אגדות וסיפורי עם סיניים/מסיבת השלום של החיות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תורגם על ידי עופר ולדמן, 28.09.2023.

הסיפור[עריכה]

מסיבת השלום של החיות
羣獸議和[1]

בספרים העתיקים כתוב שהחזיר הוא חיה מאוד לא נקיה, ולא ממש מועילה לעולם או לאדם. באחד מהם כתוב הסיפור הבא:

פעם הסוסים והפרות ערכו מסיבה. למרות שהחזירים היו מאוד חמדנים, אמרו הסוסים: "בואו נזמין אותם, אולי כך נוכל לפתור את המחלוקות בינינו ונהפוך לחברים טובים יותר. נקרא לזה 'מסיבת שלום'.

דורות רבים של חזירים התגנבו דרך הגדר שלנו, לקחו את מזוננו, שתו את המים שלנו ועקרו את העשב הירוק והנקי. אבל גם נכון הדבר שילדיהם של הפרות פגעו בהרבה חזרזירים קטנים.

כל הבעיות והקרבות הללו לא טובים, ואנחנו יודעים שהאדון רוצה שנחיה אלו עם אלו בשלום. לא כדאי שנערוך מסיבת שלום וניישב את העניין?"

"מי תהיה המנהיגה שלנו ותזמין אותם?" שאלו הפרות "צריך מנהיגה שתהיה גם עדינה וגם חביבה, שתלך אל דיר החזירים ותזמין אותם."

למחרת נשלחה פרה קטנה ועדינה מאוד להזמין את החזירים. כשהיא הלכה לאורך חצר החזירים, קפצו כל החזירים הצעירים ורטנו: "למה באת לכאן? באת לריב?"

"לא, לא באתי לריב," אמרה הפרה. "נשלחתי לכאן כדי להזמין אתכם למסיבה שלנו. אשמח לדעת אם תבואו, כדי שאוכל להודיע למנהיגה שלנו."

החזירים הצעירים והזקנים דיברו אלו עם אלו, לבסוף אמרו החזירים הזקנים: "סעודת ראש השנה מתקרבת. אולי יהיו להם דברים טובים שנוכל לאכול במסיבה. נראה לנו שכדאי ללכת."

אז מצאו החזירים הזקנים את הנואם הטוב ביותר במשפחה, ושלחו באמצעותו את ההודעה שהם ישתתפו במסיבה.

הגיע היום המיועד, והחזירים הלכו כולם למסיבה. היו שם בערך שלוש מאות חזירים.

כשהם הגיעו, הם ראו שהמנהיגה של החיות היתה הפרה היפה ביותר בעדר, והיא היתה מאוד נחמדה ועדינה כלפי אורחיה.

לאחר זמן מה דיברה אליהם המנהיגה בקול עדין ואמרה לחזיר הזקן ביוותר: "אנו חושבות שיהיה זה נעים וטוב אם לא יהיו עוד מריבות באחו הזה.

תוכל להורות לבני עמך לא לשבור את הגדרות, לא להרוס את הקרקע ולא לאכול את מזוננו? אם כן, נוכל להסכים שהפרות והסוסים לא יפגעו בילדיכם, ושכל הבעיות ישארו מאחורינו מהיום והלאה."

אז התייצב חזיר צעיר אחד ואמר: "כל האחו הגדול הזה שייך לאדון, ולא לך. אין לנו מקום אחר ללכת אליו כדי לחפש מזון.

המשרת שולח משרת כדי להאכיל אותנו, ולפעמים הוא שולח אותנו לשטח שלכן לאכול את התירסים ותפוחי האדמה.

המשרת מנקה את הדיר שלנו בכל יום. כשמגיע הקיץ הם ממלאים את הבריכות במים רעננים כדי שנוכל לרחוץ בהן.

אתם לא מבינים, חברים, שהמקום הזה והאוכל שבו שייכים כולם לאדון? אנו אוכלים את המזון והולכים לאן שבא לנו. אנו לוקחים את מזונכם רק אחרי שאתם סיימתם. אם לא נעשה זאת הוא יירקב על הקרקע.

ענו על שאלתי: האם בני עמי פגעו בכן אי פעם? לא. למרות שבכל שנה כמה מילדינו נהרגים בגלל שוורים ופרות משתוללים.

מהו מזונכם? כלום. אבל חיינו חשובים לנו מאוד.

אדוננו אף פעם לא שולח את בני עמי החזירים לעבוד, כפי שהוא עושה לסוסים ולשוורים. הוא שולח לנו אוכל ומרשה לנו להמשיך ולשחק שנה אחר שנה, כי הוא הכי אוהב אותנו.

תבינו, הסוסים והשוורים תמיד עובדים. חלקם מושכים עגלות, חלקם חורשים את השדה בשביל לזרוע אורז, והם חייבים לעבוד, בין אם הם בריאים או חולים.

בני עמי אף פעם אינם עובדים. בכל יום בשעת שמחה אנחנו משחקים. ואתם רואים כמה אנחנו שמנים? אתם אף פעם לא רואים את העצמות שלנו.

הביטו על הסוסים הזקנים והשוורים הזקנים. עשרים שנות עבודה ללא שום מנוחה! האמינו לי, האדון אינו מכבד את הפרות והסוסים כפי שהוא מכבד את החזירים.

חברים, זה כל מה שיש לי להגיד. יש לכם שאלות? האם לא אמת דיברתי?"

"מו, מו" אמרה הפרה הזקנה, וטילטלה את ראשה בעצב. "הא, הא" רטנו הסוסים הזקנים והעייפים, ולא דיברו עוד.

"חברים," אמרה המנהיגה, "עדיף לא לדאוג לגבי מה שאיננו יודעים. נראה שאיננו מבינים את האדון.

בקרוב יגיע זמן סעודת ראש השנה. אז לילה טוב לכם. מי יתן ובני עם החזירים יחיו בעולם לאורך זמן ובשמחה כמו הפרות והסוסים, למרות ששיחות השלום בינינו לא צלחו."

בדרכם הביתה הקימו החזרזירים הקטנים רעש גדול, וכל אחד מהם קרא: "אנחנו! אנחנו! ניצחנו! ניצחנו!"

אז דיברו ביניהם הסוסים והשוורים הזקנים. "אנחנו חזקים יותר, חכמים יותר ושימושיים יותר מן החזירים." אמרו זה לזה, "למה האדון מתייחס אלינו כך?"[2]

מוסר השכל: למה יש כאלו עם יותר כוח מלאחרים? יש רק אחד שיודע. למה יש כאלו עם חיים ארוכים יותר מן האחרים? רק אחד יודע. למה יש כאלו שמנסים ואינם מצליחים, בעוד אחרים אינם מנסים אך עדיין מצליחים? יש רק אחד שיודע.[3]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ הערת המתרגם: הכותרת הסינית היא "שיחות השלום של החיות".
  2. ^ הערת המתרגם: נראה שהסיפור רומז לכך שבסעודת ראש השנה ישמש החזיר למאכל לאדון, ולפיכך מכוון לכך שיש שכר ועונש, גם אם לכאורה נראה ש"צדיק ורע לו".
  3. ^ הערת המתרגם: המסר המאוד מונותאיסטי בסיפור הזה מאוד לא מתאים לקו המחשבה הסיני, ומדיף ריח חזק של מיסיונריות ש"הוזרקה" לקובץ הסיפורים.