לדלג לתוכן

אבי עזר/ויקרא/יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"ובחוקותיהם לא תלכו". דקשה להרב תיבת תלכו נאמר להולך בדרך או בעצת רעהו ולא מצינו ששמש במעשה אשר יעשו לכן דחק הרב לומר שלא ירגיל אדם וכו' ודברי רבותינו ידועים ופשוטים במקרא:


"שארה הנה". הם שני שמות כמו צדק צדקה מוקד מוקדה לפי דעת הרב ושניהם הוראתם קרבת איש:


"לצרור וגו' וזו איננה ראיה". עיין לקמן בפסוק את משפטי תעשו כתב הרב ואם יש לך לב תוכל להבין וכו' לכן כתב הרב פה וזו אינה ראיה גמורה כי את כל התועבות קאי על התושבים מבני הארץ ועיין הרמב"ן בפרשת תולדות ובמזרחי פרשת קדושים בדיבור המתחיל אם תאמר קין נשא אחותו וכו':


"להעביר כמו לשרוף". פלוגתא דאביי ורבא בפרק ארבע מיתות ומה שכתב הרב בניאוף על שמונה מעלות עיין פרשת יתרו תמצה מבוארים היטב כי נוציא לנו מוסר גדול משמירתן:


"תבל הוא". והמדקדק הבחור נתן סימן ארבעה הם קטני ארץ שש הנה שנא ה' ברש"י פרשת קדושים בדיבור המתחיל תבל עשו משמע שיש דעות אם שרשו תבל או בלל. ועיין מזרחי שם. אבל לפי דברי הרב בפרשת אמור בדיבור המתחיל תבלל בעינו אין הכרע לדברי המזרחי כלל וגם רש"י סובר לשני הפירושים דשרשו בלל:


ואת משפטי תעשו וגו'. כי משפט סובל הוראות מצות וחוקים וגם סובל הוראת דין ועונש על העוברים וכמו ונסכיהם כמשפטם חוק. בצדק תשפוט דין. ומצינו אצל עונש או שכר לעשות משפט עמו לעשות בהם משפט עושה משפט לעשוקים אבל במקום שהוראתו דין וחוק ומצוה נאמרה לפרקים בלשון שמירה והרב רדף אחר רוב המקרא שהוראתו דין ומשפט אף ששינה הכתוב בלשון שמירה ונעלם מן הרב גמרא יומא בפרק שני שעירים תנו רבנן את משפטי תעשון וכו':


"כאשר קאה". דהרב סובר שהוא מגזרת נחי למ"ד ה"א והוראתה לשון זכר ומביא ראיה דמצינו במקרא בלשון זכר כאשר הורגל לומר כל דבר אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו אבל לפירוש השני סובר הרב ששרשה קוא לכן כתב שחסר מלת היא רמז בערב היא באה וכמו באה עם הצאן ולא קאמר הרב סתם ששרשה קוא על משקל בוא כי בעורר בצחותו מה שכתב כבר בכל לשון בינוני הנמצא במקרא שחסר היה כמו ופרעה חולם וכן רבקה שומעת וגם כאן מוכח שהוא בינוני מטעם הנגינה וגם הוראתו כי עודנו קאה ומתעב בגוים ההמה לכן כתב שחסר היא והדברים כנים:


"וטעם אני ה' אלהיכם". לא ידעתי מדוע שנה המחבר דרכו הרגיל לפרש על מאמר אני ה' סוף שמיני בפסוק והייתם קדושים ולעיל בפסוק ונשא עונו: