אוהב ישראל/פרשת ויחי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרשת ויחי[עריכה]

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה גו' [מז, כח]. הנה כבר רמזנו למעלה על פסוק וישב יעקב בארץ מגורי גו' שקיים יעקב אבינו ע"ה בזה סוד מצות ייבום. עיין שם. וגם כאן מרומז בהראשי תיבות של ויחי יעקב בארץ מצרים. ויב"ם. ר"ל שגם בזה קיים סוד מצות היבום. והוא קצת בבחינת היפך משם בפרשת וישב. אך עם כל זה הכל הולך אל מקום אחד. והוא כי בביאת יעקב אבינו ע"ה למצרים אשר צורתו חקוקה בכסא כבודו יתברך. בזה העלה כל הניצוצי קדושה שנפלו ממקום גבוה כביכול למקום טומאה בארץ מצרים. וכל בחינת טוב אשר נפל מאז משורשו הרמה שהיא בחינת שבע עשרה מנין טו"ב גושפנקא דמלכא כמבואר למעלה. וכל בחינת טוב נמשך ממנו. גם הטוב המאושר אשר גנוז וצפון להצדיקים לעתיד לבא הכל צפון וגנוז שם. ואותן הניצוצין שנפלו משם כביכול. אז בבוא יעקב אבינו ע"ה למצרים החיה אותם והעלה את הכל לשורשם הרמה בקודש. ובזה קיים סוד יבום כדלעיל עיין שם ותבין. ויהיו ימי יעקב שני חייו. היינו שכל יום ויום מימיו של יעקב אבינו ע"ה היה נחשב לשנה. ר"ל כי פעל ועבד יום אחד עבודתו קודש כל כך כמו שצריך איש אחר לעבוד עבודה כזו בשנה שלימה. וזהו ימי יעקב שני חייו. שבע שנים וארבעים ומאת שנה. י"ל דהנה כתיב (מ"א ו, לח) ויבנהו שבע שנים. ונראה לפרש שרומז בזה. כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג א) ואז הוא עובר עבירה ר"ל. על ידי הכוחות אשר שורשם בכוחות עליונות נשגבות. היינו אהבה זרה ויראה חיצונית והתפארות וכדומה לזה בשאר המדות וכוחות משבע מדות, והוא מפני שעל ידי רוח שטות שנכנס בו הפיל והוריד אלו הכוחות ר"ל. מהז' ימי הבנין. ז' מדות עליונות. אמנם כאשר האדם חוזר בתשובה ובא להבנה. ומבין ומביט מאין באו לו אלו הכוחות הלא מלעילא אתיין. ומונע את עצמו מהעבירה מאז והלאה ומדבק אותן הכוחות לשורשן הרמה בקודש. אז מייחד ומקשר ז' ימי הבנין בשורשן הרמה בקודש. שהוא עולם הבינה. וזהו פירוש הפסוק ויבנהו שבע שנים. היינו שנתן הבנה להשבעה מדות וכוחות ומעלה אותן לשורשן לעולם הבינה. והש"י עושה בחכמתו הקדושה כזאת לכל צדיק שיהא לו ירידה לצורך עלייה. כי על ידי שנפל ממדריגתו הרמה והנשאה ואחר כך מיד כשחוזר בתשובה עילאה ומעלה את עצמו ומדותיו לשורש הקדושה. על ידי זה מעלה אתו עמו גם כן כל הניצוצי קדושה שנפלו מז' ימי הבנין להחיצונים ר"ל. והצדיק מעלה אותם לשורשן. וזהו סוד (משלי כד, טז) כי שבע יפול צדיק וקם. היינו מה שהצדיק נופל לפעמים ממדריגתו על ידי השבעה כוחות ומדות שלו הוא כדי וקם. היינו ירידה לצורך עלייה להעלות עמו בעלייתו גם הניצוצי קדושה שנפלו מאז לשורשם הרמה. ועל פי זה יש לפרש גם כן כאן שרומז לנו איך דעבודתו של יעקב אבינו ע"ה היה שבע שנים. היינו בשבעה מדות וכנ"ל. וארבעים ומאת שנה. הוא מספר ק"ם. והבן זה היטב:

או יאמר דהנה ידוע מדרש חז"ל (עי' זוהר הקדוש וישב קפ א) כי עיקר שנות חיים בשמחה ובטוב שהיה ליעקב אבינו ע"ה היה רק בעת אשר היה ביחד עם יוסף הצדיק. וקודם שירד יוסף למצרים היה אצל אביו גם כן שבע עשרה שנה. כמו שכתוב (לעיל לז, ב) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה גו'. וגם כשירד יעקב אבינו ע"ה למצרים היה כמו כן עם יוסף ביחד שבע עשרה שנה. וצריך לדעת ולהבין על מה ולמה הוכפלו שנות יעקב בטוב ובשמחת לבב שני פעמים שבע עשרה שנה דוקא. אך י"ל כי יעקב אבינו ע"ה הוא בחינת ומדת יום השלישי מז' ימי הבנין וביום הג' הוכפל בו כי טוב. טו"ב הוא גימטריא י"ז. ולזה הוכפלו שנותיו בטוב ובחדוה ורעותא דלבא שני פעמים י"ז שנה. אמנם כן להבין תוכן הענין. ויסוד של הדברים על מכונם. י"ל בהעיר לב ושום שכל כי הנה יעקב אבינו ע"ה עלה מדתו בשורשו למעלה לבחינת מקור דעת עליון הקדוש. כדאיתא בזוהר הקדוש (עי' תיקו"ז תי' יג, כט א) שיעקב אבינו ע"ה ומשה רבינו ע"ה עלו למעלה לבחינת דעת הקדוש. אך יעקב מלבר ומשה מלגאו. והנה השם הקדוש של מקור הדעת הוא יוצא מראשי תיבות של א' ת ה' שמים ו' את ה' ארץ (בראשית א, א) שעולה מספר טו"ב. ושם הוא הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. וכמבואר למעלה. ובדעת הוא כלול ה' חסדים וה' גבורות. וכמו שכתבנו לעיל מזה בסוד את השמים ואת הארץ. והדינין נמתקים על ידי השם הקדוש הנ"ל. ודעת העליון הקדושה הוא בבחינת ומדת וא"ו כנודע מספרים הקדושים. ויעקב אבינו ע"ה הוא גם כן בבחינת וא"ו והוא קו האמת סוד התפארת. ועולה למעלה בדעת בסוד ישראל. לי רא"ש. לקבל מוחין קדישין למקור הדעת וממשיך הדעת משורשו ומקורו אל הוא"ו קצוות וכמו שכתוב (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו. ואז הוא בסוד אל דעות ה' (ש"א ב, ג) דעות כתיב לשון רבים כי משורש הדעת ימשך אל הוא"ו קצוות ונתמלאו מהדעת וזהו סוד ו"ו במילואה שני ווי"ן. כי וא"ו הוא בסוד הדעת במקורו ובשורשו. וגם בחינת הוא"ו מדות נתמלאו מהדעת ולזה הוא וא"ו כפולה. והא' הוא בחינת אמת קו אמצעי. ואז מלאים הוא"ו קצוות מטוב העליון המאיר ובא משם הקדוש של הדעת שעולה מספרו טו"ב וכנ"ל. ולאשר יעקב אבינו ע"ה היה בסוד הדעת סוד וא"ו כפולה לזה הוכפלו שנותיו בטוב וברעותא דלבא ב' פעמים שבע עשרה שנה. והמשכיל יבין כל זה:

ויברך את יוסף ויאמר האלהים הרועה גו' המלאך הגואל גו' [מח, טו - טז]. בילקוט (ויחי, קנז) סמך גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה. לומר לך מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום. ומה גאולה הוא פלא אף פרנסה הוא פלא. רבי שמואל בר נחמן אומר הפרנסה גדולה מן הגאולה דאלו גבי גאולה כתיב המלאך גו' ואלו גבי פרנסה כתיב (תהלים קמה, טז) פותח את ידיך גו'. הכוונה דהתחיל בברכת יוסף ולא סיים כלום הברכה שבירך את יוסף בעצמו רק מה שבירך את בניו. אך דהאמת הוא דזהו עיקר ברכת הצדיק המכונה בשם יוסף. והוא בחינת המשביר ומשפיע לכל העולמות כפי מה שצריך להם וכשהצדיק רואה שנשפע מלמעלה שפע טוב וישועה וכל הצטרכותם, אז יש לו להצדיק תענוג ושעשועים גדולים מזה אין לשער, כי זהו עיקר מגמתו ורצונו הקדוש בעבודתו קודש לעורר מתתא לעילא להשפיע כל טיבו וחדו וכל ברכאין טבין להכנסת ישראל לעילא ותתא. ונמצא שהברכה שבירך יעקב אבינו ע"ה לבני יוסף הוא ממש ברכת יוסף עצמו וכנ"ל. וזהו הברכה שברכם והם שורש לכל הכנסת ישראל והתפלל עליהם שני דברים. וזהו שרמז אותם במה שסמך בברכתו גאולה לפרנסה לומר מה פרנסה בכל יום, היינו שאנו רואים שהכנסת ישראל צריכין פרנסה בכל יום היינו השפעות טובות מכל הצורך. והקב"ה זן ומפרנס כל הברואים מקרני ראמים עד ביצי כנים. ואילמלי היה נסתם ח"ו הצינור משפעו יתברך מאתנו אפילו רק יום אחד אז לא היה קיום להנבראים שבעולם. כמו כן צריך האדם לקרב את הגאולה בכל יום, היינו לצאת בכל יום מהגלות שלו ומשיעבוד היצר הרע ולהשליך מעליו כל חלקי הרע ולהשלים נפשו בכל חלקי הטוב ולהדבקה ולקשרה בשורש האמת. הגם שהגאולה אמיתית בכלל הכנסת ישראל עדיין מכוסה ונעלם מאתנו על כל זה צריך כל איש ישראל לתקן נפשו ולהוציאה מגלות הפרטי שהוא משיעבוד היצר הרע ויקבל על עצמו באמת עול התורה והמצות כנתינתה בהר סיני. ובזה יצא לחירות כידוע. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים סט, יט) קרבה אל נפשי גאלה, ר"ל שצריך לקרב לנפשו הגאולה בתורה ובתפלה ובמעשים טובים להעלות כל ניצוצי הקדושה שנפלו ולייחדם אל הקדושה שנפלו משם. ולייחדם כנ"ל מידי יום ביומו. ואין עליית יום אחד דומה לחבירו. וזהו גאולה בכל יום בפרטיות. עד שיתקן כל אחד ואחד חלקו ואז אחד באחד יוגשו ויתקרבו והיו לאחדים ותהיה הגאולה השלימה בכללות הכנסת ישראל אשר אנו עם ה' בני אל חי מצפים ומקוים ומייחלים לה.

עוד ברכם והתפלל עליהם בבחינה שניה, וסמיך פרנסה לגאולה לומר לך מה גאולה פלא. ר"ל דתיבת גאולה מורה שהקב"ה מעורר רחמיו עלינו וגואל אותנו הגם שאין אנו ראויים מצד מעשינו הטובים וכמו שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת י"ח. ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. ר"ל הגם שאין אנו ראויים מצד מעשינו הטובים עם כל זה מעורר הש"י רחמיו עלינו וחסדים עליונים מעולמות הגנוזים ונפלאים פלא עליון אשר שם הוא החירות האמיתי מכל. ואין שם שום רמז דין וקיטרוג כלל לשקול הדבר במאזני צדק אם ראוי לרחם על איזה איש או על הכלל. רק מצד החסד והרחמים הפשוטים אשר טבעם ודרכם להיטיב לכל בלי שום טעם. וכמו שהיה אז בעת יציאת מצרים. שנאמר (דברים ד, לד) או הנסה אלהים גו' גוי מקרב גוי. ר"ל הגם שהיו אז ישראל בבחינת השתוות עם המצרים ר"ל. כמאמר חז"ל (מזוהר הקדוש תרומה קד ב) בקיטרוג השר של ים הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. אף על פי כן גאל אותם. ונס"ה לשון הרמה כמו (ישעיהו סב, י) הרימו נס היינו שהרים הש"י מעלתם וחיבבם לעיני כל. והתפלל יעקב אבינו ע"ה שגם הפרנסה שהכנסת ישראל צריכין יהיה גם כן על דרך זה להיות נשפע עלינו כל טוב מפלא העליון. הגם שאין אנו ראויים מצד כשרון מעשינו רק מצד החסד והרחמים הפשוטים ישפיע הש"י על הכנסת ישראל כל הצטרכותם בשלימות ויפתח לנו אוצרו הטוב ולהוריק לנו ברכה וישועה עד בלי די על ידי חסדיו הגדולים מעולמות עליונים הגבוהים הקדושים ולא יהיה שום קיטרוג ח"ו. ורבי שמואל בר נחמן הוסיף והוא שיותר צריכה רחמים הפרנסה מן הגאולה כי הגאולה היא על ידי שליח אמנם הפרנסה צריך הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול לחתור חתירה מתחת כסא כבודו יתברך. ולהשפיע לנו מעולמות העליונים הגנוזים והנפלאים אשר מפתח של פרנסה אינו אלא בידו של הקדוש ברוך הוא בעצמו כביכול (תענית ב ב) כמו שכתוב (תהלים קמה, טז) פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. כן יהי רצון אמן:

ויקרא יעקב אל בניו וגו' האספו וגו' [מט, א]. יש לרמז בכאן בהעיר לב ושום שכל. הנה ידוע דה' הוא בינה (מזוהר הקדוש ח"ג ר ב) ובינה לבא ובה הלב מבין (תקו"ז בהקדמה) ומשם ההבל יוצא דרך שית עזקין דקנה אל ה' מוצאות הפה שהוא בחינת ה' תתאה. בסוד מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (שם). וכשאחד מישראל פוגם ח"ו בה' מוצאות הפה היינו על ידי לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים לא טובים ר"ל. אזי מזה נמשך כל הרעות וכל הצרות וחולשות ר"ל. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (משפטים קכב א) על פסוק נצור לשונך מרע (תהלים לד, יד) ודריש מרע, לשון מרעין בישין יעויין שם. וכולא הוא בגין דה' תתאה הוא כביכול בפרודא מבעלה וה' עילאה אינה משפעת משפעה אליה ומזה נמשך כל הרעות ר"ל. וגם הפגם של ברית המעור בא מפגם ברית הלשון על פי הרוב ר"ל. ועל פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם כידוע מספרים הקדושים. והנה הגם שנתמעטו כעת כח הדורות בעוונותינו הרבים ואינם יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי עם כל זה מי שנוגע יראת ה' בלבבו צריך להתאמץ בכל יכלתו ולעשות תשובה על זה החטא כי גדול הוא מנשוא. ובפרט בימי פרשיות של שובבי"ם המסוגלים לכך. ומהראוי לומר ברכת תקע בשופר גדול. בכוונות הראויים כמבואר בסידור האריז"ל. גם היהי רצון הכתוב שם קודם חתימת הברכה. והכל ביראת ה' וברעותא דלבא. ועיקר התשובה הוא על ידי תורה ותפלה וצדקה כל אחד ואחד לפי יכולתו ובפרט בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבון ובירור יפה. בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבעל פה בכוונת הלב וביראת שמו יתברך הנכבד והנורא. וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש ועל ידי תשובה כראוי מאסף ומייחד כל חלקי הטוב והניצוצין קדישין למקורן ולשורשן לה' תתאה ומייחד אותה בבעלה. ולאשר שאחר כוונת הלב הן הן הדברים לזה מייחד לבא לפומא. היינו ה' עילאה לה' תתאה שהם בחינת לב ופה כביכול:

ועל פי זה יש לפרש ולרמז כאן. האספו היינו ה' אספו שתייחדו ותקשרו הה' וכנ"ל. אזי ואגידה לכם, מלשון אגד וקשר. היינו שאקשר ואגין עליכם מכל הגזירות קשות ר"ל. אשר יקרא גו' אקשור ואסתום לבל יצאו עליכם כלל ואפילו אם יצאו ח"ו לא יוכלו להזיק ולהרע לכם כלל. ובפרט כי יעקב אבינו ע"ה הוא בעלה דמטרוניתא שהוא ה' תתאה והבן:

פסחים פרק מקום שנהגו (נו א)

"אנשי יריחו היו כורכין את שמע כיצד שהיו אומרים שמע ישראל כו' ולא היו מפסיקין דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא אמרו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואנן מאי טעמא אמרינן ליה כדריש לקיש דדריש ויקרא יעקב אל בניו וגו' ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה הימנו ואמר שמא ח"ו יש פסול במטתי. אמרו לו בניו שמע ישראל גו'. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ע"ה ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרו רבנן היכי נעביד. נאמרוהו לא אמרו משה. לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק אמרו דבי רבי ינאי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער. התחילו עבדיה להביא לה בחשאי". עד כאן לשון הגמרא:

להבין תוכן יסודן של דברי חז"ל וחידותם משל ומליצה. וגם מהו לשון כורכין את שמע. ועוד שאר דברים נפלאים. וי"ל בהעיר לב. דהנה כתיב (ישעיהו ב, ב) והיה (ביום ההוא) באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות. ונראה פירוש הפסוק אחרי אשר חנן ה' בדיעה והשכל והוא כי כמו שיש ד' יסודות בזה העולם. והם מים רוח אש ויסוד העפר היא מקבלת מהם. ככה הוא באלף אלפי אלפים הבדלות בעולמות עליונים הקדושים. כי התלת אבהן קדישין שהם בבחינת אברהם יצחק יעקב. סוד חג"ת [חסד גבורה תפארת]. הם בסוד מים אש אויר. והוא בחינת רוח. וסוד המלכות הקדוש שהוא רזא דדוד מלכא. היא מקבלת השפעות החסדים טובים והרחמים מהתלת אבהן קדישין. כי היא לית לה מגרמה כלום. בסוד וילון אינו משמש כלום. כי אם מה שמקבלת מהאבהן קדישין ולאשר דוד המלך ע"ה היה בסוד בחינת המלוכה הקדושה לזה מלך תחילה בחברון ז' שנים ואחר כך בירושלים ל"ג שנים (מ"א ב, יא) כי לא היה יכול לקבל המלוכה עד שמלך מקודם בחברון לייחדא ולקשרא בהאבהן קדישין. ומלך ז' שנים לרמז ז' ימי הבנין עד דאתקשר ואתייחד בכל המדות. ואחר כך היה היכולת בידו לכונן מלכותו עדי עד. והנה כשעלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש הקדום האחדות האמיתי והפשוט הנכבד והנורא להאציל ולברוא וליצר ולעשות את העולמות, עיקר כוונת הבריאה מבואר בכתבי האר"י הקדוש ז"ל שהיתה על ידי הרצון מתואר המלכות. כי כל המדות והתוארים היו כלולים בעצמותו יתברך ויתעלה בטרם כל יציר נברא, אמנם כן לאשר היה רצון הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להיות מתואר בתואר מלכות ואין מלך בלא עם לזה הסכים רצון הפשוט והאחדות האמיתי יתברך ויתעלה להאציל ולברוא את העולמות. כי על ידי שיכירו וידעו כל באי העולם כי הוא לבדו מלך על כל העולם. ואז יתגלה ויתפרסם כבוד מלכותו עליהם ויקבלו כולם עול מלכותו באהבה. על ידי זה תוכל לבוא ולעלות מלוכה הקדושה אל הרצון הקדום הפשוט להתגלף שם כביכול וכאשר נתגלפו שם כביכול כל הכוחות הקדושות חג"ת נה"י [חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד] כמו כן תוכל לבא גם המלוכה הקדושה אל הרצון הקדום הפשוט העליון ואז תשלם כוונת הבריאה. כאשר יהיה אור הלבנה כאור החמה. וזה יהיה על ידי אשר עם ה' בני אל חי שבשבילם נברא העולם כמאמר חז"ל (ויק"ר לו ד) והם סבלו עול הצרות והיסורין הקשים בזמני הגלות ועל ידי זה הם מבררים ומלבנים ומלקטין הניצוצין הקדושין שנפלו כביכול בין הקליפות החיצונים והם מוציאים בולעם מפיהם ומעלין כל הניצוצין הקדושין לשורשן הרמה בקודש. ועל ידי מסירות נפשם על קדושת שמו יתברך ויתעלה באמת ובתמים ובאהבה גמורה ומקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה ובאימה וביראה והכנעה על ידי זה תעלה המלוכה הקדושה העליונה אשר משם הוא מקור מחצב נשמות ישראל למעלה למעלה אל הרצון הקדום. וזה יהיה לעלמא דאתי. ואז תהיה המלוכה הקדושה בראש הרים ואין הרים אלא אבות (שמו"ר טו, ה). כי אז תהיה למעלה מהאבהן קדישין. לאשר תתעלה לרצון הקדום בסוד מלכות עד לא קדם קדומה כמבואר למעלה בפרשת לך לך. וזהו ביאור הפסוק. והיה (ביום ההוא) באחרית הימים יום הוא לשון בהירות אור. והיינו לעתיד לבוא. נכון יהיה הר בית ה'. היינו המלוכה הקדושה הנקרא בית ה'. תהיה נכון ותעלה מעלה מעלה עד לראש ההרים לרישא ולעילא מתלת אבהן קדישין. תיבת נכון מרמז לשם הקדוש אדנ"י סוד המלכו"ת. כי נכו"ן עולה מנינו קכ"ו והוא מספר שם הקדוש אדנ"י בריבוע כזה. א', א"ד, אד"נ, אדנ"י. וזהו גם כן ביאור הפסוק (משלי יז, ו). עטרת זקנים בני בנים. היינו על ידי מעשיהם הטובים וצדקתם של עם ה'. בני אל חי. ועל ידי מסירות נפשם על קדושת שמו יתברך ויתעלה באמת ובאהבה. ועל ידי קבלתם עליהם עול מלכות שמים ביראה ובאהבה ועוד קבלו עליהם עול הגלות וגודל היסורין מזה שיודעים באמת כי כביכול גם השכינה עמם בהגלות על דרך (ישעיהו סג, ט) בכל צרתם לו צר כביכול. על ידי זה תעלה המלוכה הקדושה למעלה למעלה ואז נעשית בבחינת עטרת זקנים. הם בחינת אב"א ואימ"א חכמה ובינה. וזהו גם כן ביאור מאמר חז"ל (ברכות יז א) לעתיד לבא הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. והבן היטב כל זה. וכל זה יהיה אם ירצה ה' באחרית הימים לעתיד לבא לעלמא דאתי:

ועל דרך זה יש לפרש גם כן כאן בפסוק ויאמר האספו. היינו כי הי"ב שבטי י"ה. היו בבחינת מרכבה להשכינה הקדושה. כמבואר כמה פעמים בביאור היטב. וצוה עליהם יעקב אבינו ע"ה שיאספו את עצמם ומחשבותיהם בשלימות טהרה וקדושה בלתי לה' לבדו. וקבלו עליכם עול מלכות שמים באהבה ויראה. ואז ואגידה לכם. היינו אייחד ואקשר (מלשון אגודה) את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. מה שראוי לקרוא לכם אז באחרית הימים. יהא יכול הכל להיות כמו כן בעת הזאת. והיינו שתעלה המלוכה הקדושה העליונה אל הרצון העליון הקדום הפשוט. כמו שיהיה אם ירצה ה' באחרית הימים במהרה בימינו אמן וכנ"ל. ואחר כך ביאר ביותר דבריו הקדושים ואמר הקבצו בני יעקב. יעק"ב נקרא בחינת המלוכה הקדושה יו"ד. עק"ב. ר"ל שיתייחדו ויתקבצו הגופים הקדושים ותקבלו עליכם המלוכה הקדושה. ושמעו. הוא גם כן לשון קיבוץ. כמו (ש"א טו, ד) וישמע שאול את העם. אך כאן הוא קיבוץ רוחני. היינו שמעו ואספו וקשרו את מחשבותיכם הקדושים אל ישראל אביכם. סוד הדעת עליון הקדושה בסוד ישראל. ל"י רא"ש. ואז תעלה המלוכה הקדושה העליונה על ידיכם בראש ההרים כמו שיהיה באחרית הימים. וזהו ביאור מאמר חז"ל ביקש יעקב אבינו עליו השלום לגלות את הקץ הימין. היינו שרצה ללמד את בניו היחודים הקדושים לבל יצטרכו לסבול עול הגלות רק שיהיה תיכף ומיד כמו שעתיד להיות באחרית הימים. ואז נסתלקה הימנו השכינה. כי כך הוא רצון הבורא כל העולמים ב"ה וב"ש הנכבד והנורא שתהיה העלייה הקדושה זו דוקא על ידי קבלת עול הגלות. וסבלות היסורין באהבה ועל ידי בירור הניצוצין הקדושים על ידי הגלות והצרות והיסורין. ועל ידי מסירות נפש על קדושת שמו יתברך ויתעלה. ומזה יבואו למדריגת ובחינת אי"ן. ואז תעלה המלוכה הקדושה בראש ההרים ותשלם כוונת הבריאה:

והנה אמרו חז"ל (סוכה כט א) ישראל מונין ללבנה. כי הלבנה היא דוגמת ובחינת הירח סיהרא עילאה קדישא סוד המלכות הקדושה ועל פי כל הנ"ל נבוא אל ביאור דברי הגמרא. אנשי יריחו. היינו האנשים שמקבלים עליהם עול מלכות שמים באמת סוד סיהרא עילאה וכנ"ל. היו כורכין את שמע. היינו שהיו כורכין ומקשרין ומייחדין את המלוכה הקדושה. את שמ"ע. ר"ל עם שמ"ע שהוא גימטריא ת"י נימין עילאין קדישין דאריך בסוד ד' יודי"ן דשם ע"ב הקדוש. כמבואר בכתבי האר"י ז"ל הקדוש. בסוד הפסוק ה' מלך גאות לבש (תהלים צג, א) גאות הוא גם כן מספר ת"י נימין קדישין וזהו גם כן סוד מספר קדו"ש העולה גם כן ת"י. והיינו שהיו מייחדין ומקשרין המלוכה הקדושה עם הת"י נימין קדישין ולא היו מפסיקין רק היו משפיעין השפעות קדושות וטובות וכל טיבו וכל חדו ונהורין עילאין קדישין לכל העולמות על ידי הת"י נימין קדישין בעצמם. ולא היו עושים שום הפסק כלל. וזהו דברי רבי מאיר. ורבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והיינו שרבי יהודה סובר שלא היו ממשיכין מן הת"י נימין קדישין בעצמם לכל העולמות. כי מאחר שירידת השפע הוא על דרך עולמות הנפרדים. בריאה יצירה ועשיה לזאת צריך להפסיק קצת מהמשכת שפע הקדוש של הת"י נימין קדישין בעצמם לבל יהנו מהם החיצונים ח"ו. מפני שאחיזתם הוא בעולמות נפרדים כידוע. רק שלא היו מפסיקין בדיבור לבל יפסק ח"ו ההשפעה וההמשכה. כי אם לבד בהמחשבה היו מפסיקין הפסקה דקה מאד. וכמובא בהפוסקים ובשולחן ערוך או"ח (סא, יד) שיש להפסיק מעט בין אחד לברוך והיינו גם כן טעם וסוד זה. כי אי אפשר להמשיך השפע מן הת"י נימין קדישין בעצמם על ידי עולמות הנפרדים וכנ"ל. רק שמלכותא קדישא דאצילותא קדישא היא מקבלת ההשפעה מן הת"י נימין קדישין והיא נותנת מזון וטרף רוחני והשפעות טובות לכל העולמות עד בחינת כנסת ישראל לעילא ותתא. רק שרבי יהודה סובר שלא היו אומרים כלל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובזה לית הלכתא כוותיה. ואנן אמרינן ליה וכמובא בגמרא המשל לזה.

וסוד הדבר הוא כי אנחנו בגלותינו אין לנו זה הכח לייחד ולקשר המלכות הקדושה עם הת"י נימין קדישין כמו אנשי יריחו. רק שהמלכות הקדושה מקבלת שעשועים ותענוג מהריחין ובוסמין טבין של מעשי הצדיקים וגם מריח מסירות נפש על קדושת שמו יתברך ויתעלה באמת ותמים בעת הגלות. ועל ידי זה התענוג היא מקבלת ריח טוב ויפה מהדעת העליון הקדושה אשר שם הוא החסדים והגבורות כמבואר לעיל והם מתלבשים בעשר פעמים שם אהי"ה הקדוש שעולה מנין ר"י וזהו המשל והמליצה שהביאו חז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה. ציק"י הוא גימטריא ר"י. עשר שמות אהי"ה. כמבואר בכתבי האריז"ל ולזה אנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רק בחשאי כי אנו צריכין להמשיך מן שמ"ע סוד ת"י נימין קדישין אל הוא"ו קצוות הם הוא"ו תיבין שבפסוק שמע ישראל גו'. ומשם אל הוא"ו קצוות דמלכותא קדישא הם שית תיבין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואנחנו צריכין להביא לה בחשאי. על דרך תאמר יש לה גנאי. וכנ"ל שאין הכח בידינו כעת בזמן הגלות לקשרה ולייחדה עם הת"י נימין קדישין בעצמם. וגם לבל יהנו מהם החיצונים ח"ו. ולכך אנו מפסיקין מעט במחשבה וכנ"ל ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי שאינו נשמע רק אל הלב והמשכיל יבין כל זה. כי דברים עמוקים הם. ויהי רצון מלפני הש"י שכן יקוים בנו במהרה בימינו אמן שיהיה נכון הר בית ה' בהר מרום הרים על ידי משיח צדקינו שיבוא במהרה בימינו אמן: