אברבנאל על מלכים א הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמר יצחק, בן לאדוני שר וגדול בישראל, אדון יהודה אברבנאל,
משורש ישי בית הלחמי, מזרע דוד נגיד ומצוה לאומי, מעם מפוזר ומפורד, גלות ירושלים אשר בספרד:

הנה, קרה לי בפירוש הספרים, רוצה לומר יהושע ושופטים שמואל ומלכים, היפך מה שקרה לחיאל בית האלי בבנותו יריחו, שבבכורו יסדה ובצעירו הציב דלתיה.

ואני פציתי פה לה' בימים הראשונים (היו טובים מאלה), בהיותי שקט על שמריי במלכות פורטוגא"ל ארץ מולדתי, לפרש הספרים האלה ארבעתם, בראותי קוצר המפרשים בהם. וממשא מלך ושרים, השתרגו עלו צווארי, לא יכולתי עשוהו. עד אשר נגעה בי יד ה', ומלך פורטוגא"ל יחשבני לאויב לו, על לא חמס בכפי, נצב ימינו כצר לבלעני חינם, ויבוז את כל אשר לי, הון עתק וצדקה, ואימלטה רק אני, בורח אל מלכות קשטיליי"א מפני חרב היונה.

ובבואי שמה, בהיותי כגר בארץ כאורח נטה ללון, דרשתי מעל ספר ה' לשלם את נשיי, ופירשתי שלושת הספרים הראשונים: יהושע - כי הושיעני אלקים ויצילני מחרב פרעה, ושופטים - כי יש אלקים שופטים בארץ לשפוט משפטי ולריב ריבי מאיש חמסים, ושמואל - כי מיי' שאלתיו. והיה כל זה בתחילת שנת רמ"ד מהאלף השישי ליצירה.

וברצותי להתחיל בפירוש ספר מלכים, נקראתי לבוא אל בית המלך, הוא מלך ספרד עליון לכל מלכי ארץ, הוא המושל במלכות קשטליי"א ואראגו"ן וקטאלוניי"א וסיציליי"א ושאר איי הים, ובאתי אל חצר בית המלך והשגל, והייתי קרוב אליהם ימים רבים. ויתן ה' אותי לחן בעיניהם ובעיני השרים היושבים ראשונה במלכות, ונתעסקתי בעבודתם שמונה שנים. גם עושר גם כבוד, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, קניתי לי בחצריהם ובטירותם. על כן תפוג תורה והמלאכה נעצרה. ומפני עבודת מלכי הגויים אשר לא מבני ישראל המה, נטשתי את נחלתי - מלכות יהודה וישראל ופירוש ספוריהם.

ובשנה התשיעית, שנת מזר"ה מזר"ה בגימטריה 252 - שנת רנ"ב ישראל, לכד מלך ספרד כל מלכות גרנט"ה, והעיר הגדולה גרנט"ה רבתי עם שרתי במדינות, ובחזקתו וגובה ליבו חלף רוח ויאשם זו כחו לאלקיו, ויאמר עשיו בליבו: במה אתרצה לאלקי המאזרני חיל למלחמה? במה אקדם לקוני אשר נתן את העיר הזאת בידי? אם לא בהכניס תחת כנפיו העם ההולכים בחושך, שה פזורה ישראל, ולהשיב לדתו ואמונתו הבת השובבה, או להשליכם אל ארץ אחרת מעל פניי, לא ישבו עוד בארצי ולא יכונו לנגד עיניי. ולכן יצא דבר המלך ודתו, כדת מדי ופרס, וכרוזא קורא בחיל:

לכון אמרין, כל משפחות בית ישראל: כי תעברו במים, תפלון ותסגדון לאלקי הגויים - טוב הארץ תאכלו כמונו היום, ותשבו בארץ ותסחרוה. ואם תמאנו ומריתם, ושם אלקי לא תזכירו, ואלקי לא איתיכון פלחין - קומו צאו מתוך עמי, מארצות ספרד ומסיציליי"א מיוריק"א וסרדיניי"א אשר תחת ממשלתי, וכמשלוש חודשים לא תישאר פרסה מכל אשר יקרא בשם יעקב ובשם ישראל יכונה בכל מדינות מלכותי.

בעת היותי שם אני בחצר בית המלך, יגעתי בקראי ניחר גרוני, דיברתי אל המלך פעמים שלוש במו פי, אתחנן לו לאמור:

הושיעה המלך! למה תעשה כה לעבדיך? הרבה עלינו מוהר ומתן, זהב וכסף, וכל אשר לאיש איש מבית ישראל ייתן בעד ארצו.

קראתי למאהביי, רואי פני המלך, לבקש על עמי, ורוזנים נוסדו יחד לדבר אל המלך בכל עוז, להשיב ספרי האף והחמה, ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם, וכמו פתן חרש יאטום אזנו, לא ישיב מפני כל, והמלכה עומדת על ימינו לשטנו, הטתו ברוב לקחה לעשות מעשהו החל וגמור, יגענו ולא הונח לנו, לא שלוותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז.

וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע - אבל גדול ליהודים, ותהי חרדה גדולה, צרה כמבכירה, אשר כמוה לא נהייתה מיום גלות יהודה מעל אדמתו על אדמת נכר. ויאמרו איש אל אחיו:

חזק ונתחזק בעד דתינו ובעד תורת אלקינו מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם, אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו, לא נחלל בריתנו ולא נסוג אחור ליבנו, ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו.

וילכו בלא כוח, שלוש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד מכל מדינות המלך, אל אשר היה שמה הרוח ללכת ילכו, ויצא מלכם לפניהם ויי' בראשם, זה יאמר ליי' אני וזה יכתוב ידו לה', מהם הלכו למלכות פורטוגא"ל ולמלכות נבאר"ה הקרובים אליהם, והנה צרה וחשכה ואפלה מנודח, ומצאום צרות רבות ורעות, השוד והשבר הרעב והדבר. ומהם שמו בים דרך ונתיבה במים עזים, וגם יד ה' היתה בם להומם ולאבדם, כי רבים בני שוממה לעבדים ולשפחות נמכרו בכל גלילות הגוים, ורבים טובעו בים סוף, צללו כעופרת במים אדירים, וגם מהם באו באש ובמים כי נשרפו האניות ותבער בם אש ה'. סוף דבר, כל משפטיו הרעים איש לא נעדר, אשר לחרב לחרב ואשר לשבי לשבי, והדביק ה' בהם את הדבר, והיו לזועה לכל ממלכות הארץ עד כי ספו תמו מן בלהות, וישארו מעט מהרבה, וכמאמר אבותינו (במדבר יז כח): "הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו", יהי שם ה' מבורך.

גם אני אבחר דרכם, דרך אניה בלב ים, ואני בתוך הגולה באתי עם כל ביתי, הבנים בניי והצאן צאני, פה העיר נאפולי' ההוללה, אשר מלכיה מלכי חסד הם, השנה הזאת שנת גרים גרים בגימטריה 253, שנת רנ"ג הייתם. ודיברתי אל ליבי: אשר נדרתי אשלמה, לפרש ספר מלכים אשר לא עשיתי עד כה, גם כי עת לעשות לה' לזיכרון חרבן בית קדשנו ותפארתנו והגלויות אשר עברו על אומתנו הכתובים בספר הזה, וכמו שאפרש בנ"ה.

הנה אם כן, חיאל בית האלי בבניין יריחו, בבכורו יסדה ובצעירו הציב דלתיה, ואני הגבר ראה עניי, בצעיר הגלויות והגרושים אשר עברו עליי, והוא הגלות הפרטי אשר לי ממלכות פורטוגא"ל, יסדתי והתחלתי פירוש ארבעת הספרים האלה, ובבכור הגלויות והעצום שבהם, הוא הגרוש המר והנמהר והשמד הגדול והנורא, אכלנו הממנו גרשנו מהסתפח בספרד, אשר כל שמעו תצלנה שתי אזניו, הצבתי דלתי הפירוש הזה והשלמתיו. וראיתי להקדים אל פירוש הספר הזה, שתי הקדמות כוללות ומקיפות בענייני סיפוריו: ...

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.