אגלי טל - מלאכת מעמר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

א[עריכה]

המעמר כיצד?

  • אחד המאסף שיבולים מאחר הקוצר,
  • או שאר מיני אוכלין,
  • ואחד דברים שהם מאכל בהמה,
  • ואחד עצים להסקה,
  • או סממנין לצבוע בהן,
  • וכן כל כיוצא בזה;

אף על פי שלא קשרן.

וכן, אם כבר היו מונחים ציבורים קטנים וקיבצם, ועשה מהן עומר גדול וקשרן, הרי זה אב מלאכת מעמר, וחייב.

ב[עריכה]

במה דברים אמורים? בדברים שהן

  • גידולי קרקע,
  • ואוספן ממקום גידולתן,
  • ושלא היו מעולם מקובץ באופן שקיבצם עתה.

אבל:

  • אם אינן גידולי קרקע, רק שאוספן ממקום הוויתן, כגון המקבץ את המלח ממשרפות המים, אף על פי שלא היה מעולם מקובץ;
  • או גידולי קרקע שאוספן שלא ממקום גידולתן, ולא היו מעולם מאוסף;
  • או גידולי קרקע שהיו כבר מאוסף ונתפזרו, וחזר ואיספן ממקום גידולתן;
  • או אפילו דברים שאינן גידולי קרקע, ושהיו כבר מקובץ ונתפזרו וחזר וקיבצם ממקום הוויתן;

בכל אלו נחלקו רבותינו הראשונים ז"ל, אם נקרא "מעמר" או לא.

אבל:

  • גידולי קרקע שהיו כבר מאוסף ונתפזרו, וחזר ואוספן שלא ממקום גידולתן;
  • או דברים שאינן גידולי קרקע, ואוספן שלא ממקום הוויתן, אף על פי שלא היו מעולם מקובץ;

אין זה נקרא מעמר.

ג[עריכה]

אפילו אסף רק שני דברים וקיבצם יחד, אם יש בשניהם כשיעור, הרי זה נקרא מעמר.

ואם אסף איזה מינים חלוקים שצריך לקיבוצם, וקיבצם יחד - אני מסופק אם נקרא מעמר או לא.

ד[עריכה]

תולדות מעמר:

  • המקבץ דבילה ועשה עגולה,
  • או שניקב תאנים והכניס החבל בהן עד שנתקבצו ונעשו גוף אחד,

הרי זה תולדת מעמר, וחייב.

ודווקא באופן שנתבאר בסעיף ב. וכל פרטי הדינים שישנם באב ישנם גם בהתולדה.

ה[עריכה]

כמה יעמר ויהיה חייב?

  • אם לאכילה, שיעורו כגרוגרת.
  • ואם למאכל בהמה, כמלוא פי גדי.
  • ואם להסקה, כדי לבשל כמלוא גרוגרת מביצת תרנגולת.

וייראה לי, שהשיעור הזה הוא בכל הדברים שעכשיו מונחים יחד. ואפילו אם אסף איזה שיבולים למקום אחד, שכבר מונח שם שיבולים, מצטרפין המונחים מכבר להשלים השיעור, אף שלא עשה בהם שום מעשה.

וייראה לי עוד, שאם עימר פחות מכשיעור, אין בו איסור מן התורה, ואסור רק מדרבנן. ולדעת ה"שאגת אריה", אפילו מדרבנן מותר.

ו[עריכה]

ותולדת מעמר מדבריהם:

לדעת הפוסקים דאין עימור מן התורה אלא בגידולי קרקע, הוא המקבץ דברים שאינן גידולי קרקע, כגון ביצים או מלח. לדעת קצת רבותינו הראשונים ז"ל, אפילו שלא ממקום הוויתן. ולדעת קצת רבותינו ז"ל, דווקא ממקום הוויתן, מפני שנראה כמעמר. ובשל סופרים הלך אחר המיקל.

ואין איסור שלא בגידולי קרקע שלא ממקום הווייתן.

ז[עריכה]

וכן, מי שנתפזרו לו פירות בחצר, מלקט על יד על יד ואוכל.

אבל לא ייתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדרך שהוא עושה בחול.