אוהב ישראל/פרשת שמות

בעזר בורא כל הנשמות: אתחיל ספר שמות

ואלה שמות בני ישראל וגו'. יעקב איש וביתו באו. י"ל ביאור הפסוק הוא כך. דהנה כתיב כולם בחכמה עשית כי בריאת כל העולמות היה ע"י החכמה עילאה קדישא בחי' ראשית המחשבה. וזהו סוד בראשית ברא גו'. ותרגם ירושלמי בחוכמתא. וחכמה הוא בחי' יו"ד. ונצטייר בהבנה בחי' ה' עילאה עלמא דבינה והם הם המוחין והחיות של כל העולמות כי החכמה תחי'. ועיקר בחי' הגלות הוא הסתלקות המוחין וכמובא בספרי המקובלים. ע"פ נאלמתי דומיה גו' היינו כי נעשה כביכול משם הק' אלהי"ם. אל"ם לבד. והטעם דומי"ה. דום. י"ה. שנסתלקו המוחין קדישין כביכול ע"י גלות השכינה כביכול. וזהו ג"כ סוד הגלות והיסורין של כל אדם בפרטות ובכל זמן כשנופל ממדריגתו הוא רק מחמת הסתלקות המוחין ממנו אך הוא ירידה לצורך עליה. והיינו הגם שנסתלקו המוחין ממנו. עכ"ז עדיין נשאר אצלו נקודה א' פנימית בחי' יו"ד תתאה. סוד יו"ד עק"ב. והוא בחי' יו"ד משם הק' אד"ני סוד המלכות הק'. כי עדיין בכל זאת שמך לא שכחנו ועול מ"ש על האדם. ובזו הנקודה יוכל האדם לחזור למדריגתו ביתר שאת ורום המעלות. והיינו ע"י שמקבל עליו עול מ"ש ביראה ואהבה והכנעה ומבין ומביט באיזה מדרגה תחתונה הוא בעת הזאת. וצועק במר נפשו אל הש"י שיושיע אותו מצרתו ומדחקו ועושה תשובה שלימה. אזי חוזרין אליו המוחין. ויגאל מצרתו ומדחקו. והירידה זו הוא לצורך עלייה. כי הש"י עושה זאת להאדם בכוונה מכוונת כדי שבעת חזרתו למדריגה ראשונה יחיה ג"כ אז הניצוצין קדישין ויעלה אותן לשורשן הרמה בקודש. ועי"ז נתעלה אז האדם במדריגה יותר עליונה מקדם והכל הוא ע"י הנקודה שהוא היו"ד שנשארה אצלו כנ"ל. ועד"ז הוא ג"כ גלות הכללי בכלל ישראל. והבן:

והנה אי' בבה"ט שמות בני ישראל הבאים. ר"ת הוא שבי"ה. היינו שאז באו לשביה. ולדרכינו הנ"ל שהוא ר"ת ש"ב. י"ה. והיינו כי התוה"ק מרמזת לנו שתיכף ומיד בעת ביאת אבותינו הק' למצרים לסבול עול הגלות. והגלות הוא הסתלקות המוחין וכנ"ל. לזה מראה ומגלה לנו התוה"ק איך ומה יהי' הגאולה שהוא החזרת המוחין. וזהו ושבי"ה. ר"ת מן. ו"אלה ש"מות ב"ני י"שראל ה"באים. לקבל עליהם עול הגלות. את יעקב. היינו עם יעק"ב. סוד יו"ד עקב. שהוא בחי' מוחין דקטנו' כמבואר לעיל כמה פעמים. היינו הגם שהיו אז בבחי' מוחין דקטנות ובבחי' עק"ב. עכ"ז לאשר עדיין נשאר אצלם הנקודה שהוא היו"ד עק"ב. בחי' חכמה תתאה. ועי"ז יהי' בירור ניצוצין הק' והחזרת המוחין והגאולה וזהו וש"ב י"ה וכנ"ל. איש וביתו באו. בי"ת הוא לשון פנימית. היינו שכ"א בא עם בחי' נקודה הפנימית שנשאר אצלו. ומזו הנקודה יוכלו לחזור למדריגתן ויותר. ויזכו להגאולה. והבן זה:

ועפ"ז י"ל ג"כ הפסוק בהפטרה מפ' זו. הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. ר"ל עם ה' בני אל חי הבאים לקבל עליהם עול הגלות באהבה ושמחה מאחר שהוא גזירת המלך מלכו של עולם שכן גזר ופקד וציוה הבורא בהוב"ש. ישרש יעקב היינו שעושים שורש בבחי' יו"ד עק"ב. כי הגם שהם בצרות גדולות ובבחי' עק"ב. ובפרט בעקבות משיחא. עכ"ז עדיין נשאר אצלם נקודה הפנימית. שהוא. יו"ד עק"ב וכנ"ל. ומזה השורש יציץ ופרח ישראל. היינו בחי' מוחין בגדלות שהוא ישראל. ל"י. רא"ש. וזהו החזרת המוחין סוד הגאולה וכנ"ל. גם הר"ת מן ישרש יעקב יציץ ישראל. הם ד' יודין. סוד. ד' יודין דשם הק' ע"ב. בחי' מוחין דגדלות ומאלו הד' יודין נמשך ג"כ. יגל יעקב ישמח ישראל. ב"ב אמן והבן כ"ז:

עוד בפסוק הנ"ל. הלא ידוע ומפורסם מספה"ק כי שם ישראל מורה על גודל השבח והמעלות והמוחין קדישין שהי' לו אז מעולמות העליונים. ושם יעקב מורה על בחי' קטנות הקדושה בלא מוחין עילאין וא"כ לכאורה יפלא בעיני כל בר שכל על מה ולמה שינה כאן את שמו במקרא א' שבתחלה אמר ואלה שמות בני ישראל. ואח"כ מסיים הבאים מצרימה את יעקב. וביותר יפלא בעיני הקורא את ההפטרה. מפ' זו שאמר הנביא ישעיה הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל גו'. שמשמעו היפך ממ"ש כאן בתוה"ק ואלה שמות בני ישראל הבאים גו'. היינו שאותן השבעים נפש שבאו למצרים היו בבחי' ישראל. כמו שאנו רואין באמת שבא לשם יעקב ובניו הק' שהם י"ב שבטי י"ה וכל השבעים נפש שהיו אז כולם נשמות קדושות מעולמות העליונים אשר בלתי אפשר לשער גודל קדושתם וצדקתם כמבואר בספה"ק. וא"כ איך אמר הנביא הבאים ישרש יעקב. שמשמעו שאותן שבאו למצרים היו בבחי' קטנות הנשמות שמורה על זה שם יעקב. רק שאח"כ יציץ ופרח ישראל מהם. ובאמת לא כן הי'. אמנם אחר העיון בדברי חז"ל שאמרו כ"ז שאחד מן השבטים הי' קיים לא הי' השיעבוד הגלות על ישראל. והטעם מובן מאליו לפי שהיו גדולים כ"כ במעלות הקדושה עד שלא הי' באפשרי לשום קליפה וחיצון לשלוט עליהם ח"ו. מפני שהי' להם כח ויכולת בנשמתם הק' לשרוף את כל הקליפות לבל יגשו אליהם רק בניהם שהולידו אח"כ בבואם למצרים. הגם שמצד התולדה היו זרע כשר. עכ"ז לא הי' להם מוחין קדישין כמו שהיו אבותיהם. וע"כ הי' כח ביד המצריים לשלוט בהם. ולפ"ז אתי שפיר והשתא שני הכתובים באים כאחד. ושניהם לדבר א' נתכוונו. אלא כאן בתוה"ק מיירי מאותן אנשים ונפשות הקדושות שבאו תחלה למצרים והם עדיין לא סבלו עול גלות הם היו במדריגת ישראל. לכך נאמר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה. אבל הנביא מיירי מהבנים שסבלו עול הגלות והם לא היו רק בבחי' יעקב. וזהו שדייק בלשונו הזהב ואומר הבאים ישרש יעקב. ר"ל אותן הנשמות ונפשות ישראל הבאים. הניחו אחריהם שורש וענף בנים שהיו בבחי' יעק"ב. יציץ ופרח ישראל. היינו שאח"כ פרח גם מאותן נפשות שהם בבחי' יעק"ב. נשמות קדושות מאוד המכונים בשם ישראל. והם משה אהרן ומרים. וע' זקנים. וכדומה. שהם מלאו פני תבל תנובה. ר"ל שמלאו את העולם מכל טוב. שע"י נתן לנו התוה"ק ותרי"ג מצות אשר הם חיינו ואורך ימינו. ונעשה לנו ג"כ נסים ונפלאות גדולים בזכותן. אך נשאר לנו לדעת טעם נכון למה באמת באו למצרים הנשמות הק' של השבטי י"ה. וע' נפש מהראוי הי' שלא יבואו שמה. רק אותן הנשמות שהם בבחי' יעק"ב. אשר עליהם הי' מוטל לסבול עול הגלות. ומצאתי און לי טעם לשבח. מדברי חז"ל שאמרו. כ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם כו' שנ' עמו אנכי בצרה ולולא זאת לא הי' תקומה כו' ח"ו לזרע ישראל בארץ אויביהם. כמ"ש לולי ה' שהי' לנו גו' אזי חיים בלעונו גו'. רק הש"י ברוב רחמיו וחסדיו עומד תמיד לימין צדקינו ומשגיח עלינו בעינא פקיחא לבל ידח ממנו נדח ח"ו. מתוך זה נוכל להבין שאם השכינה הק' מקדמת לבוא להגלות בשביל ישראל להגן עליהם. אז בודאי גם המרכבה הק' וכל הפמליא של מעלה וכל הנלוים אליה. היינו כל הנשמות הצדיקים המדובקים בה באו ג"כ עמה להגלות כדי ללמדם תורה ומצות חוקים ומשפטים שלא ישתכח ח"ו אמונת אלהי עולם מלבם מחמת טורח ויסורי הגלות. ולזה הטעם ירד ג"כ יעקב ובניו הק' למצרים. כדי להיות לעזר ולסעד לבניהם שיצאו מהם. שלא יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ח"ו. ומעתה י"ל שזהו משמעות הכתוב באמרו ואלה שמות ב"י הבאים גו'. ר"ל אלה שמות הקדושים המבוארים כאן שהם בחי' ישראל באו למצרים. את יעקב. ר"ל שמצד עצמן לפי ערך קדושתם לא היו ראויים לבוא למצרים ארץ הטמאה. רק שבאו עם יעקב. היינו עם אותן הנשמות שהם בבחי' יעקב להיות עמם לסעד ולעזר. והטעם לזה כי איש וביתו באו. ר"ל לפי שראו את הקב"ה שנק' איש מלחמה: וביתו. זה השכינה והפמליא של מעלה. באו למצרים. בשביל ישראל. כמ"ש אנכי ארד עמך גו' לכך עלו גם הם עמהם. ובעת הגאולה עלתה השכינה כביכול והפמליא של מעלה עלו ג"כ עמהם. כמ"ש ואנכי אעלך גם עלה. וכיה"ר שיקוים בנו מהרה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ב"ב ע"י משיח צדקנו שיבוא ב"ב. אמן:

ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. במדרש א"ר עמרם בשם ר"י בשעה שנתנבאה מרים ואמרה עתידה אמי להוליד בן שיושיע את ישראל. וכשנולד נתמלא כל הבית כולו אורה. עמד אביה ונשקה על ראשה. ואמר לה בתי נתקיימה נבואתך. ואח"כ כשהשליכוהו ליאור כו'. רבנן אמרי כו'. כי אל דעות ה' עכ"ל. הנה מה טוב ומה נעים דחז"ל שנתנו עיניהם הק' בתוה"ק לראות במסתרים אפילו במקום שי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו. כי גם שם גדולים מעשי ה'. ובכל ענין ותיבה ואות ונקודה כו' טמיר וגנוז מופלא ומכוסה סודות נפלאים ונוראים. כי נודע להעומדים בסוד ה' ליראיו. וכמו שדרש רע"ק ע"כ קוץ וקוץ כו'. אשר ע"כ התבוננו וראו ברוח קדשם את מעשי ה'. ונפלאותיו הגדולים הרמוזים כאן. להודיע בזה לנו כמה מעלות טובות ושבחו של מרע"ה. אשר עבור זה הי' הש"י עמו מיום שנולד מבטן אמו לשמרו ולהצילו מכל רע. וזה"ש במתק לשונם וצחות דיבורם. ותתצב. כד"א ויתיצב ה' עליו. רמזו לנו בזה איך שהש"י הי' עיקר מעמדו ומצבו עליו מיום שנולד. ולזה הביאו ראיה מהפסוק הנא' אצל שמואל הנביא ע"ה. שגם הוא הי' קדוש מבטן. אחותו. כד"א אמור לחכמה אחותי את. רמזו לנו בזה שידע משרע"ה כל החכמות הק' הצפונים בתוה"ק אשר עליה נאמר אמור לחכמה אחותי את. מרחוק. כד"א מרחוק ה' נראה לי. ר"ל שאפילו מתוך ההתרחקות שהקב"ה מרחיק ממנו את ישראל ח"ו. ונותן אותם ביד האומות אז גם שם נראה רחמיו וחסדיו הגדולי' עם ישראל עם קרובו וסגולתו. כמאחז"ל איך שה אחד יוכל לעמוד בין שבעים זאבים. וכמבואר בזוה"ק ע"פ והסנה איננו אוכל. לדעה מה יעשה לו. כמד"א כי אל דעות ה'. גם בזה רמזו לנו דברים נפלאי' ונוראים העומדים ברומו של עולם. והוא ע"פ אשר מבואר אצלינו בפ' ויחי כי משרע"ה היה דבוק במדת הדעת הק'. ומשם המשיך את התורה לישראל בסוד וא"ו והוא הדעת האמיתי שקבלו ישראל ע"י התורה. וזהו סוד כי אל דעות ה'. וידוע כי אור היוצא מדעת עליון הק' נמשך דרך הג' קוי"ן ח' ג' ת' והם בסוד השי"ן של משה. ועם שם מ"ה הק' השופע עליו נעשה משה. וזה"ש לדע"ה מ"ה יעשה לו. ר"ל אל השי"ן שבא מבחי' הדעת נעשה לו עוד שם מ"ה. כדי שיהא שמו משה. ושפיר הביאו ראיה לדבריהם הק' מהפסוק כי אל דעות ה'. לרמז לנו שהיה בסוד וא"ו הק' הנמשך מדעת העליון. והבן זה היטב:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו'. במדרש הה"ד אני ישנה ולבי ער. אני ישנה מן המצות ולבי ער לעשותן. פתחי לי גו' תמתי שנתממו עמי בסיני שאמרו כל ישראל אז. כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ובהעיר לב אחרי אשר חנן ה' בדיעה והשכל. י"ל דשורש הדבר הוא. כי מי יוכל לשער גודל האהבה והתשוק' הנכבדת שיש להבורא כל העולמים בהוב"ש להכנ"י זרע אברהם אוהבו אשר בשבילם נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל האצילים והברואים והיצורים והנעשים הכל פעל ה'. למען ישראל עם קדושו. ועבורם נבראו כל מיני השפעות טובות ומיני חסדים טובים. כי הם עיקר ושורש של הבריאה. והם כלולים ברצונו הפשוט במחשבה הקדומה לכל הקדומים. וראשון לכל הסיבות ותחלה לכל הויות והנמצאים שבעולם. שבשביל מחשבה זו שעלה ברצונו הפשוט האחדות האמיתי להיטיב לברואיו ברא וסדר כל מעב"ר ועבורם נאצלו כל העולמות. כדי להוציא מחשבה זו מכח אל הפועל. וזה"ש בתזוה"ק. ע"פ ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. דהנה עיקר העבדות של זרע ישראל בקיום התורה והמצות צריך שיכוונו כדי להוציא מן הנקודה טמירא ומן הרצון הקדום מכח אל הפועל. לבוא הדבר אל התגלות ולעורר הרצון של ההטבה עליונה. ולהמשיך משם דרך השתלשלות כל העולמות שפע רצון ממקור החכמה עילאה להשפיע אל חכמה תתאה. ומשם בא לנו שפע ברכה וכל טוב וכל מיני חסדים טובים וכל מיני ישועות וחיים ושלום בעולם וכל מיני גבורות קדושות. להיות כח ביד כ"א מישראל להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב. וכשישראל זוכין לבחי' זו והשיגה ידם לפתוח נקודה זאת וממשיכין מראשית חכמה מן הסתום אל הגילוי. ואז יש תענוג גדול להבורא כל העולם בהוב"ש. ועי"ז נתגדל מחשבתו אשר חשב על היהודים להיטיב להם. דכל זמן שהוא עדיין בהעלם כמוסה אז הוא בחי' קטנות. היינו שאין אנו יכולי' להשיג רצון העליון. ולא נשלם אז תענוג להבורא בהוב"ש שרוצה בכל עת להשפיע. רק צריך מקודם אתערותא דלתתא. ולכן כשישראל עושים רצונו ופותחין המקור של הנביעו עליונה. ובזה נשלם רצון העליון ומחשבתו הקדומה. ובחי' זו נק' גדלות המוחין. היינו שהחכמה ומחשבה סתימא נתרבה ונתגדל. וזהו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. היינו החכמה של המלך שהשלום שלו נתרבה ונתגדל מההוא שקיא. וזהו בא ממחשבה הקדומה וכנ"ל והבן זה:

ועפ"ז תבין מ"ש בתזוה"ק במקום אחר ע"פ פתחי לי אחותי. פתחי לי באת ב'. דהנה ב' מבראשית אית נקודה בהיכליה דהוא מרמז על המחשבה סתימא לומר דכל מעב"ר אשר נבראו הכל הוא בשביל מחשבה זו ונקודה הזאת. והכל הוא כלול בראשית וגנוז וטמיר בתוך נקודה פנימית של הב' שהוא רצון הקדום אשר היה שורש לכל מעב"ר. וזהו שארז"ל בשביל ישראל שנק' ראשית. ר"ל שהם נכללו בבחי' הראשית ובנקודה זו שראשית המחשבה היה בשביל להיטיב לישראל ועבורם ברא כל העולמות האלו כדי להוציא הטבה זו מן הראשית ולפתוח זו הנקודה להביא זה הראשית אל הגילוי להשפיע לזרע ישראל כל הצטרכותם. וזהו שהבורא כל העולמים ב"ה וב"ש מבקש להכנ"י דרך חיבה ואהבה. פתחי לי. ר"ל פתחי ליו"ד. ר"ל שהיו"ד היא הנקודה ומרמז לחכמה סתימא. וז"ש באת ב' היינו אַת הכנ"י תראה לפתוח הב' ולהוציא מן הנקודה הפנימית כל הטובות הגנוזים שמה ולהוציא אותן מהכלל מנקודה טמירא. פלא עליון אל המעשה להתגלות הדבר. וזהו הרמז בר"ת של פ"תחי ל"י א"חותי הוא פל"א שרומז להנ"ל. והבן:

והנה בתיבת בראשי"ת יש בו וא"ו אותיות נגד וא"ו ימי המעשה. והנקודה שבתוך הב'. הוא מכוון נגד יום השבת שהוא הפנימית והשורש של כל וא"ו ימי המעשה דמשבת בא חיות ומזון לכל הוא"ו ימים. וכל הוא"ו ימים הם כלולים ביום השבת שהוא הנקודה שלהם. וז"ש בתיקוני זוה"ק פתחי לי ביומא קדמאה כו' שראשי נמלא טל דא יומא שביעאה. והכל הולך אל כוונה אחת. כמש"ל שצריך לפתוח המחשבה קדומה ולהמשיך משם שפע לכל הז' מדות. דרך השתלשלות העולמות עד סוף המעשה כמבואר למעלה באריכות מזה:

וז"ש במדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. כי קוב"ה והכנ"י הם כביכול בבחי' ודוגמא של איש ואשה שבהם שני אש ושם י"ה המחבר אותם. והנה היו"ד הוא דכר והוא המחבר. ונק' לב שהוא שורש לכל עולמות כמו שהלב הוא שורש לכל האיברים. כמ"כ היו"ד הוא נקודה ומזו הנקודה נתהווה כל האותיות היינו כל אות שתרצה לצייר צריך אתה מקודם להתחיל בנקודת היו"ד ולמשוך מהנקודה שהיא היו"ד כל אות שתרצה לכתוב. וא"כ יו"ד כמו כן הוא שורש לכל האותיות והוא הראשית בבחי' ל"ב. ולזה מצינו במקרא שמכנה להש"י בבחי' ל"ב. ע"ד שאמר דהמע"ה לך אמר לבי כו' וזהו שנתראה הש"י למשה בתוך לבת אש. ר"ל מתוך הלב של אש מן המחשבה ונקודה סתימא שמשם בא כל מיני טובות לזרע ישראל. והיה צריך משה לפתוח בחי' זו מרצון העליון אשר היה בשביל ישראל להיטיב להם ובזה גאל אותם משרע"ה ע"י שהמשיך עליהם שפע רחמים מנקודה ומחשבה סתימא עליונה מפלא עליון כמבואר למטה בסמוך ע"פ כי אהי"ה עמך. עיי"ש:

וז"ש במדרש אני ישנה מן המצות. היינו אעפ"י שהכנ"י הם בבחי' שינה שאינם עושים בכוונה לעורר שורש העליון. מכ"מ ולבי הוא הקב"ה שהוא חמדת לבי הוא ער לעשותן. מעורר אותי מן השינה ואראה לעשותן. שחפצו ורצונו מאוד שהכנ"י תפתח את הנקודה ולפתוח הלב ולהמשיך מראשית המחשבה אל המעשה. וידוע שהכל נברא בדיבור שנ' בדבר ה' שמים נעשו. ואנו צריכין לקיים דברי הקב"ה שיצא מפיו כביכול להביאו אל המעשה בפרטות לקיים התורה והמצות ולעורר רצון העליון. והנה באמת שאנו קבלנו בכללות ישראל את התורה מפי הגבורה והסכמנו יחד בלב שלם לומר כל אשר דבר ה' נעשה. ועי"ז שקבלו עליהם לקיים דבר ה'. ולהביא הדיבור אל המעשה. היה תענוג גדול מזה להבורא ב"ה וב"ש. שנשלם מחשבתו ורצונו. וזה"ש במדרש פתחי לי כו' תמתי שנתממו עמי בסיני היינו שנשלמו עמי אז שנגמר הרצון של הבורא ב"ה במה שהבטיחו להביא הדיבור של השורש אל המעשה. וזהו דבריו הנ"ל שלבי מעורר אותנו לעשותן. והואיל שאנו קבלנו עלינו דרך כלל ולעשות כל אשר דיבר ה'. יש לנו לאמת דיבורינו ולהוציא מן הכלל אל הפרט ולקיים התורה והמצות ואז יפתחו לנו שערים הגנוזים בפלא העליון ויתמשך עלינו ממחשבה קדומה ונקודה וסתימא דרך השתלשלות כל העולמות כל מיני הטבה וכל מיני חסדים וחיים טובים וישועה וברכה ושלום ע"כ זרע ישראל בכלל ובפרט כיהר"א:

ויאמר וגו' ראה ראיתי וגו' נוגשיו וגו' ידעתי את מכאביו וגו'. רבו כאן הדיקדוקים אין צורך לפורטם כידוע לכל מבין. וכבר עמדו עליהם מפרשי התור'. אכן תוכן הענין הוא. דהנה באמת זרע ישראל כשהיו במצרים היו במדריגה תחתונה מאוד כי לא היו בני תורה ולא היה להם במה להתקדש א"ע. והגם שהיה בהם אנשים צדיקים וטובים. זה היה מצד נשמתם שהיו להם נשמות גדולות ויקרות והיו עובדים את הש"י מצד שכלם הזך והישר כמו אבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב. ומי שהיה לו נשמה קדושה הלך בעקבות אבותיו. וכמו שבט לוי שהיו טובים מצד עצם קדושתם. אך שאר המון העם לא היה להם במה לעבוד את הש"י. ובאמת זהו פלא גדול אף שלא היה עדיין תורה ומצות מכ"מ היה בהם מדות טובות שהיו פרושין וגדורין מן העריות וכמחז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב. וכן לא שינו את שמם ולשונם. עכ"ז היו ערומים מהתורה והמצות כמ"ש ואת ערום ועריה כו' וע"ז הסתכל משרע"ה בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם נסים ולגאול אותם. לזה אמר לו הש"י ראה ראיתי את עני עמי. כמ"ש בתור' עני הכוונ' אמיתית הוא על מי שהוא עני בדע' בתורה ובמצות. וז"ש לו הש"י אתה רואה בשפלות ודלות ישראל. אבל לא השגחת עליהם בשלימות. ואני ראה ראיתי ראיה כפולה. א'. בעניות של עמי. והב' ראיתי שהעניות זו בא להם. אשר במצרים. ר"ל מפני שהם מעורבים בין אומה מצרית הללו שהם שורש הרע. וא"כ אין לדונם כ"כ על חסרונם. להיותם משוקעים בין גילולי ותועבות מצרים. ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו. ר"ל הגם שיש להם שיעבוד גופם וגם שיעבוד נשמתם. אעפ"כ עיקר צעקתם הוא. מפני נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה עמם בגלות ר"ל שהמצרים נוגשים אותו כביכול. כי ידעתי את מכאביו. ידיעה הוא לשון חיבור כמו והאדם ידע כו'. ר"ל הם צועקים על מה שאני מחובר ומשותף עמם בהמכאוב ועמו אנכי בצרה ולכך דיבר עם משה מתוך הסנה כמובא במדרש. ועבור כל הנ"ל וארד להצילו. צריך אני כביכול בעצמי להצילם ולהפרידם מהשיעבוד והגלות:

והנה יש ג' מיני כתות בישראל. צדיקים. בינונים. פחותים וכנגדם מזכיר הכתוב ג' מיני עליות. בג' בחינות נגד החשובים אמר להעלותם כו' אל ארץ טובה. רחבה. היינו שצריך להעלותם אל ארץ רחבה היא ארץ העליונה רחובות הנהר נחלי אמונה. ונגד הבינונים אמר אל ארץ זבת חלב ודבש שהיא ג"כ ארץ הרוחני מלאה השפעות טובות המכונים בשם חלב ודבש. אך לא כארץ העליונה. ונגד הפחותים שבהם אמר אל מקום הכנעני כו' היינו עכ"פ יעלו אל ארץ ישראל התחתון אשר שם מקום הכנעני. ועתה ר"ל הנה כעת בתוך אלו הדברים אשר הקב"ה נושא ונותן עמו. אמר לו הש"י הנה צעקת ב"י בא אלי כידוע מזוה"ק ע"פ ואלה שמות בנ"י. כ"מ שנזכר ב"י. מרמז על רתיכא קדישא ופמליא של מעלה שירדו עם יעקב למצרים. וגם להם היה קשה מאוד גלות מצרים. וזה"ש צעקת ב"י בא אלי מאותן הצבא מרום אשר עם ישראל בתוך הגלות. וגם ראיתי את הלחץ גו' זה קאי ג"כ על המלאכים הקדושים אשר היה שמה. וז"ש השי"ת למשה. ועתה לכה ואשלחך. הזכיר כאן שני ענינים הליכה ושליחות. כי משרע"ה צריך לפעול בשליחותו. ב' דברים. א'. גאולה נגלית להוציא זרע ישראל מכור הברזל מעבודה קשה. וזהו שיעבוד וגלות הנגלה. וגם עוד גאולה נסתרת. הוא הוצאה שניה להוציא חיילות הקדושה מלאכי מעלה אשר היו ג"כ בשיעבוד וגלות הנעלם. וז"ש לכה מצד גלות הנסתר. ואשלחך אל פרעה. פרעה הוא לשון התגלות. כמו ופרע את ראש גו' היינו שאני משלחך אל גלות ושיעבוד הנגלה. ובאמת כוונתי הוא להוציא את עמי בנ"י ממצרים. היינו צבאותי העליונים ג"כ. ולזה היה מתיירא משה מאוד מסיבת שני דברים הא' מגודל איכות פעולה הגבוהה שיוצאה ע"י שליחות זו היינו שצריך להוציא המלאכים הקדושים מהגלות. וגם ראה והתבונן פחיתות ערכו לשליחות גדול כזאת וז"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה. ר"ל אף גאולה הנגלית קשה עלי מאוד למיעוט ערכי ואף גם כי אוציא את ב"י הידועים כנ"ל מכש"כ להוציא הקדושה מתוקף הגלות של החיצונים. ועל זה השיב לו הש"י הגם שהוא שליחות גדול ורב הערך ועבדות כזה להוציא גוי ואלהיו מהגלות כביכול. אעפ"כ אל תירא. כי יש בחי' גבוה' וכח גדול הנעלם ונסתר המסייע לך. והוא כי אהי"ה עמך. ר"ל השם הק' אהי"ה והוא שם נסתר ונעלם כנודע. ומפלא עליון אעשה להם נפלאות כיר"א:

אלה הדברים אשר דיבר הש"י אל משה. ואח"כ כשבא משה וסיפר להם לישראל את דברי הש"י הנכבד והנורא כתיב בסוף הפרשה ויאמן העם ר"ל שהאמינו בלבם אמונה שלימה ושמחו מאוד על השני שמועות ובשורות טובות ששמעו מפי משה נביאו נאמן ביתו. וזהו וישמעו כי פקד ה' את ב"י ר"ל השמועה הא' הוא מה שפקד אותם הש"י לגאלם מיד מצרים להפרישן מן הטומאה ולהעלותן אל הקדושה. והשנית הוא וכי ראה את ענים. היינו שגם על זה נתנו שמחה בלבם על מה ששמעו שהקב"ה ראה את ענים. היינו שעיקר העוני שלהם הוא רק על כבוד השכינה הקדושה. ולא בשביל כבוד עצמן. לכך נא' ויקדו וישתחוו בכפל לשון. ר"ל ויקדו על בשורת הפקידה וישתחוו על הבשורה שרואה הש"י את ענים שהם אינם מצטערין כלל על עצמן רק על גלות השכינה כביכול. ומצד זה היו ראוים להגאל ג"כ. וכנ"ל. וכיה"ר לגאול אותנו בקרוב ע"י משיח צדקינו שיבא בב"א.