אבן עזרא על שיר השירים ה ב
<< | אבן עזרא על שיר השירים • פרק ה' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • י • יא • יב • יג • יד • טו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃
דופק - מציק כמו מתדפקים:
תמתי - התמימה שלי:
קוצותי - קצות השער והוא הפוך:
רסיסי לילה - מגזרת לרוס את הסלת:
הפעם השנית
[עריכה]גן נעול - ואת דומה לגן נעול שיש לו ריח טוב מחוץ ולא יוכל אדם להכנס לשם, ואחר שדימה אותה למעין חתום אמר את כמו מעין גנים שהם באר מים חיים, ענתה היא ואמרה עד שיתעורר רוח צפון ויבוא רוח תימן ויפיחו שניהם בגני ויזלו בשמיו, ילך דודי אל הגן שלו ואחר כן יבא:
אמר באתי לגני ואריתי מורי - והענין שבע אני מכל טוב ולא יחסר לי כי אם דמותך ועוד אל תפחדי כי ריעי שהם הרועים כאשר כתוב בתחילה על עדרי חביריך האכלתים והשכרתם /והשכרתים/, אמרה אני ישנה אע"פ שאני ישנה לבי כמו ער וזאת אמרה פעם שנית רק בראשונה בקשה ממנו בחלום ועתה בא אליה לגן שלה כאשר אמרה לו עורי צפון:
קול דודי דופק - עתה היא פושטת וכל הפרשה כולה מבוארת:
הפעם השלישית
[עריכה]גן נעול - בתולותיהם צנועות:
ופרדס רמונים עם עצי בשמים - הם שנים עשר כנגד השבטים:
וענין מעין גנים - על נשי הטבילה:
עורי צפון ובואי תימן - באה רוח צפונית וזה עד שיפוח היום והפיחה בגן שהם ישראל והפילה בשמיו לארץ:
ברח דודי אל גנו - השכינה שעלתה לשמים כעין אלכה ואשובה אל מקומי:
וענין ויאכל פרי מגדיו - לא אקריב עולות עוד כענין אשר חלב זבחימו יאכלו, אמרה שכינה באתי לגני ואין לי צורך כענין כי לי כל חיתו יער ואילו הוצרכתי יש לי הכל:
יערי עם דבשי - והייתי מאכיל לרעי שהם המלאכים והענין איך תאמרי ויאכל פרי מגדיו, אחר שעלתה שכינה גלו ישראל לבבל אמרה כנסת ישראל אני ישינה בגלות בבל כאדם שהוא במחשך:
וענין ולבי ער - שהייתי מתאוה לחזור עם השכינה כשהייתי:
קול דודי - זהו העיר יי' את רוח כורש מלך פרס:
שראשי נמלא טל - דרך משל כענין כי לא ישבתי בבית העת אתם לכם לשבת בבתיכם ספונים או טל דמעות של ישראל שעלו: