אבן עזרא על תהלים קי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קי · >>

פסוק א[עריכה]

לדוד מזמור נאם ה' לאדני - נכון לפרש זה המזמור על אברהם: על דברתי מלכי צדק, רק יקשה עלינו ציון שהיתה עיר דוד ונוכל לתקנו בדרך רחוקה מעט. והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד, כמו מזמור יענך ה' ביום צרה ה' בעזך ישמח מלך, גם לשלמה אלהים משפטיך למלך תן, וחובר זה המזמור כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא עמנו במלחמה וזאת תחלת דברי המשורר נאם ה' לאדני שהוא דוד.

שב לימיני - והטעם שב – בביתי ועבוד אותי.

וטעם לימיני – כי הימין עושה חיל והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך והוא ישית אויביך הדום רגליך שיובאו לפניך שתרמסם.


פסוק ב[עריכה]

מטה - כי העוז והכח יצא מציון ששם הכבוד, להשחית כל אויב שיבוא אליך אל ציון, או טעמו כדרך יזכור כל מנחותיך בציון ששם הארון.


פסוק ג[עריכה]

עמך - יתנדבו בהלחם בעבורך. אמר רבי משה: בקיעת השחר ושם הרחם כנוי, כדרך אז יבקע כשחר והוא ישבח דוד ודימה הליחה שהיא בגוף, כטל. והטעם: כי לא נס לחה במלחמות רבות שנלחם ויהיה כן מבקיעת השחר לך נשאר לח ילדותיך. ואחרים אמרו: מהמקום השפל השחור לך מנת ילדותיך. ופירוש טל כמו יוטל את הגורל. ורבי ישועה אמר: כי מרחם אמך היית מוכן להיות מלך. והנכון בעיני: כי נדבות דרך קצרה כגשם נדבות והטעם אם הוצרכת לעשות מלחמה עמך יבואו אליך ביום כגשם נדבות ותראם בהדרי קדש מרחם משחר מעת עלות השחר יבוא כטל שהרגלת לראות בילדותיך כאשר היית רועה בצאן:

פסוק ד[עריכה]

נשבע, אתה כהן - כל כהן משרת וכן ובני דוד כהנים היו. והטעם: לעבוד את השם והנה הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כאשר לקח מלכי צדק מאברהם. ויו"ד דברתי - נוסף ופירוש על דברם על מנהג כמו דוברות בים, או תחסר אות כ"ף אתה כהן לעולם על דברת כמו על דבר, שאתה כמלכי צדק ועליו כתוב: והוא כהן לאל עליון והנה תהיה מלת אתה בעבור אחרת. ורבי משה אמר: בעבור שאתה מלך צדק כמו: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. הטעם: רב לך להלחם כי השם עוזר ימינך ומחץ ביום אפו מלכים על ידיך.


פסוק ו[עריכה]

ידין - תחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם וכן הוא: ידין בגוים - אשר הוא מלא גויות, שיש לו צבא רב הוא יעשה דין בגוים.

על ארץ רבה - שאיננה נקראת אי והיא ארץ ישראל ומדי ופרס. ורבי משה אמר: כי הטעם רבת בני עמון.


פסוק ז[עריכה]

מנחל - הטעם כל כך היו האויבים מפחדים ממנו, כי בלכתם בדרכים היה שותה מנחליהם ואין לאל ידם למונעו, על כן היה מרים ראש. ויש אומרים: כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל, כי לא יספיקו לו מעיינים או הטעם שיובא אליו בדרכים המים מן הנוזלים בלי פחד, כדרך מי ישקני מים ואל תתמה על ישתה גם ירים, כי הנה מחץ לשון עבר והנה הוא על דרך המדבר על זמן עומד, וכמוהו רבים.