אגלי טל - מלאכת זורה
<< · אגלי טל - · מלאכת זורה · >>
א
[עריכה]הזורה והבורר והמרקד, אף על פי שבעניינם דומין זה לזה, שהרי כל מעשיהן הוא להבדיל בין האוכל להפסולת, מכל מקום הם שלושה אבות מלאכות, ואם עשה שלושתן בהעלם אחד - חייב שלוש חטאות.
ב
[עריכה]וייראה לי, דחלוקין להחמיר ולא להקל. כיצד?
הרי שזרה מכאן מעט, וברר מכאן מעט, והרקיד מכאן מעט, הרי אלו מצטרפין לכגרוגרת לחייבו חטאת.
וכן, אם נודע לו שחטא ועשה אחת משלושתן, ואינו יודע איזהו, הוי ידיעה לחייבו חטאת.
ג
[עריכה]שלוש מלאכות האלו, ההבדל שביניהן הוא, לדעת רוב הפוסקים, ד:
- הזורה הוא להפריד את המוץ,
- והבורר הוא לברור את הצרורות, וזה וזה בעוד שהגרעינין קיימין, קודם הטחינה.
- והמרקד הוא בקמח.
ויש אומרים שההבדל שביניהם הוא, ש:
- הזורה הוא על-ידי הרוח,
- והבורר הוא ביד,
- והמרקד הוא בכלי.
ד
[עריכה]הזורה כיצד?
- אחד הזורה תבואה או קטניות,
- ואחד הזורה סממנין וכיוצא בהן משאר גידולי קרקע,
כיוון שזרה ברחת לרוח היום, כדי שהרוח יפריח את המוץ מהן, הרי זה אב מלאכת זורה, וחייב.
במה דברים אמורים?
- כשהיה הרוח ההוא שראוי להפריח את המוץ קודם שהתחיל לזרות,
- או אפילו שלא היה רוח כלל, רק שהמוץ ראוי לפרוח ברוח מצויה, אפילו שבא אחר-כך רוח שאינה מצויה, שלא היה דעתו עליו, והפריח את המוץ.
- אבל אם המוץ אינו ראוי לפרוח כי אם ברוח שאינה מצויה, וכשהתחיל לזרות לא היה הרוח ההוא, רק בשעה שהזרה התבואה לאויר נתגבר הרוח ההוא והפריח את המוץ - פטור.
- [אם אחר שהזרה נתגבר הרוח, גם לדעת באר הגולה פטור].
ה
[עריכה]תולדה לזורה: ייראה לי ש:
- אם לקח בחפניו וזרקו לרוח כדי להפריח את המוץ,
- או שבירר את המוץ בידיו,
- או אם לקח בידיו ונפה ברוח פיו להפריח את המוץ,
הרי אלו תולדות זורה, וחייב.
ו
[עריכה]ירושלמי: "רקק והפריחתו הרוח, חייב משום זורה", והביאו קצת פוסקים.
וייראה לי, שלא הביאו רק לחומרא בעלמא, כי לפי הגמרא דידן אין זה עניין מלאכת זורה כלל.
ז
[עריכה]תולדה דרבנן לזורה:
המולל מלילות מערב שבת למחר מנפה בידו אחת, ואפילו בכל כוחו, אבל לא בקנון ולא בתמחוי, גזירה שמא ינפה בנפה וכברה, שהוא חייב.
ואפילו כשהוא מנפה בידיו, לא יעשה רק כדי לאכול המלילות לאלתר.
ולא יתנם לא לתוך חיקו ולא לתוך קערה שאין אוכלין בה, רק מידו לפיו, או לתוך קערה שאוכל ממנה, או על-גבי שולחן שאוכל עליו.