה ר"ל כי בחינת מלכות עלה ברצונו הפשוט סוד אין סוף האחדות הפשוט האמיתי עד לא קדם קדומה וכנ"ל. ואברהם אבינו ע"ה המשיך משם מימי קדם לבחינת המלוכה שכינתא קדישא וזהו מקדם לבית אל השכינה נקרא בית אל כנודע. ויט אהלה היינו אה"ל ה'. ה' תתאה. בית אל מים. מי"ם מרמז לתרין עלמין קדישין שכינתא עילאה אימא קדישא הנקרא מ"י עלמא דקיימא לשאלה. ושכינתא תתאה הנקרא י"ם. וכמבואר בזוהר הקדוש בפרשה זו (פו א) בפסוק ויהי בימי אמרפל. והעי מקדם ע"י מלשון עיי העברים (במדבר כא, יא) לשון חושך כי להיותו מושלל מהשגת האנושי ומכל הנבראים אפילו ממלאכין קדישין על כן נקרא כן היות שאינן יכולין להנות מאורו הקדוש על דרך יוצר אור ובורא חושך כמבואר בכתבי האריז"ל. וזהו והעי מקדם. ושם נטה אהלה של השכינה. ויבן שם מזבח לה'. היינו עד בחינות קדושות רום המעלות האלו ייחד וקשר השכינה הקדושה. והמשיך אליה אורות השפעות כל חידו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין ובוצינין טבין.' ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה'. היינו לדרום סוד הימין דרועא ימינא לקשרא לשכינתא לבחינתו מדת חסד ולבל תעדי מיניה לעלמין. רק לעולם יומשך אליה חסדים טובים ורחמים גדולים וכל טוב ולהשפיע להכנסת ישראל כל טיבו וכל חידו ובני חיי ומזוני וכל המצטרך אליהם. וכן יהי רצון עד יערה עלינו רוח ממרום וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן, ועיין בזוהר הקדוש בפרשה זו בפסוק ויעבר אברם בארץ ובפסוק ויעתק משם. ובפרשת וישלח בפסוק ויבן שם מזבח. ותמצא שם קצת מדברינו הנ"ל והמשכיל יבין את כל זאת. ואם שגיתי ח"ו, השי"ת יכפר:

ויראו המצרים את האשה [יב, יד]. ראשי תיבות שם אהו"ה שלא כסדרן. את האשה כי יפה היא. ראשי תיבות שם אהי"ה. ויראו אותה שרי פרעה סופי תיבות ידו"ד שלא כסדרן. שרי פרעה ויהללו אותה סופי תיבות שם ידו"ד כסדרן והענין הוא כי באלו השמות נתחבאה שרה אמנו בירידתה למצרים שלא ישלוט בה פרעה:

ויצא מלך סדום לקראתו גו' אל עמק שוה גו' [יד, יז]. הנה ידוע מכתבי האריז"ל על פסוק (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש ר"ל כשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא את העולמות כדי להיות לו תואר מלכות, כי אין מלך בלא עם, אז כביכול נתלבש בלבוש גאו"ת מספר ת"י נימין קדישין וכמבואר לעיל בסמוך עיין שם. והנה איתא (קדושין מט ב) יו"ד קבין גאות ירדו לעולם. תשעה נטלו עילם כו'. והנה כדרלעמר היה מלכו של עילם ונתגאה בגאותו ואמר שהעולם הוא קדמון בעצמו ואמר בלבו אין אלהים לית דין ולית דיין כדברי שאר כל האפיקורסים ולכן שמו כדרלעמר. היינו כדור לעומר. ר"ל שעשה כדור לעומר הוא עשירית האיפה שהוא המלוכה הקדושה של מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה. והוא עשה כדור ר"ל שהכחיש כביכול במלכו של עולם ואמר שהעולם הוא קדמון. גם התרגום יונתן בן עוזיאל דרשו לשני תיבות כדו"ר לעומ"ר אך לפי דרכו וזהו היה מלחמת אברהם אבינו ע"ה אתו כדי לפרסם אלהותו ית"ש ולהתוודע ולהגלות כי הוא מלך על כל הארץ. והוא האצילם ובראם ויצרם ועשאם ואין זולתו. והנה כשהכה אברהם אבינו ע"ה את כדרלעמר והמלכים אשר אתו שהיו גבורים גדולים וחזקים והוא היה במתי מעט ואף על פי כן נצחם, אז נתוודע ונתגלה לכל כי יש משגיח ושולט ומולך על כל העולם כולו ומנהיג אותם כרצונו. ולכן כתיב ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו כו' אל עמק שוה. שו"ה הוא נוטריקון שאמר והיה העולם ר"ל שנתאספו כולם כאחד והודו שיש משגיח ושליט בעולם. שאמר וברא העולם והוא מלך על כל העולם כולו. וזה עמק המלך. והבן היטב: