אבן עזרא על תהלים לה
<< · אבן עזרא על תהלים · לה · >>
פסוק א[עריכה]
לדוד ריבה ה' את יריבי - יריבי - יש אומרים: שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'.
והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.
פסוק ב[עריכה]
החזק - הטעם כי המגן והצנה שאקח למלחמה אין משעני עליהם, רק עליך שתחזקני ותחזק מגיני.
פסוק ג[עריכה]
והרק - כאילו אתה הוא שתריק החנית.
וסגור - לסגור עליהם שלא ישיגוהו ברדפם אחריו.
אמר - כי התשועה תהיה מהשם.
פסוק ד[עריכה]
יבושו יסוגו אחור - כמו יכונו מבנין נפעל, כי אילו היה מבעלי הנו"ן היה כמו: יפלו בלב אויבי המלך.
פסוק ה[עריכה]
יהיו - יתכן שידחה הרוח המוץ אל מקום וינוח בו רק אם היה המלאך דוחה לא ינוח לעולם, רק יתפזר כולו עד שלא ימצא.
פסוק ו[עריכה]
יהי - הטעם בברחם, עד שלא ידעו אותה דרך יברחו.
ומלאך השם רודפם - עד שלא ינצלו.
וחלקלקות - כפול, כמו סחרחר שחרחורת.
והטעם חשך – עב וחלק שיוכל כח הרגשת המשוש להכירו, כדרך וימש חשך, שהוא כמו כאשר ימשש העור ולהיותו, כמו: ויאמש איננו נכון כלל.
פסוק ז[עריכה]
כי, שחת - מגזרת ישית, על משקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח.
פסוק ח[עריכה]
תבואהו - לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה.
תלכדו - כדרך: וזה שמו אשר יקראו.
פסוק ט[עריכה]
ונפשי - רמז לנשמה העליונה ונקראה נפש, בעבור היותה קשורה עמה.
פסוק י[עריכה]
כל עצמותי - רמז לגוף, כי העצמות מוסדותימו וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים, רק השם שיכול להציל זה העני.
פסוק יא[עריכה]
יקומון - יבאר למה יביא השם עליהם הרעה ותבואם שואה לא ידעוה, כנגד אשר לא ידעתי.
וטעם ישאלוני – ישאלו ממני שאתן להם מה שלא ידעתי רק בעדות חמס.
פסוק יב[עריכה]
ישלמוני - והרעה הוא שכול לנפשי והוא שם.
פסוק יג[עריכה]
ואני - יספר טובתו והוא בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום: ועניתם את נפשותיכם, ונפש נענה תשביע, יום ענות אדם נפשו.
ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח? והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני עניתי בו נפשי.
ותפילתי על חיקי תשוב – אמר רבי לוי: הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה. והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.
פסוק יד[עריכה]
כרע, התהלכתי - דבק עם כאבל אם.
והנכון: שהוא עם קודר הלכתי.
וטעם קודר – כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.
פסוק טו[עריכה]
ובצלעי - הרמז בחליי מגזרת והוא צולע על יריכו, בעבור שילאה לעמוד על רגליו וללכת ככל בריא.
נכים - תאר על משקל מתים והוא נכה רוח, כמו גאים. ויש אומרים: כמו: נכה רגלים כנגד ובצלעי.
וטעם ולא ידעתי – שהם עידי חמס, שהכרתים ובקרתים בחליים נאספו נכים פחותים מהם לבקר אותי, ואע"פ שלא ידעתי מי הם, קרעו בשרי דרך משל, שידברו רעות בי.
ולא דמו - מגזרת דמם, מפעלי הכפל, כמו: תמו דברי איוב.
פסוק טז[עריכה]
בחנפי - יש אומרים: שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם.
והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך: אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו: חרוק עלי שנימו.
פסוק יז[עריכה]
אדני כמה תראה - ולא אראה נקמתך מהם.
משואיהם - שם כאילו הוא משואתם, כי יש שמות במתכונת זכרים ונקבות.
וטעם מכפירים – בשיניהם כשיני אריה.
פסוק יח[עריכה]
אודך - נדר כי בהנצלו יודה השם בגלוי.
פסוק יט[עריכה]
אל, שקר - קשור עם אויבי, כמו שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.
פסוק כ[עריכה]
כי - אמר רבי משה: כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.
פסוק כא[עריכה]
וירחיבו - מלת האח רמז לנקמה.
פסוק כב[עריכה]
ראיתה - כנגד ראתה עינינו.
אל תחרש - כנגד אמרו.
פסוק כג[עריכה]
העירה - שניהם פעלים אינם יוצאים או יהיה העירה יוצא, והטעם עצמך כדרך קודר הלכתי שהוא יוצא ובעבור שחבר העירה והקיצה למשפטי חבר אלהי.
הטעם: העירה אלהי למשפטי והקיצה אדני לריבי.
ולפי דעתי: בעבור אתה אלהי ואתה אדני והטעם האדון שלי כי עם אל"ף ודל"ת הוא כתוב.
פסוק כד[עריכה]
שפטני - קח לי משפט צדק מהם.
פסוק כה[עריכה]
אל - תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.
פסוק כו[עריכה]
יבושו - טעם יחדו כנגד נאספו עלי נכים, ופעול מגדילים חסר והוא לשון או מלה.
פסוק כז[עריכה]
ירונו - כאשר יבושו שמחי רעתי אז ישמחו החפצים לראות צדקי ויגדל ה' כנגד המגדילים עלי.
פסוק כח[עריכה]
ולשוני - כנגד אמרו האח.
ותהגה צדקך - כנגד שפטני כצדקך.
וטעם כל היום – שככה יהיה תמיד.